| 1 ויהי כאשר שמע סנבלט כי אנחנו בונים את החומה ויחר לו ויכעס הרבה וילעג על היהודים | 1 Mais Sanaballat, ayant appris que nous rebâtissions les murailles, entra dans une grande colère; et dans sa violente émotion il se moqua des Juifs, |
| 2 ויאמר לפני אחיו וחיל שמרון ויאמר מה היהודים האמללים עשים היעזבו להם היזבחו היכלו ביום היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות | 2 et dit devant ses frères et devant un grand nombre de Samaritains : Que font ces Juifs impuissants? Les peuples les laisseront-ils faire? Sacrifieront-ils, et achèveront-ils leur ouvrage en un jour? Pourront-ils bâtir avec des pierres que le feu a réduites en monceaux de poussière? |
| 3 וטוביה העמני אצלו ויאמר גם אשר הם בונים אם יעלה שועל ופרץ חומת אבניהם | 3 Tobie l'Ammonite, qui était à ses côtés, disait aussi : Laissez-les bâtir; s'il vient un renard, il passera par-dessus leur mur de pierre. |
| 4 שמע אלהינו כי היינו בוזה והשב חרפתם אל ראשם ותנם לבזה בארץ שביה | 4 Ecoutez, notre Dieu, comme nous sommes méprisés. Faites retomber leurs insultes sur leurs têtes, rendez-les un objet de mépris sur une terre où ils seront captifs. |
| 5 ואל תכס על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחה כי הכעיסו לנגד הבונים | 5 Ne couvrez point leur iniquité, et que leur péché ne s'efface pas de devant Vos yeux, car ils se sont raillés de ceux qui bâtissaient. |
| 6 ונבנה את החומה ותקשר כל החומה עד חציה ויהי לב לעם לעשות | 6 Nous rebâtimes donc la muraille, et nous la réparâmes jusqu'à la moitié; et le coeur du peuple fut excité au travail. |
| 7 ויהי כאשר שמע סנבלט וטוביה והערבים והעמנים והאשדודים כי עלתה ארוכה לחמות ירושלם כי החלו הפרצים להסתם ויחר להם מאד | 7 Mais Sanaballat, Tobie, les Arabes, les Ammonites et ceux d'Azot, ayant appris que la plaie des murs de Jérusalem se refermait, et qu'on commençait à en réparer les brèches, entrèrent dans une grande colère, |
| 8 ויקשרו כלם יחדו לבוא להלחם בירושלם ולעשות לו תועה | 8 et ils s'assemblèrent tous ensemble pour venir attaquer Jérusalem et nous dresser des embûches. |
| 9 ונתפלל אל אלהינו ונעמיד משמר עליהם יומם ולילה מפניהם | 9 Et nous priâmes notre Dieu, et nous mîmes des gardes contre eux jour et nuit sur la muraille. |
| 10 ויאמר יהודה כשל כח הסבל והעפר הרבה ואנחנו לא נוכל לבנות בחומה | 10 Cependant Juda disait : Ceux qui portent les fardeaux sont fatigués; il y a beaucoup de terre à ôter, et nous ne pourrons bâtir la muraille. |
| 11 ויאמרו צרינו לא ידעו ולא יראו עד אשר נבוא אל תוכם והרגנום והשבתנו את המלאכה | 11 Et nos ennemis disaient : Qu'ils ne sachent point notre dessein, afin que nous venions tout à coup au milieu d'eux pour les tailler en pièces et faire cesser l'ouvrage. |
| 12 ויהי כאשר באו היהודים הישבים אצלם ויאמרו לנו עשר פעמים מכל המקמות אשר תשובו עלינו | 12 Mais les Juifs qui habitaient près d'eux vinrent et nous avertirent par dix fois, de tous les lieux d'où ils venaient nous trouver. |
| 13 ואעמיד מתחתיות למקום מאחרי לחומה בצחחיים ואעמיד את העם למשפחות עם חרבתיהם רמחיהם וקשתתיהם | 13 Je mis alors le peuple en haie derrière le mur, tout le long des remparts, avec leurs épées, leurs lances et leurs arcs. |
| 14 וארא ואקום ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם אל תיראו מפניהם את אדני הגדול והנורא זכרו והלחמו על אחיכם בניכם ובנתיכם נשיכם ובתיכם | 14 Je considérai, et m'étant levé, je dis aux grands, aux magistrats et au reste du peuple : Ne les craignez pas; souvenez-vous du Seigneur grand et terrible, et combattez pour vos frères, pour vos fils et vos filles, pour vos femmes et pour vos maisons. |
| 15 ויהי כאשר שמעו אויבינו כי נודע לנו ויפר האלהים את עצתם ונשוב כלנו אל החומה איש אל מלאכתו | 15 Mais lorsque nos ennemis surent que nous avions été avertis, Dieu dissipa leur dessein; et nous revînmes tous aux mourailles, et chacun reprit son ouvrage. |
| 16 ויהי מן היום ההוא חצי נערי עשים במלאכה וחצים מחזיקים והרמחים המגנים והקשתות והשרינים והשרים אחרי כל בית יהודה | 16 Depuis ce jour, la moitié des jeunes gens travaillait, et l'autre moitié se tenait prête à combattre, munie de lances, de boucliers, d'arcs et de cuirasses; et les chefs étaient derrière eux dans toute la maison de Juda. |
| 17 הבונים בחומה והנשאים בסבל עמשים באחת ידו עשה במלאכה ואחת מחזקת השלח | 17 Ceux qui bâtissaient les murs et ceux qui portaient ou chargeaient les fardeaux faisaient leur ouvrage d'une main et tenaient leur épée de l'autre. |
| 18 והבונים איש חרבו אסורים על מתניו ובונים והתוקע בשופר אצלי | 18 Car tous ceux qui bâtissaient avaient l'épée au côté. Ils bâtissaient et ils sonnaient de la trompette auprès de moi. |
| 19 ואמר אל החרים ואל הסגנים ואל יתר העם המלאכה הרבה ורחבה ואנחנו נפרדים על החומה רחוקים איש מאחיו | 19 Alors je dis aux grands, aux magistrats et au reste du peuple : Cet ouvrage est grand et étendu, et nous sommes dispersés le long des murs, loin les uns des autres. |
| 20 במקום אשר תשמעו את קול השופר שמה תקבצו אלינו אלהינו ילחם לנו | 20 Partout où vous entendrez sonner la trompette, accourez-y aussitôt auprès de nous; notre Dieu combattra pour nous. |
| 21 ואנחנו עשים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים | 21 Mais continuons à faire notre ouvrage, et que la moitié d'entre nous ait la lance à la main, depuis le point du jour jusqu'à ce que les étoiles paraissent. |
| 22 גם בעת ההיא אמרתי לעם איש ונערו ילינו בתוך ירושלם והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה | 22 Je dis aussi au peuple en ce même temps : Que chacun demeure avec son serviteur au milieu de Jérusalem, afin que nous puissions travailler jour et nuit chacun à son tour. |
| 23 ואין אני ואחי ונערי ואנשי המשמר אשר אחרי אין אנחנו פשטים בגדינו איש שלחו המים | 23 Mais moi, mes frères, mes gens et les gardes qui m'accompagnaient, nous ne quittions point nos vêtements, et on ne les ôtait que pour se purifier. |
