| 1 ולפני חג הפסח כשידע ישוע כי באה שעתו לעבר מן העולם הזה אל אביו כאשר אהב את בחיריו אשר בעולם כן אהבם עד הקץ | 1 Antes da festa da Páscoa, sabendo Jesus que chegara a sua hora de passar deste mundo ao Pai, como amasse os seus que estavam no mundo, até o extremo os amou. |
| 2 ויהי אחרי החל הסעודה והשטן נתן בלב יהודה בן שמעון איש קריות למסרו | 2 Durante a ceia – quando o demônio já tinha lançado no coração de Judas, filho de Simão Iscariotes, o propósito de traí-lo –, |
| 3 וידע ישוע כי נתן אביו את הכל בידו וכי מאלהים בא ואל אלהים ישוב | 3 sabendo Jesus que o Pai tudo lhe dera nas mãos, e que saíra de Deus e para Deus voltava, |
| 4 ויקם מעל השלחן ויפשט את בגדיו ויקח מטפחת ויחגרה | 4 levantou-se da mesa, depôs as suas vestes e, pegando duma toalha, cingiu-se com ela. |
| 5 ואחר יצק מים בכיור ויחל לרחץ את רגלי תלמידיו ולנגב במטפחת אשר הוא חגור בה | 5 Em seguida, deitou água numa bacia e começou a lavar os pés dos discípulos e a enxugá-los com a toalha com que estava cingido. |
| 6 ויקרב אל שמעון פטרוס והוא אמר אליו אדני האתה תרחץ את רגלי | 6 Chegou a Simão Pedro. Mas Pedro lhe disse: “Senhor, queres lavar-me os pés!...”. |
| 7 ויען ישוע ויאמר אליו את אשר אני עשה אינך ידע כעת ואחרי כן תדע | 7 Respondeu-lhe Jesus: “O que faço não compreendes agora, mas irás compreendê-lo em breve”. |
| 8 ויאמר אליו פטרוס לעולם לא תרחץ את רגלי ויען ישוע אם לא ארחץ אתך אין לך חלק עמי | 8 Disse-lhe Pedro: “Jamais me lavarás os pés!...”. Respondeu-lhe Jesus: “Se eu não os lavar, não terás parte comigo”. |
| 9 ויאמר אליו שמעון פטרוס אדני לא לבד את רגלי כי אם גם את ידי ואת ראשי | 9 Exclamou então Simão Pedro: “Senhor, não somente os pés, mas também as mãos e a cabeça”. |
| 10 ויאמר אליו ישוע המרחץ אין לו לרחץ עוד כי אם את הרגלים כי כלו טהור הוא ואתם טהורים אך לא כלכם | 10 Disse-lhe Jesus: “Aquele que tomou banho não tem necessidade de lavar-se; está inteiramente puro. Ora, vós estais puros, mas nem todos!...”. |
| 11 כי ידע מי ימסרהו על כן אמר לא כלכם טהורים | 11 Pois sabia quem o havia de trair; por isso, disse: “Nem todos estais puros”. |
| 12 ויהי אחרי אשר רחץ את רגלים וילבש את בגדיו וישב להסב ויאמר אליהם הידעתם מה הדבר אשר עשיתי לכם | 12 Depois de lhes lavar os pés e tomar as suas vestes, sentou-se novamente à mesa e perguntou-lhes: “Sabeis o que vos fiz? |
| 13 אתם קראים לי רב ואדון והיטבתם אשר דברתם כי אני הוא | 13 Vós me chamais Mestre e Senhor, e dizeis bem, porque eu o sou. |
| 14 לכן אם אני המורה והאדון רחצתי את רגליכם גם אתם חיבים לרחץ איש את רגלי אחיו | 14 Logo, se eu, vosso Senhor e Mestre, vos lavei os pés, também vós deveis lavar-vos os pés uns dos outros. |
| 15 כי מופת נתתי לכם למען תעשו גם אתם כאשר עשיתי לכם | 15 Dei-vos o exemplo para que, como eu vos fiz, assim façais também vós. |
| 16 אמן אמן אני אמר לכם כי העבד איננו גדול מאדניו והשלוח איננו גדול משלחו | 16 Em verdade, em verdade vos digo: o servo não é maior do que o seu Senhor, nem o enviado é maior do que aquele que o enviou. |
| 17 אם ידעתם זאת אשריכם אם כן תעשו | 17 Se compreenderdes essas coisas, sereis felizes, sob condição de as praticardes. |
| 18 לא על כלכם דברתי יודע אני את אשר בחרתי בהם אך למען ימלא הכתוב אוכל לחמי הגדיל עלי עקב | 18 Não digo isso de vós todos; conheço os que escolhi, mas é preciso que se cumpra essa palavra da Escritura: Aquele que come o pão comigo levantou contra mim o seu calcanhar ( Sl 40,10 ). |
| 19 מעתה אני אמר לכם בטרם היותה למען בבואה תאמינו כי אני הוא | 19 Desde já vo-lo digo, antes que aconteça, para que, quando acontecer, creiais e reconheçais quem sou eu. |
