| 1 ולפני חג הפסח כשידע ישוע כי באה שעתו לעבר מן העולם הזה אל אביו כאשר אהב את בחיריו אשר בעולם כן אהבם עד הקץ | 1 Prima della festa di Pasqua, sapendo che era venuta per lui l’ora di passare da questo mondo al Padre, Gesù, che aveva amato quelli che nel mondo erano suoi, li amò fino alla fine. |
| 2 ויהי אחרי החל הסעודה והשטן נתן בלב יהודה בן שמעון איש קריות למסרו | 2 Durante la cena, quando già il diavolo aveva messo in cuore a Giuda Iscariota, figlio di Simone, il proposito di tradirlo, |
| 3 וידע ישוע כי נתן אביו את הכל בידו וכי מאלהים בא ואל אלהים ישוב | 3 sapendo che il Padre gli aveva dato tutto nelle mani e che egli era venuto da Dio e a Dio ritornava, |
| 4 ויקם מעל השלחן ויפשט את בגדיו ויקח מטפחת ויחגרה | 4 Gesù si leva dalla mensa, depone le vesti, prende un panno e se ne cinge. |
| 5 ואחר יצק מים בכיור ויחל לרחץ את רגלי תלמידיו ולנגב במטפחת אשר הוא חגור בה | 5 Poi, versa acqua nel catino e si mette a lavare i piedi dei discepoli e ad asciugarli col panno di cui si era cinto. |
| 6 ויקרב אל שמעון פטרוס והוא אמר אליו אדני האתה תרחץ את רגלי | 6 Viene, dunque, a Simon Pietro, il quale gli dice: «Signore, tu mi lavi i piedi?» |
| 7 ויען ישוע ויאמר אליו את אשר אני עשה אינך ידע כעת ואחרי כן תדע | 7 Risponde Gesù e gli dice: «Ciò che io faccio tu adesso non lo comprendi lo comprenderai, però, dopo». |
| 8 ויאמר אליו פטרוס לעולם לא תרחץ את רגלי ויען ישוע אם לא ארחץ אתך אין לך חלק עמי | 8 Gli dice ietro: «Non mi laverai i piedi in eterno!» Gesù gli risponde: «Se non ti laverò, non avrai parte con me». |
| 9 ויאמר אליו שמעון פטרוס אדני לא לבד את רגלי כי אם גם את ידי ואת ראשי | 9 Gli dice Simon Pietro: «Signore, non soltanto i piedi, ma anche le mani è il capo!» |
| 10 ויאמר אליו ישוע המרחץ אין לו לרחץ עוד כי אם את הרגלים כי כלו טהור הוא ואתם טהורים אך לא כלכם | 10 Gli dice Gesù: «Chi ha fatto un bagno non ha bisogno di lavarsi; egli è del tutto mondo. E voi siete mondi, ma non tutti». |
| 11 כי ידע מי ימסרהו על כן אמר לא כלכם טהורים | 11 Sa- peva, infatti, chi lo tradiva, perciò disse: «Non tutti siete mondi». |
| 12 ויהי אחרי אשר רחץ את רגלים וילבש את בגדיו וישב להסב ויאמר אליהם הידעתם מה הדבר אשר עשיתי לכם | 12 Quando, dunque, ebbe lavato i loro piedi è riprese le sue vesti e si fu adagiato di nuovo a mensa, disse loro: «Comprendete ciò che vi ho fatto? |
| 13 אתם קראים לי רב ואדון והיטבתם אשר דברתם כי אני הוא | 13 Voi mi chiamate: il maestro e il Signore, e dite bene: lo sono, infatti. |
| 14 לכן אם אני המורה והאדון רחצתי את רגליכם גם אתם חיבים לרחץ איש את רגלי אחיו | 14 Se, dunque, io, il Signore e il maestro, vi ho lavato i piedi anche voi dovete lavarvi i piedi gli uni agli altri. |
| 15 כי מופת נתתי לכם למען תעשו גם אתם כאשר עשיתי לכם | 15 Vi ho dato, infatti, un esempio affinché anche voi facciate come ho fatto io. |
| 16 אמן אמן אני אמר לכם כי העבד איננו גדול מאדניו והשלוח איננו גדול משלחו | 16 In verità, in verità vi dico: non c'è servo più grande del suo padrone né inviato più grande di colui che lo ha mandato. |
| 17 אם ידעתם זאת אשריכם אם כן תעשו | 17 Se sapete questo, beati voi se lo mettete in pratica. |
| 18 לא על כלכם דברתי יודע אני את אשר בחרתי בהם אך למען ימלא הכתוב אוכל לחמי הגדיל עלי עקב | 18 Non parlo di tutti voi: io conosco coloro che ho scelti, ma si deve adempiere la Scrittura: Colui il quale mangia il mio pane ha levato il calcagno contro di me. |
| 19 מעתה אני אמר לכם בטרם היותה למען בבואה תאמינו כי אני הוא | 19 Ve lo dico fin d’ora, prima che il fatto accada, affinché, quando sarà accaduto, crediate che io sono. |
