| 1 ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו ישבים שם לפניך צר ממנו | 1 I figli dei profeti dissero a Eliseo: «Vedi, il luogo dove ci raccogliamo innanzi a te è troppo angusto per noi. |
| 2 נלכה נא עד הירדן ונקחה משם איש קורה אחת ונעשה לנו שם מקום לשבת שם ויאמר לכו | 2 Se vuoi, andremo al Giordano, prenderemo di là una trave ciascuno e là costruiremo un luogo dove abitare». Egli rispose: «Andate». |
| 3 ויאמר האחד הואל נא ולך את עבדיך ויאמר אני אלך | 3 Ma uno di loro gli disse: «Degnati di venire con i tuoi servitori». Rispose: «Verrò!» |
| 4 וילך אתם ויבאו הירדנה ויגזרו העצים | 4 Andò con loro; arrivarono al Giordano e tagliarono alberi. |
| 5 ויהי האחד מפיל הקורה ואת הברזל נפל אל המים ויצעק ויאמר אהה אדני והוא שאול | 5 Ora, mentre uno di loro abbatteva una trave, il ferro cadde nell’acqua. Quegli cominciò a gridare, dicendo: «Ah, mio signore...! Ed era stato preso in prestito!» |
| 6 ויאמר איש האלהים אנה נפל ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל | 6 L’uomo di Dio gli chiese: «Dov’è caduto?» L’altro gli indicò il luogo. Eliseo tagliò un pezzo di legno, lo gettò sul luogo e il ferro venne a galla. |
| 7 ויאמר הרם לך וישלח ידו ויקחהו | 7 Poi disse: «Tiratelo su». Quegli stese la mano e se lo prese. |
| 8 ומלך ארם היה נלחם בישראל ויועץ אל עבדיו לאמר אל מקום פלני אלמני תחנתי | 8 Il re di Aram, in guerra con Israele, diede questo consiglio ai suoi soldati: «Scendete a quel posto fissato», |
| 9 וישלח איש האלהים אל מלך ישראל לאמר השמר מעבר המקום הזה כי שם ארם נחתים | 9 Ma l’uomo di Dio mandò a dire al re di Israele: «Guardati dal passare per quel luogo, perché là scendono gli Aramei», |
| 10 וישלח מלך ישראל אל המקום אשר אמר לו איש האלהים והזהירה ונשמר שם לא אחת ולא שתים | 10 Il re di Israele mandò a esplorare il luogo che l’uomo di Dio gli aveva indicato e di cui lo aveva premunito; ed egli se ne stette all’erta. Questo accadde non una né due volte soltanto. |
| 11 ויסער לב מלך ארם על הדבר הזה ויקרא אל עבדיו ויאמר אליהם הלוא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל | 11 Il re di Aram, fortemente turbato per questo fatto; convocò, i suoi servitori e disse loro: «Non mi sapete dire chi, fra di noi, sta per il re di Israele?» |
| 12 ויאמר אחד מעבדיו לוא אדני המלך כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך | 12 Uno dei: servitori. rispose: «Non è così; O mio signore re, ma il profeta Eliseo che è in Israele, riferisce al re di Israele anche le parole che tu sussurri nella tua camera da letto». |
| 13 ויאמר לכו וראו איכה הוא ואשלח ואקחהו ויגד לו לאמר הנה בדתן | 13 Egli ordinò; «Andate e osservate dove si trova, così io manderò a catturarlo». Gli fu riferito: «Eccolo a Dotan». |
| 14 וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד ויבאו לילה ויקפו על העיר | 14 Il re vi mandò cavalli, carri, una schiera considerevole: arrivarono di notte e circondarono la città. |
| 15 וישכם משרת איש האלהים לקום ויצא והנה חיל סובב את העיר וסוס ורכב ויאמר נערו אליו אהה אדני איכה נעשה | 15 Il mattino dopo, l’uomo di Dio si alzò in fretta per uscire. Ma una schiera circondava la città con cavalli e carri. Il suo servitore gli disse: «Ah! Che faremo, mio signore?» |
| 16 ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אותם | 16 Egli rispose: «Non temere, perché coloro che sono con noi sono di più di quanti non siano con loro» |
| 17 ויתפלל אלישע ויאמר יהוה פקח נא את עיניו ויראה ויפקח יהוה את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע | 17 Eliseo poi fece questa preghiera: «Jahvè, aprigli gli occhi, perché veda». Jahvè aprì gli occhi del servitore e questi vide: il monte, intorno a Eliseo, rigurgitava di cavalli e di carri di fuoco. |
| 18 וירדו אליו ויתפלל אלישע אל יהוה ויאמר הך נא את הגוי הזה בסנורים ויכם בסנורים כדבר אלישע | 18 Poiché i nemici erano discesi da lui, Eliseo pregò Jahvè dicendo: «Colpisci questa gente di cecità». Jahvè li colpì di cecità secondo la parola di Eliseo. |
