| 1 ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם | 1 En ces jours-là, comme la foule était de nouveau nombreuse et n'avait pas de quoi manger, Il appela Ses disciples, et leur dit: |
| 2 נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל | 2 J'ai compassion de cette foule, car voilà déjà trois jours qu'ils sont avec Moi, et ils n'ont pas de quoi manger; |
| 3 והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק | 3 et si Je les renvoie à jeun dans leurs maisons, les forces leur manqueront en chemin, car quelques-uns d'entre eux sont venus de loin. |
| 4 ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם | 4 Ses disciples Lui répondirent: Comment pourrait-on les rassasier de pain ici, dans le désert? |
| 5 וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע | 5 Et Il leur demanda: Combien avez-vous de pains? Ils Lui dirent: Sept. |
| 6 ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם | 6 Alors Il ordonna à la foule de s'asseoir par terre. Et prenant les sept pains, et ayant rendu grâces, Il les rompit, et les donna à Ses disciples pour les distribuer; et ils les distribuèrent à la foule. |
| 7 ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה | 7 Ils avaient encore quelques petits poissons; Il les bénit aussi, et les fit distribuer. |
| 8 ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים | 8 Ils mangèrent donc et furent rassasiés; et on emporta sept corbeilles pleines des morceaux qui étaient restés. |
| 9 והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם | 9 Or ceux qui mangèrent étaient environ quatre mille; et Il les renvoya. |
| 10 אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא | 10 Et aussitôt, montant dans une barque avec Ses disciples, Il alla dans le pays de Dalmanutha. |
| 11 ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו | 11 Les pharisiens survinrent, et se mirent à discuter avec Lui, Lui demandant un signe du Ciel, pour Le tenter. |
| 12 ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה | 12 Mais Jésus, gémissant dans Son coeur, dit: Pourquoi cette génération demande-t-elle un signe? En vérité, Je vous le dis, il ne sera pas donné de signe à cette génération. |
| 13 ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים | 13 Et les renvoyant, Il monta de nouveau dans la barque, et passa sur l'autre rive. |
| 14 וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת | 14 Or ils avaient oublié de prendre des pains, et ils n'avaient qu'un seul pain avec eux dans la barque. |
| 15 ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס | 15 Comme Jésus leur donnait cet ordre: Gardez-vous avec soin du levain des pharisiens et du levain d'Hérode, |
| 16 ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו | 16 ils raisonnaient et disaient entre eux: C'est parce que nous n'avons pas de pain. |
| 17 וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם | 17 Jésus, l'ayant connu, leur dit: Pourquoi pensez-vous que vous n'avez pas de pains? N'avez-vous encore ni sens ni intelligence? votre coeur est-il encore aveuglé? |
| 18 עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו | 18 Ayant des yeux, ne voyez-vous pas? et ayant des oreilles, n'entendez-vous pas? et n'avez-vous pas de mémoire? |
| 19 כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר | 19 Quand J'ai rompu les cinq pains pour cinq mille hommes, combien avez-vous emporté de corbeilles pleines de morceaux? Ils Lui dirent: Douze. |
| 20 ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה | 20 Et quand J'ai rompu les sept pains pour quatre mille hommes, combien avez-vous apporté de corbeilles pleines de morceaux? Ils Lui dirent: Sept. |
| 21 ויאמר אליהם איך לא תבינו | 21 Et Il leur disait: Comment ne comprenez-vous pas encore? |
| 22 ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו | 22 Ils vinrent à Bethsaïda, et on Lui amena un aveugle, et on Le priait de le toucher. |
| 23 ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר | 23 Ayant pris la main de l'aveugle, Il le conduisit hors du bourg; puis Il lui mit de la salive sur les yeux, et, lui ayant imposé les mains, Il lui demanda ce qu'il voyait. |
| 24 ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה | 24 Celui-ci, regardant, répondit: Je vois les hommes marcher, semblables à des arbres. |
| 25 ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק | 25 Jésus lui mit de nouveau les mains sur les yeux; et il commença à voir, et il fut si bien guéri qu'il voyait toutes choses distinctement. |
| 26 וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר | 26 Alors Il le renvoya dans sa maison, en disant: Va dans ta maison; et si tu entres dans le bourg, ne dis rien à personne. |
| 27 ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל כפרי קיסרין של פילפוס ויהי בדרך וישאל את תלמידיו ויאמר אליהם מה אמרים עלי האנשים מי אני | 27 Jésus S'en alla, avec Ses disciples, dans les villages de Césarée de Philippe; et Il interrogeait Ses disciples en chemin, en disant: Qui dit-on que Je suis? |
| 28 ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן הנביאים | 28 Ils Lui répondirent: Jean-Baptiste; les autres, Elie; les autres, l'un des prophètes. |
| 29 וישאל אתם לאמר ואתם מה תאמרו עלי מי אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח | 29 Alors Il leur dit: Mais vous, qui dites-vous que Je suis? Pierre, répondant, Lui dit: Vous êtes le Christ. |
| 30 ויצו אתם בגערה לבלתי דבר עליו לאיש | 30 Et Il leur défendit avec menace de dire cela à personne. |
| 31 ויחל ללמדם כי צריך בן האדם לענות הרבה וימאס על ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום | 31 Et Il commença à leur déclarer qu'il fallait que le Fils de l'homme souffrît beaucoup, qu'Il fût rejeté par les anciens, par les princes des prêtres et par les scribes, qu'Il fût mis à mort et qu'Il ressuscitât après trois jours. |
| 32 והוא בגלוי דבר את הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער בו | 32 Et Il parlait de ces choses ouvertement. Alors Pierre, Le tirant à part, se mit à Le reprendre. |
| 33 ויפן אחריו ויבט את תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם לדברי האדם | 33 Mais Lui, Se retournant et regardant Ses disciples, réprimanda Pierre, en disant: Va derrière moi, Satan; car tu n'as pas le goût des choses de Dieu, mais des choses des hommes. |
| 34 ויקרא אל העם ואל תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את צלבו וילך אחרי | 34 Et ayant appelé à Lui la foule, avec Ses disciples, Il leur dit: Si quelqu'un veut Me suivre, qu'il renonce à soi-même, et qu'il porte sa croix, et qu'il Me suive. |
| 35 כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה | 35 Car celui qui voudra sauver sa vie, la perdra; mais celui qui la perdra à cause de Moi et de l'Evangile, la sauvera. |
| 36 כי מה יסכן לאדם כי יקנה את כל העולם ונשחתה נפשו | 36 En effet, que servirait à l'homme de gagner le monde entier et de perdre son âme? |
| 37 או מה יתן איש פדיון נפשו | 37 Ou que donnera l'homme en échange de son âme? |
| 38 כי כל איש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף הוא יהיה לחרפה לבן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים | 38 Car si quelqu'un rougit de Moi et de Mes paroles au milieu de cette génération adultère et pécheresse, le Fils de l'homme rougira aussi de lui, lorsqu'Il viendra dans la gloire de Son Père, avec les Anges saints. |
| 39 Et Il leur disait: En vérité, Je vous le dis, il y en a quelques-uns de ceux qui sont ici, qui ne goûteront pas la mort, avant d'avoir vu le royaume de Dieu venir avec puissance. |
