Isaiah (ישעיה) - Isaia 38

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 מִזְמֹור לְדָוִד לְהַזְכִּיר	1 Psalmus. David. Ad commemorandum.
2 יְהוָה אַל־בְּקֶצְפְּךָ תֹוכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי	2 Domine, ne in furore tuo arguas me neque in ira tua corripias me,
3 כִּי־חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ	3 quoniam sagittae tuae infixae sunt mihi, et descendit super me manus tua.
4 אֵין־מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין־שָׁלֹום בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי	4 Non est sanitas in carne mea a facie indignationis tuae, non est pax ossibus meis a facie peccatorum meorum.
5 כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי	5 Quoniam iniquitates meae supergressae sunt caput meum et sicut onus grave gravant me nimis. -
6 הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי	6 Putruerunt et corrupti sunt livores mei a facie insipientiae meae.
7 נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד־מְאֹד כָּל־הַיֹּום קֹדֵר הִלָּכְתִּי	7 Inclinatus sum et incurvatus nimis; tota die contristatus ingrediebar.
8 כִּי־כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי	8 Quoniam lumbi mei impleti sunt ardoribus, et non est sanitas in carne mea.
9 נְפוּגֹותִי וְנִדְכֵּיתִי עַד־מְאֹד אַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי	9 Afflictus sum et humiliatus sum nimis, rugiebam a gemitu cordis mei.
10 אֲ‍דֹנָי נֶגְדְּךָ כָל־תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא־נִסְתָּרָה	10 Domine, ante te omne desiderium meum, et gemitus meus a te non est absconditus.
11 לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאֹור־עֵינַי גַּם־הֵם אֵין אִתִּי	11 Palpitavit cor meum, dereliquit me virtus mea, et lumen oculorum meorum, et ipsum non est mecum.
12 אֹהֲבַי ׀ וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרֹובַי מֵרָחֹק עָמָדוּ	12 Amici mei et proximi mei procul a plaga mea steterunt, et propinqui mei de longe steterunt.
13 וַיְנַקְשׁוּ ׀ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוֹּות וּמִרְמֹות כָּל־הַיֹּום יֶהְגּוּ	13 Et laqueos posuerunt, qui quaerebant animam meam; et, qui requirebant mala mihi, locuti sunt insidias et dolos tota die meditabantur.
14 וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח־פִּיו	14 Ego autem tamquam surdus non audiebam et sicut mutus non aperiens os suum;
15 וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תֹּוכָחֹות	15 et factus sum sicut homo non audiens et non habens in ore suo redargutiones.
16 כִּי־לְךָ יְהוָה הֹוחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי	16 Quoniam in te, Domine, speravi, tu exaudies, Domine Deus meus.
17 כִּי־אָמַרְתִּי פֶּן־יִשְׂמְחוּ־לִי בְּמֹוט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ	17 Quia dixi: “Ne quando supergaudeant mihi; dum commoventur pedes mei, magnificantur super me ”.
18 כִּי־אֲנִי לְצֶלַע נָכֹון וּמַכְאֹובִי נֶגְדִּי תָמִיד	18 Quoniam ego in lapsum paratus sum, et dolor meus in conspectu meo semper.
19 כִּי־עֲוֹנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי	19 Quoniam iniquitatem meam annuntiabo et sollicitus sum de peccato meo.
20 וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר	20 Inimici autem mei vivunt et confirmati sunt; et multiplicati sunt, qui oderunt me inique.
21 וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טֹובָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת [רְדֹופִי־ כ] (רָדְפִי־טֹוב׃ ק)	21 Retribuentes mala pro bonis detrahebant mihi, pro eo quod sequebar bonitatem.
22 אַל־תַּעַזְבֵנִי יְהוָה אֱלֹהַי אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי	22 Ne derelinquas me, Domine; Deus meus, ne discesseris a me.
23 חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי	23 Festina in adiutorium meum, Domine, salus mea.