Seconda lettera ai Tessalonicesi (מכתב שני לסלוניקים) 9

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	DOUAI-RHEIMS
1 הֲלֹא שָׁלִיחַ אָנֹכִי הֲלֹא חָפְשִׁי אָנֹכִי הֲלֹא רָאִיתִי אֶת־יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ אֲדֹנֵינוּ הֲלֹא אַתֶּם פָּעֳלִי בַּאֲדֹנֵינוּ	1 Am not I free? Am not I an apostle? Have not I seen Christ Jesus our Lord? Are not you my work in the Lord?
2 וְאִם־אֵינֶנִּי שָׁלִיחַ לַאֲחֵרִים אַךְ לָכֶם הִנְנִי שָׁלִיחַ כִּי חוֹתַם שְׁלִיחוּתִי אַתֶּם בַּאֲדֹנֵינוּ	2 And if unto others I be not an apostle, but yet to you I am. For you are the seal of my apostleship in the Lord.
3 וְזֹאת הִצְטַדְּקוּתִי כְּנֶגֶד הַדָּנִים אוֹתִי	3 My defence with them that do examine me is this.
4 הַאֵין רְשׁוּת בְּיָדֵנוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת	4 Have not we power to eat and to drink?
5 הַאֵין רְשׁוּת בְּיָדֵנוּ לְהוֹלִיךְ עִמָּנוּ אָחוֹת לְאִשָּׁה כְּמוֹ גַם־הַשְּׁלִיחִים הָאֲחֵרִים וּכְמוֹ אֲחֵי הָאָדוֹן וּכְמוֹ כֵיפָא	5 Have we not power to carry about a woman, a sister, as well as the rest of the apostles, and the brethren of the Lord, and Cephas?
6 אִם־לִי לְבַדִּי וּלְבַר־נַבָּא לֹא נִתְּנָה רְשׁוּת לְהִבָּטֵל מִמְּלָאכָה	6 Or I only and Barnabas, have not we power to do this?
7 מִי הָלַךְ לַצָּבָא בְּמַשְׂכֹּרֶת שֶׁל־עַצְמוֹ מִי נָטַע כֶּרֶם וְלֹא יֹאכַל אֶת־פִּרְיוֹ מִי רֹעֶה עֵדֶר וּמֵחֲלֵב הָעֵדֶר לֹא יֹאכֵל	7 Who serveth as a soldier at any time, at his own charges? Who planteth a vineyard, and eateth not of the fruit thereof? Who feedeth the flock, and eateth not of the milk of the flock?
8 הֲכִי לְפִי דַּרְכּוֹ שֶׁל־אָדָם אֲנִי מְדַבֵּר כָּזֹאת הֲלֹא גַם־הַתּוֹרָה אֹמֶרֶת כֵּן	8 Speak I these things according to man? Or doth not the law also say these things?
9 כִּי כָתוּב בְּתוֹרַת משֶׁה לֹא־תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ	9 For it is written in the law of Moses: Thou shalt not muzzle the mouth of the ox that treadeth out the corn. Doth God take care for oxen?
10 הֲלַשְּׁוָרִים חוֹשֵׁשׁ הָאֱלֹהִים אוֹ אַךְ־לְמַעֲנֵנוּ מְדַבֵּר אָכֵן לְמַעֲנֵנוּ נִכְתַּב כִּי הַחֹרֵשׁ יַחֲרשׁ אֱלֵי־תִקְוָה וְהַדָּשׁ יָדוּשׁ אֱלֵי־תִקְוָה לָקַחַת חֶלְקוֹ בַתִּקְוָה	10 Or doth he say this indeed for our sakes? For these things are written for our sakes: that he that plougheth, should plough in hope; and he that thrasheth, in hope to receive fruit.
11 אִם־זָרַעְנוּ בָכֶם עִנְיְנֵי הָרוּחַ הֲכִי־דָבָר גָּדוֹל הוּא אִם־נִקְצֹר מִכֶּם עִנְיְנֵי הַבָּשָׂר	11 If we have sown unto you spiritual things, is it a great matter if we reap your carnal things?
12 וְאִם לַאֲחֵרִים יֵשׁ רְשׁוּת עֲלֵיכֶם הֲלֹא בְיוֹתֵר לָנוּ אֲבָל לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁנוּ בָּרְשׁוּת הַזֹּאת כִּי אִם־סָבַלְנוּ אֶת־הַכֹּל לְבִלְתִּי־שֹוּם מַעְצוֹר לִבְשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ	12 If others be partakers of this power over you, why not we rather? Nevertheless, we have not used this power: but we bear all things, lest we should give any hindrance to the gospel of Christ.
13 הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי עֹבְדֵי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ אֹכְלִים מִן־הַקֳּדָשִׁים וּמְשָׁרְתֵי הַמִּזְבֵּחַ לֹקְחִים חֶלְקָם בַּמִּזְבֵּחַ	13 Know you not, that they who work in the holy place, eat the things that are of the holy place; and they that serve the altar, partake with the altar?
14 כֵּן תִּקֵּן אֲדֹנֵינוּ גַּם־הוּא אֲשֶׁר יִחְיוּ הַמְבַשְּׂרִים עַל־הַבְּשׂוֹרָה	14 So also the Lord ordained that they who preach the gospel, should live by the gospel.
