| 1 ויהי כאשר שב שאול מאחרי פלשתים ויגדו לו לאמר הנה דוד במדבר עין גדי | 1 De là David monta vers les lieux très forts (les plus sûrs) d'Engaddi, où il demeura. |
| 2 ויקח שאול שלשת אלפים איש בחור מכל ישראל וילך לבקש את דוד ואנשיו על פני צורי היעלים | 2 Et lorsque Saül fut revenu, après avoir poursuivi les Philistins, on vint lui dire que David était dans le désert d'Engaddi. |
| 3 ויבא אל גדרות הצאן על הדרך ושם מערה ויבא שאול להסך את רגליו ודוד ואנשיו בירכתי המערה ישבים | 3 Il prit donc avec lui trois mille hommes choisis de tout Israël, et il s'avança pour chercher David et ses hommes jusque sur les rochers les plus escarpés, accessibles seulement aux chèvres sauvages (chamois). |
| 4 ויאמרו אנשי דוד אליו הנה היום אשר אמר יהוה אליך הנה אנכי נתן את איביך בידך ועשית לו כאשר יטב בעיניך ויקם דוד ויכרת את כנף המעיל אשר לשאול בלט | 4 Et il vint à des parcs de brebis qu'il rencontra dans son chemin ; et il y avait là une caverne, où il entra pour une nécessité naturelle. Or David et ses hommes s'étaient cachés dans le fond de cette caverne. |
| 5 ויהי אחרי כן ויך לב דוד אתו על אשר כרת את כנף אשר לשאול | 5 Les hommes de David lui dirent : Voici le jour dont le Seigneur vous a dit : Je te livrerai ton ennemi, afin que tu le traites comme il te plaira. David, s'étant donc avancé, coupa doucement le pan (bord) du manteau de Saül. |
| 6 ויאמר לאנשיו חלילה לי מיהוה אם אעשה את הדבר הזה לאדני למשיח יהוה לשלח ידי בו כי משיח יהוה הוא | 6 Et aussitôt le cœur lui battit (frappa sa poitrine), parce qu'il avait coupé le pan (bord) du manteau de Saül. |
| 7 וישסע דוד את אנשיו בדברים ולא נתנם לקום אל שאול ושאול קם מהמערה וילך בדרך | 7 Et il dit à ses gens : Dieu me garde de commettre contre mon maître et l'oint du Seigneur cet excès de porter la main sur lui ; car il est le christ du Seigneur. |
| 8 ויקם דוד אחרי כן ויצא מן המערה ויקרא אחרי שאול לאמר אדני המלך ויבט שאול אחריו ויקד דוד אפים ארצה וישתחו | 8 David, par ses paroles, arrêta la violence de ses hommes, et les empêcha de se jeter sur Saül. Or Saül sortit de la caverne et continua son chemin. |
| 9 ויאמר דוד לשאול למה תשמע את דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך | 9 David le suivit, et, étant sorti de la caverne, il cria après lui, et lui dit : Monseigneur le roi ! Saül regarda derrière lui ; et David s'inclina le visage contre terre et se prosterna ; |
| 10 הנה היום הזה ראו עיניך את אשר נתנך יהוה היום בידי במערה ואמר להרגך ותחס עליך ואמר לא אשלח ידי באדני כי משיח יהוה הוא | 10 et il lui dit : Pourquoi écoutez-vous les paroles de ceux qui vous disent : David ne cherche qu'une occasion de vous perdre ? |
| 11 ואבי ראה גם ראה את כנף מעילך בידי כי בכרתי את כנף מעילך ולא הרגתיך דע וראה כי אין בידי רעה ופשע ולא חטאתי לך ואתה צדה את נפשי לקחתה | 11 Vous voyez aujourd'hui de vos yeux que le Seigneur vous a livré entre mes mains dans la caverne. On a voulu me porter (j'ai pensé) à vous tuer, mais je vous ai (monœil vous a) épargné. Car j'ai dit : Je ne porterai pas la main sur mon maître, parce qu'il est le christ du Seigneur. |
| 12 ישפט יהוה ביני ובינך ונקמני יהוה ממך וידי לא תהיה בך | 12 Voyez vous-même, mon père, et reconnaissez le pan de votre manteau dans ma main ; car, en coupant le pan de votre manteau, je n'ai pas voulu porter la main sur vous. Considérez et voyez que je ne suis coupable d'aucun mal ni d'aucune injustice (iniquité), et que je n'ai point péché contre vous. Et cependant vous cherchez tous les moyens de m'ôter la vie (vous tendez des embûches à mon âme, pour la détruire). |
| 13 כאשר יאמר משל הקדמני מרשעים יצא רשע וידי לא תהיה בך | 13 Que le Seigneur soit juge entre vous et moi. Que le Seigneur me venge lui-même de vous ; mais pour moi je ne porterai jamais la main sur vous. |
| 14 אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי מי אתה רדף אחרי כלב מת אחרי פרעש אחד | 14 C'est aux impies à faire des actions impies, selon l'ancien proverbe. Ainsi il ne m'arrivera jamais de porter la main sur vous. |
| 15 והיה יהוה לדין ושפט ביני ובינך וירא וירב את ריבי וישפטני מידך | 15 Qui poursuivez-vous, ô roi d'Israël ? qui poursuivez-vous ? C'est un chien mort, et une puce que vous poursuivez. |
| 16 ויהי ככלות דוד לדבר את הדברים האלה אל שאול ויאמר שאול הקלך זה בני דוד וישא שאול קלו ויבך | 16 Que le Seigneur soit juge, et qu'il juge entre vous et moi ; qu'il considère et qu'il prenne la défense de ma cause, et me délivre de vos mains. |
| 17 ויאמר אל דוד צדיק אתה ממני כי אתה גמלתני הטובה ואני גמלתיך הרעה | 17 Lorsque David eut fini d'adresser ces paroles à Saül, Saül lui dit : N'est-ce pas là ta voix, ô mon fils David ? Et Saül éleva la voix et pleura. |
| 18 ואת הגדת היום את אשר עשיתה אתי טובה את אשר סגרני יהוה בידך ולא הרגתני | 18 Et il ajouta : Tu es plus juste que moi ; car tu ne m'as fait que du bien, et je ne t'ai rendu que du mal. |
| 19 וכי ימצא איש את איבו ושלחו בדרך טובה ויהוה ישלמך טובה תחת היום הזה אשר עשיתה לי | 19 Et tu m'as (même) montré aujourd'hui ta bonté à mon égard, puisque, le Seigneur m'ayant livré entre tes mains, tu m'as conservé la vie. |
| 20 ועתה הנה ידעתי כי מלך תמלוך וקמה בידך ממלכת ישראל | 20 Car qui est celui qui, ayant rencontré son ennemi, le laisse aller sans lui faire aucun mal ? Que le Seigneur récompense cette bonté que tu m'as témoignée aujourd'hui. |
| 21 ועתה השבעה לי ביהוה אם תכרית את זרעי אחרי ואם תשמיד את שמי מבית אבי | 21 Et comme je sais que tu régneras très certainement, et que tu posséderas le royaume d'Israël, |
| 22 וישבע דוד לשאול וילך שאול אל ביתו ודוד ואנשיו עלו על המצודה | 22 jure-moi par le Seigneur, que tu ne détruiras point ma race après moi, et que tu n'extermineras pas mon nom de la maison de mon père. |
| 23 Et David le jura à Saül. Ainsi Saül retourna dans sa maison ; et David et ses gens se retirèrent (montèrent) en des lieux plus sûrs. |
