| 1 ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם | 1 In quei giorni, essendovi di nuovo gran folla e non avendo essa da mangiare, Gesù chiamò i discepoli e disse: |
| 2 נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל | 2 «Ho pietà di questa folla; son già tre giorni che stanno con me e non hanno da mangiare. |
| 3 והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק | 3 Se li rimando a casa digiuni verranno meno per via; e ce ne sono di quelli venuti da lontano!» |
| 4 ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם | 4 I suoi discepoli gli risposero: «Come si potrebbe, qui, in un deserto, saziarli di pane?» |
| 5 וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע | 5 Egli domandò: «Quanti pani avete?» «Sette» gli risposero. |
| 6 ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם | 6 Ordinò allora alla folla di sedersi per terra, poi, prendendo i sette pani, rese grazie, li spezzò e li dava ai suoi discepoli perché li distribuissero, ed essi li distribuirono alla folla. |
| 7 ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה | 7 Avevano anche pochi pesciolini e, benedetti anche quelli, ordinò che li distribuissero. |
| 8 ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים | 8 Mangiarono a sazietà, e dei pezzi avanzati portaron via sette ceste. |
| 9 והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם | 9 Erano circa quattromila. Poi li congedò. |
| 10 אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא | 10 Subito salì in barca con i suoi discepoli e raggiunse la regione di Dalmanutha. |
| 11 ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו | 11 Sopravvennero i farisei e si misero a discutere con lui, chiedendogli, per metterlo alla prova, un segno dal cielo. |
| 12 ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה | 12 Ma egli, gemendo dal profondo, disse: «Perché questa generazione chiede un segno? In verità vi dico: a questa generazione non sarà dato alcun segno». |
| 13 ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים | 13 E lasciatili, risalì di nuovo in barca e partì per l’altra riva. |
| 14 וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת | 14 I discepoli si erano dimenticati di prendere dei pani e ne avevano solo uno con sé nella barca. |
| 15 ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס | 15 Èd egli li ammoniva dicendo: «Badate! Guardatevi dal lievito dei farisei e dal lievito di Erode!» |
| 16 ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו | 16 E quelli ragionavan tra loro per il fatto che non avevano pane. |
| 17 וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם | 17 Gesù se ne accorse e disse: «Che andate dicendò che non avete pani? Non capite ancora e non intendete? Avete il cuore indurito? |
| 18 עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו | 18 Avete occhi e non vedete; avete orecchi e non udite? Non vi ricordate? |
| 19 כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר | 19 Quando ho spezzato i cinque pani per i cinquemila uomini, quante ceste colme di pezzi avete portato via?» «Dodici», risposero. |
| 20 ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה | 20 «E quando ho spezzato i sette pani per i quattromila uomini, quante ceste colme di pezzi avete portato via?» «Sette», risposero. |
| 21 ויאמר אליהם איך לא תבינו | 21 E Gesù: «Ancora non comprendete?» |
| 22 ויבא אל בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו | 22 Arrivano a Bethsaida. Gli conducono allora un cieco, e lo pregano di toccarlo. |
| 23 ויאחז ביד העור ויוליכהו אל מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר | 23 E prendendo il cieco per mano, egli lo condusse fuori del villaggio e, dopo avergli messa la saliva su gli occhi e avergli imposte le mani, gli domandava: «Vedi nulla?» |
| 24 ויבט ויאמר אראה את בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה | 24 Quegli levò gli occhi e disse: «Vedo uomini, perché vedo come alberi che camminano». |
| 25 ויוסף לשום את ידיו על עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד למרחוק | 25 Gesù gli impose di nuovo le mani sugli occhi e l’uomo cominciò a vederci chiaro, e ridivenne come prima e vedeva tutto distintamente da lontano. |
| 26 וישלחהו אל ביתו לאמר אל תבא בתוך הכפר ואל תדבר לאיש בכפר | 26 E Gesù lo rimandò a casa dicendo: «Non entrare neppure nel villaggio». |
| 27 ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל כפרי קיסרין של פילפוס ויהי בדרך וישאל את תלמידיו ויאמר אליהם מה אמרים עלי האנשים מי אני | 27 E Gesù poi se ne andò con i suoi discepoli per i villaggi di Cesarea di Filippo. Cammin facendo, fece ai suol discepoli questa domanda: «Chi dice la gente che io sia?» |
| 28 ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן הנביאים | 28 Gli risposero: «Chi dice Giovanni il Battista, chi Elia e chi uno dei profeti». |
| 29 וישאל אתם לאמר ואתם מה תאמרו עלי מי אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח | 29 E chiedeva loro: «Ma voi, chi dite che io sia?» Pietro risposte: « Tu sei il Messia». |
| 30 ויצו אתם בגערה לבלתי דבר עליו לאיש | 30 E intimò loro di non parlare a nessuno di lui. |
| 31 ויחל ללמדם כי צריך בן האדם לענות הרבה וימאס על ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום | 31 Poi incominciò a insegnar loro che il Figlio dell’uomo doveva molto soffrire, essere rigettato dagli anziani, dai gran sacerdoti e dagli scribi, essere ucciso e risorgere dopo tre giorni. |
| 32 והוא בגלוי דבר את הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער בו | 32 E diceva queste cose apertamente. Pietro, prendendolo con sé in disparte, si mise a rimproverarlo. |
| 33 ויפן אחריו ויבט את תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם לדברי האדם | 33 Ma egli si voltò e, guardando i suoi discepoli. rimproverò Pietro: «Vattene da me, Satana! Tu non ti preoccupi delle cose di Dio, ma di quelle degli uomini». |
| 34 ויקרא אל העם ואל תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את צלבו וילך אחרי | 34 E, convocata la folla con i suoi discepoli, disse: «Chi vuole seguirmi rinneghi se stesso, prenda la sua croce e mi segua. |
| 35 כי כל אשר יחפץ להושיע את נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה | 35 Poiché chi vuol salvare la sua vita la perderà, ma chi perderà la sua vita per causa mia e dell’evangelo la salverà. |
| 36 כי מה יסכן לאדם כי יקנה את כל העולם ונשחתה נפשו | 36 Che giova, infatti, al’uomo guadagnare il mondo intero se perde l’anima sua? |
| 37 או מה יתן איש פדיון נפשו | 37 Poiché qual cosa potrà dare l’uomo in cambio dell’anima sua? |
| 38 כי כל איש אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף הוא יהיה לחרפה לבן האדם בבואו בכבוד אביו עם המלאכים הקדושים | 38 Se uno si vergognerà di me e delle mie parole in seno a questa generazione adultera e peccatrice, il Figlio dell’uomo si vergognerà di lui quando verrà nella gloria di suo Padre con gli angeli santi». |