| 20 אמן אמן אני אמר לכם כי כל המקבל את אשר אשלחהו אתי הוא מקבל והמקבל אתי הוא מקבל את שלחי | 20 Em verdade, em verdade vos digo: quem recebe aquele que eu enviei recebe a mim; e quem me recebe recebe aquele que me enviou”. |
| 21 ויהי ככלות ישוע לדבר הדברים האלה ויבהל ברוחו ויעד ויאמר אמן אמן אני אמר לכם כי אחד מכם ימסרני | 21 Dito isso, Jesus ficou perturbado em seu espírito e declarou abertamente: “Em verdade, em verdade vos digo: um de vós me há de trair!...”. |
| 22 ויתראו תלמידיו ויתמהו איש אל רעהו לדעת על מי דבר | 22 Os discípulos olhavam uns para os outros, sem saber de quem falava. |
| 23 ואחד מתלמידיו מסב על חיק ישוע אשר ישוע אהבו | 23 Um dos discípulos, a quem Jesus amava, estava à mesa reclinado ao peito de Jesus. |
| 24 וירמז לו שמעון פטרוס לדרש מי הוא זה אשר דבר עליו | 24 Simão Pedro acenou-lhe para dizer-lhe: “Dize-nos, de quem é que ele fala”. |
| 25 ויפל על לב ישוע ויאמר אליו אדני מי הוא | 25 Reclinando-se esse mesmo discípulo sobre o peito de Jesus, interrogou-o: “Senhor, quem é?”. |
| 26 ויען ישוע הנה זה הוא אשר אטבל פתי לתתו לו ויטבל את פתו ויתן אל יהודה בן שמעון איש קריות | 26 Jesus respondeu: “É aquele a quem eu der o pão embebido”. Em seguida, molhou o pão e deu-o a Judas, filho de Simão Iscariotes. |
| 27 ואחרי בלעו בא השטן אל קרבו ויאמר אליו ישוע את אשר תעשה עשה מהרה | 27 Logo que ele o engoliu, Satanás entrou nele. Jesus disse-lhe, então: “O que queres fazer, faze-o depressa”. |
| 28 ומן המסבים לא ידע איש על מה דבר אליו כזאת | 28 Mas ninguém dos que estavam à mesa soube por que motivo lhe dissera. |
| 29 כי יש אשר חשבו כי אמר אליו ישוע קנה לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף תחת יד יהודה | 29 Pois, como Judas tinha a bolsa, pensavam alguns que Jesus lhe falava: “Compra aquilo de que temos necessidade para a festa”. Ou: “Dá alguma coisa aos pobres”. |
| 30 והוא בקחתו את פת הלחם מהר לצאת החוצה ויהי לילה | 30 Tendo Judas recebido o bocado de pão, apressou-se em sair. E era noite... |
| 31 הוא יצא וישוע אמר עתה נתפאר בן האדם והאלהים נתפאר בו | 31 Logo que Judas saiu, Jesus disse: “Agora é glorificado o Filho do Homem, e Deus é glorificado nele. |
| 32 אם האלהים נתפאר בו גם האלהים הוא יפארהו בעצמו ובמהרה יפארהו | 32 Se Deus foi glorificado nele, também Deus o glorificará em si mesmo, e o glorificará em breve. |
| 33 בני עוד מעט מזער אהיה עמכם אתם תבקשוני וכאשר אמרתי אל היהודים כי אל אשר אני הולך לא תוכלו לבוא שמה כן אליכם אמר אני עתה | 33 Filhinhos meus, por um pouco apenas ainda estou convosco. Vós me haveis de procurar, mas, como disse aos judeus, também vos digo agora a vós: para onde eu vou, vós não podeis ir. |
| 34 מצוה חדשה אני נתן לכם כי תאהבו איש את אחיו כאשר אהבתי אתכם כן גם אתם איש את אחיו תאהבון | 34 Dou-vos um novo mandamento: Amai-vos uns aos outros. Como eu vos tenho amado, assim também vós deveis amar-vos uns aos outros. |
| 35 בזאת ידעו כלם כי תלמידי אתם בהיות אהבה ביניכם | 35 Nisso todos conhecerão que sois meus discípulos, se vos amardes uns aos outros”. |
| 36 ויאמר אליו פטרוס אדני אנה תלך ויען אתו ישוע אל אשר אני הולך שמה לא תוכל עתה ללכת אחרי אך אחרי כן תלך אחרי | 36 Perguntou-lhe Simão Pedro: “Senhor, para onde vais?”. Jesus respondeu-lhe: “Para onde vou, não podes seguir-me agora, mas tu seguirás mais tarde”. |
| 37 ויאמר אליו פטרוס מדוע לא אוכל עתה ללכת אחריך הן נפשי בעד נפשך אתן | 37 Pedro tornou a perguntar: “Senhor, por que te não posso seguir agora? Darei a minha vida por ti!”. |
| 38 ויען אתו ישוע הכי תתן נפשך בעד נפשי אמן אמן אני אמר לך בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים | 38 Respondeu-lhe Jesus: “Darás a tua vida por mim!... Em verdade, em verdade te digo: não cantará o galo até que me negues três vezes”. |
