Seconda lettera ai Corinzi (מכתב שני לקורינתים) 15

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים	1 Des Pharisiens et des maîtres de la Loi étaient arrivés de Jérusalem; ils s’approchèrent de Jésus et lui demandèrent:
2 ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם	2 "Pourquoi tes disciples laissent-ils de côté la tradition des anciens? Ils ne se lavent pas les mains quand ils prennent leur repas.”
3 ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם	3 Alors Jésus leur dit: "Et vous, pourquoi laissez-vous de côté le commandement de Dieu au nom de votre tradition?
4 כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת	4 Car Dieu a dit: Honore ton père et ta mère, et aussi: celui qui maudit son père ou sa mère sera mis à mort.
5 ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו	5 “Mais selon vous, quelqu’un peut répondre à son père ou à sa mère: ‘Ce que tu pourrais attendre de moi, je l’ai consacré à Dieu’.
6 ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם	6 Et on n’est plus tenu d’aider son père ou sa mère. Donc, avec votre tradition, vous annulez la parole de Dieu.
7 חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר	7 “Comédiens! Le prophète Isaïe a joliment bien parlé de vous quand il a dit:
8 העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני	8 Ce peuple m’honore des lèvres mais son cœur est loin de moi.
9 ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים	9 Leur culte ne vaut rien, les préceptes qu’ils enseignent ne sont que des lois humaines.”
10 ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו	10 Alors Jésus appelle son monde. Il leur dit: "Écoutez et tâchez de comprendre.
11 לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם	11 Ce qui entre dans la bouche ne rend pas la personne impure; elle est rendue impure par ce qui sort de sa bouche.”
12 ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו	12 Les disciples viennent dire à Jésus: "Sais-tu que les Pharisiens sont scandalisés de ce que tu viens de dire?”
13 ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר	13 Il leur répond: "Toute plante que mon Père du Ciel n’a pas plantée sera arrachée.
14 הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור	14 Laissez-les; ce sont des guides aveugles, et quand un aveugle guide un autre aveugle, les deux tombent dans le fossé.”
15 ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה	15 Alors Pierre lui dit: "Mais explique-nous donc ta sentence.”
16 ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה	16 Jésus répond: "Vous avez donc vous aussi l’esprit bouché?
17 העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות	17 Vous ne comprenez pas que tout ce qui entre dans la bouche va dans le ventre et termine aux ordures?
18 אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם	18 Mais ce qui sort de la bouche vient du cœur, et c’est cela qui rend l’homme impur.
19 כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים	19 Du cœur proviennent les pensées mauvaises, le meurtre, l’adultère, l’impureté, le vol, les faux témoignages et les calomnies.
20 אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם	20 Tout cela rend l’homme impur, mais manger sans s’être lavé les mains n’a jamais rendu quelqu’un impur.”
21 ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון	21 Jésus partit de là et s’en alla vers la frontière de Tyr et Sidon.
22 והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד	22 Une femme cananéenne, qui venait de ce territoire, arriva alors en criant: "Aie pitié de moi, Seigneur, fils de David! Ma fille est affligée d’un démon!”
23 והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו	23 Jésus ne répond rien. Les disciples insistent auprès de lui: "Renvoie-la, vois comme elle crie après nous!”
24 ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל	24 Jésus leur répond: "Je n’ai été envoyé qu’aux brebis perdues du peuple d’Israël.”
25 והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני	25 Mais la femme vient se jeter aux pieds de Jésus en lui disant: "Seigneur, fais quelque chose pour moi!”
26 ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים	26 Jésus lui répond: "On ne prend pas le pain des enfants pour le jeter aux chiens.”
27 ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם	27 La femme lui dit: "Bien sûr, Seigneur, mais les petits chiens mangent les miettes qui tombent de la table des maîtres.”
28 ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא	28 Alors Jésus lui fait cette réponse: "Femme, ta foi est grande, que la chose se fasse comme tu le veux.” Et dès ce moment-là sa fille fut guérie.
29 ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם	29 Jésus partit de là et vint sur les bords de la mer de Galilée. Il gravit la montagne, et là il s’assit.
30 ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם	30 Toute une foule venait à lui; ils amenaient leurs éclopés, des aveugles, des infirmes, des muets et beaucoup d’autres encore. Ils les jetaient à ses pieds et Jésus les guérissait.
31 ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל	31 En voyant cela la foule était émerveillée: les muets parlaient, les infirmes étaient guéris, les éclopés marchaient, les aveugles voyaient! Et ils rendaient grâce au Dieu d’Israël.
32 ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך	32 Alors Jésus appela à lui ses disciples et leur dit: "J’ai vraiment compassion de ces gens, car voilà trois jours qu’ils sont avec moi et ils n’ont rien à manger. Je ne veux pas les renvoyer à jeun, car ils pourraient se trouver mal en chemin.”
33 ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה	33 Les disciples lui disent: "L’endroit est désert, comment pourrions-nous trouver assez de pain pour tant de gens?”
34 ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים	34 Jésus leur demande: "Combien de pains avez-vous?” Ils disent: "Sept, et quelques petits poissons.”
35 ויצו את המון העם לשבת לארץ	35 Jésus demande aux gens de s’asseoir par terre.
36 ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם	36 Il prend les sept pains et les poissons, il rend grâces et rompt le pain, puis il commence à le donner aux disciples qui le distribuent à la foule.
37 ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים	37 Tous mangèrent et furent rassasiés; on ramassa ce qui restait, de quoi remplir sept corbeilles.
38 והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף	38 C’étaient pourtant près de 4 000 hommes qui avaient mangé, sans compter les femmes et les enfants.
39 וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא	39 Jésus renvoya la foule et monta dans la barque; il s’en alla vers la frontière de Magadan.