| 19 ויאמר אלהם אלישע לא זה הדרך ולא זה העיר לכו אחרי ואוליכה אתכם אל האיש אשר תבקשון וילך אותם שמרונה | 19 Questi poi disse loro: «Non è questa la strada e neppure questa è la città; seguitemi e vi condurrò dall’uomo che cercate». E li condusse a Samaria. |
| 20 ויהי כבאם שמרון ויאמר אלישע יהוה פקח את עיני אלה ויראו ויפקח יהוה את עיניהם ויראו והנה בתוך שמרון | 20 Arrivati a Samaria, Eliseo disse: «Jahvè apra gli occhi di costoro, affinché vedano». Jahvè aprì loro gli occhi ed essi si accorsero di trovarsi nel centro di Samaria. |
| 21 ויאמר מלך ישראל אל אלישע כראתו אותם האכה אכה אבי | 21 Quando li vide, il re di Israele disse a Eliseo: «Devo ucciderli, padre mio?» |
| 22 ויאמר לא תכה האשר שבית בחרבך ובקשתך אתה מכה שים לחם ומים לפניהם ויאכלו וישתו וילכו אל אדניהם | 22 Lui però rispose: «Non ucciderli; vuoi uccidere coloro che non hai catturato con la tua spada e con il tuo arco? Prepara loro pane e acqua affinché, dopo aver mangiato e bevuto, tornino al loro signore». |
| 23 ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו וישלחם וילכו אל אדניהם ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל | 23 Egli imbandì loro un pranzo sontuoso e, dopo che essi ebbero mangiato e bevuto, li licenziò. Questi tornarono al loro signore. D’allora in poi le bande di Aram non penetrarono più nel territorio di Israele. |
| 24 ויהי אחרי כן ויקבץ בן הדד מלך ארם את כל מחנהו ויעל ויצר על שמרון | 24 Dopo questi fatti, Ben-Hadad, re di Aram, raccolse tutto l’esercito e salì per porre l’assedio a Samaria. |
| 25 ויהי רעב גדול בשמרון והנה צרים עליה עד היות ראש חמור בשמנים כסף ורבע הקב חרייונים בחמשה כסף | 25 Ci fu una grande carestia a Samaria a causa dell’assedio, a tal punto che una testa di asino costava ottanta sicli d’argento e un quarto di kab di sterco di colombe valeva cinque sicli d’argento. |
| 26 ויהי מלך ישראל עבר על החמה ואשה צעקה אליו לאמר הושיעה אדני המלך | 26 Ora, mentre il re di Israele passava sulle mura, una donna gli gridò: «Salvami; o mio signore re!» |
| 27 ויאמר אל יושעך יהוה מאין אושיעך המן הגרן או מן היקב | 27 Il re rispose: «Se non ti salva Jahvè, come ti posso salvare io? Forse con i prodotti dell’aia e del torchio?» |
| 28 ויאמר לה המלך מה לך ותאמר האשה הזאת אמרה אלי תני את בנך ונאכלנו היום ואת בני נאכל מחר | 28 Poi il re soggiunse: «Che cosa fai?» Essa rispose: «Questa donna mi ha detto: “Dammi tuo figlio e lo mangeremo oggi; domani poi mangeremo il mio”. |
| 29 ונבשל את בני ונאכלהו ואמר אליה ביום האחר תני את בנך ונאכלנו ותחבא את בנה | 29 Così abbiamo fatto cuocere mio figlio e lo abbiamo mangiato. Il giorno dopo, le ho dettò: “Dammi tuo figlio e ce lo mangiamo”. Ma lei ha nascosto suo figlio». |
| 30 ויהי כשמע המלך את דברי האשה ויקרע את בגדיו והוא עבר על החמה וירא העם והנה השק על בשרו מבית | 30 Appena il re udì le parole di quella donna, si stracciò le vesti, mentre era ancora sulle mura, così il popolo si accorse che al di sotto, aderente alla carne, c’era il sacco. |
| 31 ויאמר כה יעשה לי אלהים וכה יוסף אם יעמד ראש אלישע בן שפט עליו היום | 31 E disse: «Dio mi faccia questo e anche peggio, se la testa di Eliseo, figlio di Shafat, oggi stesso, rimarrà sul suo capo!» |
| 32 ואלישע ישב בביתו והזקנים ישבים אתו וישלח איש מלפניו בטרם יבא המלאך אליו והוא אמר אל הזקנים הראיתם כי שלח בן המרצח הזה להסיר את ראשי ראו כבא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אתו בדלת הלוא קול רגלי אדניו אחריו | 32 Ora, mentre Eliseo stava in casa insieme con gli anziani, il re mandò innanzi un uomo. Prima però che il messaggero si presentasse a lui, egli disse agli anziani: «Avete visto? Quel figlio di un omicida ha mandato a tagliarmi la testa! State attenti: appena il messaggero giungerà, sbarrate la porta e tenetela ferma contro di lui. Non sentite già il rumore dei passi del suo signore dietro di lui?» |
| 33 עודנו מדבר עמם והנה המלאך ירד אליו ויאמר הנה זאת הרעה מאת יהוה מה אוחיל ליהוה עוד | 33 Non aveva terminato di parlare con loro e il re discese da lui e disse: «Ecco, questo male proviene da Jahvè; perciò che cosa posso mai sperare da Jahvè?» |
