| 1 ותאמר לה נעמי חמותה בתי הלא אבקש לך מנוח אשר ייטב לך | 1 Après que Ruth fut revenue auprès de sa belle-mère, celle-ci lui dit: Ma fille, je pense à vous mettre en repos, et je pourvoirai à votre bonheur. |
| 2 ועתה הלא בעז מדעתנו אשר היית את נערותיו הנה הוא זרה את גרן השערים הלילה | 2 Booz, aux filles duquel vous vous êtes jointe dans le champ, est notre proche parent, et il vannera cette nuit son orge dans son aire. |
| 3 ורחצת וסכת ושמת שמלתך עליך וירדתי הגרן אל תודעי לאיש עד כלתו לאכל ולשתות | 3 Lavez-vous donc, parfumez-vous d'huile, et prenez vos plus beaux vêtements, et allez à son aire. Que Booz ne vous voie point jusqu'à ce qu'il ait fini de boire et de manger. |
| 4 ויהי בשכבו וידעת את המקום אשר ישכב שם ובאת וגלית מרגלתיו ושכבתי והוא יגיד לך את אשר תעשין | 4 Quand il s'en ira dormir, remarquez le lieu où il dormira; vous y viendrez, et vous découvrirez la couverture dont il sera couvert du côté des pieds, et vous vous jetterez là et y dormirez. Il vous dira lui-même ensuite ce que vous devez faire. |
| 5 ותאמר אליה כל אשר תאמרי אעשה | 5 Ruth lui répondit: Je ferai tout ce que vous me commanderez. |
| 6 ותרד הגרן ותעש ככל אשר צותה חמותה | 6 Elle alla donc à l'aire de Booz, et fit tout ce que sa belle-mère lui avait commandé. |
| 7 ויאכל בעז וישת וייטב לבו ויבא לשכב בקצה הערמה ותבא בלט ותגל מרגלתיו ותשכב | 7 Et lorsque Booz, après avoir bu et mangé, et être devenu plus gai, s'en alla dormir près d'un tas de gerbes, elle vint doucement, et, ayant découvert sa couverture du côté des pieds, elle se coucha là. |
| 8 ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שכבת מרגלתיו | 8 Tout à coup, vers minuit, Booz fut effrayé et se troubla voyant une femme couchée à ses pieds; |
| 9 ויאמר מי את ותאמר אנכי רות אמתך ופרשת כנפך על אמתך כי גאל אתה | 9 et il lui dit: Qui êtes-vous? Elle lui répondit: Je suis Ruth, votre servante; étendez votre couverture sur votre servante, parce que vous êtes mon proche parent. |
| 10 ויאמר ברוכה את ליהוה בתי היטבת חסדך האחרון מן הראשון לבלתי לכת אחרי הבחורים אם דל ואם עשיר | 10 Booz lui dit: Ma fille, que le Seigneur vous bénisse; cette dernière bonté que vous témoignez dépasse encore la première, parce que vous n'êtes pas allée chercher de jeunes gens, pauvres ou riches. |
| 11 ועתה בתי אל תיראי כל אשר תאמרי אעשה לך כי יודע כל שער עמי כי אשת חיל את | 11 Ne craignez donc point, je ferai tout ce que vous me direz; car tout le peuple de cette ville sait que vous êtes une femme vertueuse. |
| 12 ועתה כי אמנם כי אם גאל אנכי וגם יש גאל קרוב ממני | 12 Pour moi, je ne désavoue pas que je sois votre parent; mais il y en a un autre plus proche que moi. |
| 13 ליני הלילה והיה בבקר אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי חי יהוה שכבי עד הבקר | 13 Reposez-vous cette nuit; et aussitôt que le matin sera venu, s'il veut vous retenir par son droit de parenté, tout sera bien; s'il ne le veut pas, je vous jure par le Seigneur qu'indubitablement je vous prendrai. Dormez là jusqu'au matin. |
| 14 ותשכב מרגלתו עד הבקר ותקם בטרום יכיר איש את רעהו ויאמר אל יודע כי באה האשה הגרן | 14 Elle dormit donc à ses pieds jusqu'à ce que la nuit fût passée; et elle se leva le matin, avant que les hommes se pussent entre-connaître. Booz lui dit encore: Prenez bien garde que personne ne sache que vous êtes venue ici. |
| 15 ויאמר הבי המטפחת אשר עליך ואחזי בה ותאחז בה וימד שש שערים וישת עליה ויבא העיר | 15 Et il ajouta: Etendez le manteau que vous avez sur vous, et tenez-le bien des deux mains. Ruth l'ayant étendu et le tenant, il lui mesura six boisseaux d'orge et les chargea sur elle. Elle rentra à la ville en les portant, |
| 16 ותבוא אל חמותה ותאמר מי את בתי ותגד לה את כל אשר עשה לה האיש | 16 et vint trouver sa belle-mère, qui lui dit: Ma fille, qu'avez-vous fait? Elle lui raconta tout ce que Booz avait fait pour elle, |
| 17 ותאמר שש השערים האלה נתן לי כי אמר אל תבואי ריקם אל חמותך | 17 et elle lui dit: Voilà six boisseaux d'orge qu'il m'a donnés, en me disant: Je ne veux pas que vous retourniez vers votre belle-mère les mains vides. |
| 18 ותאמר שבי בתי עד אשר תדעין איך יפל דבר כי לא ישקט האיש כי אם כלה הדבר היום | 18 Noémi lui dit: Attendez, ma fille, jusqu'à ce que nous voyons l'issue de cette affaire. Car c'est un homme à n'avoir aucun repos qu'il n'ait accompli tout ce qu'il a dit. |
