| 1 וביום השלישי היתה חתנה בקנה אשר בגליל ואם ישוע היתה שם | 1 Am dritten Tage darauf fand zu Kana in Galiläa eine Hochzeit statt, und die Mutter Jesu nahm daran teil; |
| 2 וישוע ותלמידיו היו גם הם קרואים אל החתנה | 2 aber auch Jesus wurde mit seinen Jüngern zu der Hochzeit eingeladen. |
| 3 ויחסר היין ותאמר אם ישוע אליו יין אין להם | 3 Als es nun an Wein mangelte, sagte die Mutter Jesu zu ihm: »Sie haben keinen Wein (mehr)!« |
| 4 ויאמר אליה ישוע מה לי ולך אשה עתי עדין לא באה | 4 Jesus antwortete ihr: »Was kümmern dich meine Angelegenheiten, Frau? Meine Stunde ist noch nicht gekommen.« |
| 5 ותאמר אמו אל המשרתים ככל אשר יאמר לכם תעשו | 5 Seine Mutter sagte dann zu den Aufwärtern: »Was er euch etwa sagt, das tut.« |
| 6 והנה ששה כדי אבן ערוכים שם כמשפט היהודים לטהרתם שתים או שלש בתים יכיל כל אחד | 6 Nun waren dort sechs steinerne Wassergefäße aufgestellt, wie es die Sitte der jüdischen Reinigung erforderte; jedes von ihnen faßte zwei bis drei große Eimer. |
| 7 ויאמר אליהם ישוע מלאו לכם הכדים מים וימלאום עד למעלה | 7 Da sagte Jesus zu den Aufwärtern: »Füllt die Gefäße mit Wasser!« Sie füllten sie darauf bis oben hin. |
| 8 ויאמר שאבו נא והביאו אל רב המסבה ויביאו | 8 Dann sagte er zu ihnen: »Schöpft nun davon und bringt es dem Speisemeister!« Sie brachten es hin. |
| 9 ויטעם רב המסבה את המים אשר נהפכו ליין ולא ידע מאין הוא ואולם המשרתים אשר שאבו את המים ידעו ויקרא רב המסבה אל החתן | 9 Als aber der Speisemeister das zu Wein gewordene Wasser gekostet hatte, ohne zu wissen, woher es gekommen war – die Aufwärter aber, die das Wasser geschöpft hatten, wußten es –, ließ der Speisemeister den Bräutigam rufen |
| 10 ויאמר אליו כל איש יתן בראשונה את היין הטוב וכאשר ישכרו יתן להם את הגרוע ואתה צפנת היין הטוב עד עתה | 10 und sagte zu ihm: »Jedermann setzt doch (seinen Gästen) zuerst den guten Wein vor und, wenn sie trunken geworden sind, dann den geringeren; du aber hast den guten Wein bis jetzt zurückbehalten.« |
| 11 זאת תחלת האתות אשר עשה ישוע בקנה אשר בארץ הגליל וגלה את כבודו ויאמינו בו תלמידיו | 11 Hiermit machte Jesus den Anfang seiner Zeichen (= Wundertaten) zu Kana in Galiläa; er offenbarte dadurch seine (göttliche) Herrlichkeit, und seine Jünger lernten an ihn glauben. |
| 12 ויהי אחרי כן וירד אל כפר נחום הוא ואמו ואחיו ותלמידיו ולא ארכו ימי שבתם שם | 12 Hierauf zog er nach Kapernaum hinab, er, seine Mutter, seine Brüder und seine Jünger; sie blieben dort aber nur wenige Tage; |
| 13 ויקרבו ימי חג הפסח אשר ליהודים ויעל ישוע ירושלים | 13 denn weil das Passah der Juden nahe bevorstand, zog Jesus nach Jerusalem hinauf. |
| 14 וימצא במקדש מכרי בקר וצאן ובני יונה ואת מחליפי כסף ישבים שם | 14 Er fand dort im Tempel die Verkäufer von Rindern, Schafen und Tauben und die Geldwechsler sitzen. |
| 15 ויקח חבלים ויעבתם לשוט ויגרש כלם מן המקדש ואת הצאן ואת הבקר ויפזר את מעות השלחנים ויהפך שלחנתיהם | 15 Da flocht er sich eine Geißel (oder: Peitsche) aus Stricken und trieb sie alle samt ihren Schafen und Rindern aus dem Tempel hinaus, verschüttete den Wechslern das Geld und stieß ihnen die Tische um |
| 16 ואל מכרי היונים אמר הוציאו אלה מזה ואל תעשו את בית אבי לבית מסחר | 16 und rief den Taubenhändlern zu: »Schafft das weg von hier, macht das Haus meines Vaters nicht zu einem Kaufhaus!« |
| 17 ויזכרו תלמידיו את הכתוב כי קנאת ביתך אכלתני | 17 Da dachten seine Jünger an das Schriftwort (Ps 69,10): »Der Eifer um dein Haus wird mich verzehren.« |
| 18 ויענו היהודים ויאמרו אליו אי זו אות תראנו כי כזאת אתה עשה | 18 Nun richteten die Juden die Frage an ihn: »Welches Wunderzeichen läßt du uns sehen (zum Beweis dafür), daß du so vorgehen darfst?« |
| 19 ויען ישוע ויאמר אליהם הרסו את ההיכל הזה ובשלשה ימים אקימנו | 19 Jesus antwortete ihnen mit den Worten: »Brecht diesen Tempel ab, so werde ich ihn in drei Tagen wieder erstehen lassen!« |
| 20 ויאמרו היהודים הנה זה ארבעים ושש שנה נבנה ההיכל הזה ואתה בשלשה ימים תקימנו | 20 Da sagten die Juden: »Sechsundvierzig Jahre lang hat man an diesem Tempel gebaut, und du willst ihn in drei Tagen wieder erstehen lassen?« |
| 21 והוא דבר על היכל גויתו | 21 Jesus hatte aber den Tempel seines eigenen Leibes gemeint. |
| 22 ואחרי קומו מן המתים זכרו תלמידיו כי זאת אמר להם ויאמינו בכתוב ובדבר אשר דבר ישוע | 22 Als er nun (später) von den Toten auferweckt worden war, dachten seine Jünger an diese seine Worte und kamen zum Glauben an die Schrift und an den Ausspruch, den Jesus (damals) getan hatte. |
| 23 ויהי בהיתו בירושלים בחג הפסח האמינו רבים בשמו כי ראו האתות אשר עשה | 23 Während er sich nun am Passahfest (vgl. V.13) in Jerusalem aufhielt, kamen viele zum Glauben an seinen Namen, weil sie die Wunderzeichen sahen, die er tat. |
| 24 והוא ישוע לא הפקיד את עצמו בידם על אשר ידע את כלם | 24 Jesus selbst aber vertraute sich ihnen nicht an, weil er alle kannte |
| 25 ולא הצטרך לעדות איש על האדם כי הוא ידע מה בקרב האדם | 25 und von niemand ein Zeugnis (oder: eine Auskunft) über irgendeinen Menschen nötig hatte; denn er erkannte von sich selbst aus, wie es innerlich mit jedem Menschen stand. |
