Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 10

MODERN HEBREW BIBLE	EL LIBRO DEL PUEBLO DE DIOS
1 אחי חפץ לבבי ותפלתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו	1 Hermanos, mi mayor deseo y lo que pido en mi oración a Dios es que ellos se salven.
2 כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת	2 Yo atestiguo en favor de ellos que tienen celo por Dios, pero un celo mal entendido.
3 כי את צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את צדקתם ובעבור זאת לצדקת אלהים לא נכנעו	3 Porque desconociendo la justicia de Dios y tratando de afirmar la suya propia, rehusaron someterse a la justicia de Dios,
4 כי המשיח סוף התורה לצדקה לכל המאמין בו	4 ya que el término de la Ley es Cristo, para justificación de todo el que cree.
5 כי משה כתב על דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם	5 Moisés, en efecto, escribe acerca de la justicia que proviene de la Ley: "El hombre que la practique vivirá por ella".
6 והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה הלא זאת היא להוריד את המשיח	6 En cambio, la justicia que proviene de la fe habla así: No digas en tu corazón: ¿Quién subirá al cielo?, esto es, para hacer descender a Cristo.
7 או מי ירד לתהום זאת היא להעלות את המשיח מן המתים	7 O bien: ¿Quién descenderá al Abismo?, esto es, para hacer subir a Cristo de entre los muertos.
8 אבל מה היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים	8 ¿Pero qué es lo que dice la justicia?: La palabra está cerca de ti, en tu boca y en tu corazón, es decir la palabra de la fe que nosotros predicamos.
9 כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלהים העירו מן המתים אז תושע	9 Porque si confiesas con tu boca que Jesús es el Señor y crees en tu corazón que Dios lo resucitó de entre los muertos, serás salvado.
10 כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה	10 Con el corazón se cree para alcanzar la justicia, y con la boca se confiesa para obtener la salvación.
11 כי הכתוב אמר כל המאמין בו לא יבוש	11 Así lo afirma la Escritura: "El que cree en él, no quedará confundido".
12 ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי אדון אחד לכלם והוא עשיר לכל קראיו	12 Porque no hay distinción entre judíos y los que no lo son: todos tienen el mismo Señor, que colma de bienes a quienes lo invocan.
13 כי כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט	13 Ya que todo el que invoque el nombre del Señor se salvará.
14 ועתה איך יקראו אל אשר לא האמינו בו ואיך יאמינו באשר לא שמעו את שמעו ואיך ישמעו באין מגיד	14 Pero, ¿como invocarlo sin creer en él? ¿Y cómo creer, sin haber oído hablar de él? ¿Y cómo oír hablar de él, si nadie lo predica?
15 ואיך יגידו אם אינם שלוחים ככתוב מה נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב	15 ¿Y quiénes predicarán, si no se los envía? Como dice la Escritura: "¡Qué hermosos son los pasos de los que anuncian buenas noticias!"
16 אך לא כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו	16 Pero no todos aceptan la Buena Noticia. Así lo dice Isaías: "Señor, ¿quién creyó en nuestra predicación?"
17 לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על ידי דבר אלהים	17 La fe, por lo tanto, nace de la predicación y la predicación se realiza en virtud de la Palabra de Cristo.
18 ואמר הכי לא שמעו אמנם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם	18 Yo me pregunto: ¿Acaso no la han oído? Sí, por supuesto: Por toda la tierra se extiende su voz y sus palabras llegan hasta los confines del mundo.
19 ואמר הכי ישראל לא ידע הנה כבר משה אמר אני אקניאכם בלא עם בגוי נבל אכעיסכם	19 Pero vuelvo a preguntarme: ¿Es posible que Israel no haya comprendido? Ya lo dijo Moisés: Yo los pondré celosos con algo que no es un pueblo, los irritaré con una nación insensata.
20 וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו	20 E Isaías se atreve a decir: "Me encontraron los que no me buscaban y me manifesté a aquellos que no preguntaban por mí".
21 ועל ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ומרה	21 De Israel, en cambio, afirma: "Durante todo el día tendí mis manos a un pueblo infiel y rebelde".