15 וְאָנֹכִי לֹא הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בְּאַחַת מֵאֵלֶּה וְגַם לֹא־כָתַבְתִּי זֹאת לְמַעַן יֵעָשֶׂה־לִּי כָּזֹאת כִּי־טוֹב לִי הַמָּוֶת מֵאֲשֶׁר יָשִׂים אִישׁ אֶת־תְּהִלָּתִי לָרִיק	15 But I have used none of these things. Neither have I written these things, that they should be so done unto me: for it is good for me to die, rather than that any man should make my glory void.
16 אִם־אֲבַשֵּׂר אֶת־הַבְּשׂוֹרָה אֵין־לִי תְהִלָּה כִּי־הַחוֹבָה מֻטֶּלֶת עָלַי וְאוֹי לִי אִם־לֹא אֲבַשֵּׂר	16 For if I preach the gospel, it is no glory to me, for a necessity lieth upon me: for woe is unto me if I preach not the gospel.
17 כִּי אִם־בִּרְצוֹנִי אֶעֱשֶׂה־כֵּן יִהְיֶה־לִּי שָׂכָר וְאִם בְּעַל־כָּרְחִי פְּקֻדַּת מִשְׁמַרְתִּי הִיא	17 For if I do this thing willingly, I have a reward: but if against my will, a dispensation is committed to me:
18 וְעַתָּה מַה־הוּא שְׂכָרִי הֲלֹא זֶה שֶׁאֲבַשֵּׂר בְּשׂוֹרַת הַמָּשִׁיחַ בְּלֹא־מְחִיר לְבִלְתִּי הִשְׁתַּמֵּשׁ לַהֲנָאַת עַצְמִי בָּרְשׁוּת הַנִּתֶּנֶת־לִי בַּבְּשׂוֹרָה	18 What is my reward then? That preaching the gospel, I may deliver the gospel without charge, that I abuse not my power in the gospel.
19 כִּי בִּהְיוֹתִי חָפְשִׁי מִכֹּל עָשִׂיתִי עַצְמִי עֶבֶד לְכָל־אָדָם לְמַעַן אֶקְנֶה אֶת־הָרַבִּים	19 For whereas I was free as to all, I made myself the servant of all, that I might gain the more.
20 וָאֶהִי לַיְּהוּדִים כִּיהוּדִי לִקְנוֹת הַיְּהוּדִים וַאֲשֶׁר הֵם תַּחַת הַתּוֹרָה הָיִיתִי לָהֶם כְּמוֹ־תַחַת הַתּוֹרָה אַף כִּי־אֲנִי אֵינֶנִּי תַּחַת הַתּוֹרָה לְמַעַן קְנוֹת אוֹתָם אֲשֶׁר תַּחַת הַתּוֹרָה	20 And I became to the Jews, a Jew, that I might gain the Jews:
21 לָאֵלֶּה אֲשֶׁר בְּלִי תוֹרָה הָיִיתִי כִּבְלִי תוֹרָה אַף כִּי־אֵינֶנִּי בְּלִי־תוֹרַת הָאֱלֹהִים כִּי אִם־תַּחַת תּוֹרַת הַמָּשִׁיחַ אָנֹכִי לְמַעַן קְנוֹת אוֹתָם אֲשֶׁר בְּלִי תוֹרָה	21 To them that are under the law, as if I were under the law, (whereas myself was not under the law,) that I might gain them that were under the law. To them that were without the law, as if I were without the law, (whereas I was not without the law of God, but was in the law of Christ,) that I might gain them that were without the law.
22 וְלַחַלָּשִׁים הָיִיתִי כְחַלָּשׁ לִקְנוֹת אֶת־הַחַלָּשִׁים הַכֹּל לְכֻלָּם נִהְיֵיתִי לְמַעַן בְּכָל־דֶּרֶךְ אוֹשִׁיעַ אֲחָדִים	22 To the weak I became weak, that I might gain the weak. I became all things to all men, that I might save all.
23 וְאֶת־זֹאת אֲנִי עֹשֶׂה בַּעֲבוּר הַבְּשׂוֹרָה לְמַעַן אֶקַּח חֶלְקִי בָהּ גַּם־אָנֹכִי	23 And I do all things for the gospel's sake: that I may be made partaker thereof.
24 הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי־רָצֵי הַמְּרוּצָה בְּאִסְטָדִין רָצִים כֻּלָּם וְרַק־אֶחָד מֵהֶם יַשִּׂיג אֶת־שְׂכַר הַנִּצָּחוֹן כָּכָה רוּצוּ לְמַעַן תַּשִּׂיגֻהוּ	24 Know you not that they that run in the race, all run indeed, but one receiveth the prize ? So run that you may obtain.
25 וְכָל־הָעֹמֵד לְהֵאָבֵק יִנָּזֵר מִכָּל־דָּבָר הֵמָּה לָקַחַת כֶּתֶר נִפְסָד וַאֲנַחְנוּ לָקַחַת כֶּתֶר אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ נִפְסָד	25 And every one that striveth for the mastery, refraineth himself from all things: and they indeed that they may receive a corruptible crown; but we an incorruptible one.
26 לָכֵן הִנְנִי רָץ לֹא כְּמוֹ בַחֲשֵׁכָה הִנְנִי נִלְחָם לֹא כְּהוֹלֶם רוּחַ	26 I therefore so run, not as at an uncertainty: I so fight, not as one beating the air:
27 כִּי אִם־אֲדַכֵּא אֶת־גּוּפִי וַאֲשַׁעְבְּדֶנּוּ פֶּן־אֶהְיֶה אֲנִי הַקּוֹרֵא לַאֲחֵרִים נֶאֱלָח בְּעַצְמִי	27 But I chastise my body, and bring it into subjection: lest perhaps, when I have preached to others, I myself should become a castaway.