| 20 אמן אמן אני אמר לכם כי כל המקבל את אשר אשלחהו אתי הוא מקבל והמקבל אתי הוא מקבל את שלחי | 20 In verità, in verità vi dico: Chi accoglie colui che avrò mandato accoglie me, e chi accoglie me accoglie colui che mi ha mandato». |
| 21 ויהי ככלות ישוע לדבר הדברים האלה ויבהל ברוחו ויעד ויאמר אמן אמן אני אמר לכם כי אחד מכם ימסרני | 21 Così dicendo, Gesù fu turbato nello spirito e dichiarò solennemente: «In verità, in verità vi dico: uno di voi mi tradirà». |
| 22 ויתראו תלמידיו ויתמהו איש אל רעהו לדעת על מי דבר | 22 I discepoli si guardavano tra loro non sapendo di chi parlasse. |
| 23 ואחד מתלמידיו מסב על חיק ישוע אשר ישוע אהבו | 23 Uno dei suoi discepoli — quello che Gesù amava — era adagiato a mensa nel seno di Gesù; |
| 24 וירמז לו שמעון פטרוס לדרש מי הוא זה אשר דבר עליו | 24 Simon Pietro gli fa un cenno e gli dice: «Di, chi è colui di cui parla?» |
| 25 ויפל על לב ישוע ויאמר אליו אדני מי הוא | 25 Chinandosi familiarmente, quel discepolo, sul petto di Gesù, gli dice: «Signore, chi è?» |
| 26 ויען ישוע הנה זה הוא אשר אטבל פתי לתתו לו ויטבל את פתו ויתן אל יהודה בן שמעון איש קריות | 26 Gesù allora risponde: «È colui al quale porgerò il boccone che sto per intingere». Intinto, allora, il boccone, lo prende e lo dà a Giuda, figlio di Simone Iscariota. |
| 27 ואחרי בלעו בא השטן אל קרבו ויאמר אליו ישוע את אשר תעשה עשה מהרה | 27 E, dopo il boccone, allora entrò in Giuda Satana. E Gesù gli dice: «Quel che fai, fallo al più presto». |
| 28 ומן המסבים לא ידע איש על מה דבר אליו כזאת | 28 Nessuno, però, dei commensali comprese a qual proposito gli aveva parlato così; |
| 29 כי יש אשר חשבו כי אמר אליו ישוע קנה לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף תחת יד יהודה | 29 alcuni, infatti, siccome Giuda teneva la borsa, credevano che Gesù gli dicesse: «Compra ciò che ci serve per la festa»; oppure: «Da’ qualcosa ai poveri». |
| 30 והוא בקחתו את פת הלחם מהר לצאת החוצה ויהי לילה | 30 Preso, dunque, il boccone, Giuda subito uscì. Era notte. |
| 31 הוא יצא וישוע אמר עתה נתפאר בן האדם והאלהים נתפאר בו | 31 Quando fu uscito, Gesù disse: «Adesso è stato glorificato il Figlio dell’uomo, e Dio è stato glorificato in lui. |
| 32 אם האלהים נתפאר בו גם האלהים הוא יפארהו בעצמו ובמהרה יפארהו | 32 Se Dio è stato glorificato in ui, Dio a sua volta lo glorificherà in sé, e lo glorificherà subito. |
| 33 בני עוד מעט מזער אהיה עמכם אתם תבקשוני וכאשר אמרתי אל היהודים כי אל אשר אני הולך לא תוכלו לבוא שמה כן אליכם אמר אני עתה | 33 Figlioli, sono con voi soltanto per gioco tempo ; voi mi cercherete, e come dissi al Giudei dico adesso anche a voi: dove vado io, voi non potete venire. |
| 34 מצוה חדשה אני נתן לכם כי תאהבו איש את אחיו כאשר אהבתי אתכם כן גם אתם איש את אחיו תאהבון | 34 Vi do un comandamento nuovo: di amarvi gli uni gli altri; come io ho amato voi, così voi amatevi gli uni gli altri. |
| 35 בזאת ידעו כלם כי תלמידי אתם בהיות אהבה ביניכם | 35 Da questo conosceranno tutti che siete miei discepoli: se avrete amore gli uni per gli altri». |
| 36 ויאמר אליו פטרוס אדני אנה תלך ויען אתו ישוע אל אשר אני הולך שמה לא תוכל עתה ללכת אחרי אך אחרי כן תלך אחרי | 36 Simon Pietro gli dice: «Signore, dove vai?» Gesù risponde: «Dove vado non puoi per ora seguirmi; mi seguirai più tardi». |
| 37 ויאמר אליו פטרוס מדוע לא אוכל עתה ללכת אחריך הן נפשי בעד נפשך אתן | 37 Gli dice Pietro: «Signore, perché non posso seguirti adesso ? Darò la mia vita per te!» |
| 38 ויען אתו ישוע הכי תתן נפשך בעד נפשי אמן אמן אני אמר לך בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים | 38 Gli risponde Gesù: «Tu darai la tua vita per me? In verità, in verità dico a te: il gallo non canterà finché non mi avrai rinnegato tre volte. |
