| 1 וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה | 1 Moïse rapporta aux enfants d'Israël tout ce que le Seigneur lui avait commandé; |
| 2 איש כי ידר נדר ליהוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה | 2 et il dit aux princes des tribus des enfants d'Israël: Voici ce que le Seigneur a ordonné: |
| 3 ואשה כי תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה | 3 Si un homme a fait un voeu au Seigneur, ou s'est lié par un serment, il ne manquera point à sa parole, mais il accomplira tout ce qu'il aura promis. |
| 4 ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה והחריש לה אביה וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום | 4 Lorsqu'une femme aura fait un voeu, et se sera liée par un serment, si c'est une jeune fille qui soit encore dans la maison de son père, et que le père, ayant connu le voeu qu'elle a fait et le serment par lequel elle a lié son âme, n'en ait rien dit, elle sera tenue à son voeu; |
| 5 ואם הניא אביה אתה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום ויהוה יסלח לה כי הניא אביה אתה | 5 et elle accomplira effectivement tout ce qu'elle aura promis et juré. |
| 6 ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה | 6 Mais si le père s'est opposé à son voeu aussitôt qu'il lui a été connu, ses voeux et ses serments seront nuls, et elle ne sera point obligée à ce qu'elle aura promis, parce que le père s'y est opposé. |
| 7 ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה יקמו | 7 Si c'est une femme mariée qui ait fait un voeu, et si la parole, étant une fois sortie de sa bouche, a obligé son âme par serment, |
| 8 ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה ויהוה יסלח לה | 8 et que son mari ne l'ait point désavouée le jour même qu'il l'a su, elle sera obligée à son voeu, et elle accomplira tout ce qu'elle aura promis. |
| 9 ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה | 9 Que si son mari l'ayant su la désavoue aussitôt, et rend vaines ses promesses et les paroles par lesquelles elle aura lié son âme, le Seigneur lui pardonnera. |
| 10 ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה | 10 La femme veuve et la femme répudiée accomplieront tous les voeux qu'elles auront faits. |
| 11 ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום | 11 Si une femme étant dans la maison de son mari s'est liée par un voeu et par un serment, |
| 12 ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה הפרם ויהוה יסלח לה | 12 et que le mari l'ayant su n'en dise mot et ne désavoue point la promesse qu'elle aura faite, elle accomplira tout ce qu'elle avait promis. |
| 13 כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו | 13 Mais si le mari la désavoue aussitôt, elle ne sera point tenue à sa promesse, parce que son mari l'a désavouée, et le Seigneur lui pardonnera. |
| 14 ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה הקים אתם כי החרש לה ביום שמעו | 14 Si elle a fait un voeu, et si elle s'est obligée par serment d'affliger son âme ou par le jeûne ou par d'autres sortes d'abstinences, il dépendra de la volonté de son mari qu'elle le fasse ou qu'elle ne le fasse pas. |
| 15 ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את עונה | 15 Que si son mari l'ayant su n'en a rien dit, et a différé au lendemain à en dire son sentiment, elle accomplira tous les voeux et toutes les promesses qu'elle avait faites, parce que le mari n'en a rien dit aussitôt qu'il l'a appris. |
| 16 אלה החקים אשר צוה יהוה את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעריה בית אביה | 16 Que si, aussitôt qu'il a connu le voeu de sa femme, il l'a désavouée, il sera lui seul chargé de toute sa faute. |
| 17 Ce sont là les lois que le Seigneur a données à Moïse pour qu'elles fussent observées entre le mari et la femme, entre le père et la fille qui est encore toute jeune, ou qui demeure dans la maison de son père. |
