Yermĭyahu ( ירמיהו) - Geremia 17

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 טֹוב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה־בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי־רִיב	1 Melior est buccella sicca cum pace quam domus plena victimis cum iurgio.
2 עֶבֶד־מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ וּבְתֹוךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה	2 Servus sapiens dominabitur filiis inhonestis et inter fratres hereditatem dividet.
3 מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וּבֹחֵן לִבֹּות יְהוָה	3 Sicut igne probatur argentum et aurum camino, ita corda probat Dominus.
4 מֵרַע מַקְשִׁיב עַל־שְׂפַת־אָוֶן שֶׁקֶר מֵזִין עַל־לְשֹׁון הַוֹּת	4 Malus oboedit labio iniquo, et fallax obtemperat linguae mendaci.
5 לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה	5 Qui despicit pauperem, exprobrat Factori eius; et, qui in ruina laetatur alterius, non erit impunitus.
6 עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבֹותָם	6 Corona senum filii filiorum, et gloria filiorum patres eorum.
7 לֹא־נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת־יֶתֶר אַף כִּי־לְנָדִיב שְׂפַת־שָׁקֶר	7 Non decent stultum verba composita, nec principem labium mentiens.
8 אֶבֶן־חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל־כָּל־אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל	8 Gemma gratissima munus in oculis domini eius; quocumque se verterit, prospere aget.
9 מְכַסֶּה־פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף	9 Qui celat delictum, quaerit amicitias; qui sermone repetit, separat foederatos.
10 תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכֹּות כְּסִיל מֵאָה	10 Plus proficit correptio apud prudentem quam centum plagae apud stultum.
11 אַךְ־מְרִי יְבַקֶּשׁ־רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח־בֹּו	11 Semper iurgia quaerit malus; angelus autem crudelis mittetur contra eum.
12 פָּגֹושׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ וְאַל־כְּסִיל בְּאִוַּלְתֹּו	12 Expedit magis ursae occurrere, raptis fetibus, quam fatuo confidenti in stultitia sua.
13 מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טֹובָה לֹא־ [תָמִישׁ כ] (תָמוּשׁ ק) רָעָה מִבֵּיתֹו	13 Qui reddit mala pro bonis, non recedet malum de domo eius.
14 פֹּוטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדֹון וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטֹושׁ	14 Aquarum proruptio initium est iurgiorum; et, antequam exacerbetur contentio, desere.
15 מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תֹּועֲבַת יְהוָה גַּם־שְׁנֵיהֶם	15 Qui iustificat impium et qui condemnat iustum, abominabilis est uterque apud Dominum.
16 לָמָּה־זֶּה מְחִיר בְּיַד־כְּסִיל לִקְנֹות חָכְמָה וְלֶב־אָיִן	16 Ad quid pretium in manu stulti? Ad emendam sapientiam, cum careat corde?
17 בְּכָל־עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד	17 Omni tempore diligit, qui amicus est, et frater ad angustiam natus est.
18 אָדָם חֲסַר־לֵב תֹּוקֵעַ כָּף עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ	18 Stultus homo iungit manus, cum spoponderit pro amico suo.
19 אֹהֵב פֶּשַׁע אֹהֵב מַצָּה מַגְבִּיהַּ פִּתְחֹו מְבַקֶּשׁ־שָׁבֶר	19 Qui diligit delictum, diligit rixas; et, qui exaltat ostium, quaerit effracturam.
20 עִקֶּשׁ־לֵב לֹא יִמְצָא־טֹוב וְנֶהְפָּךְ בִּלְשֹׁונֹו יִפֹּול בְּרָעָה	20 Qui perversi cordis est, non inveniet bonum; et, qui vertit linguam, incidet in malum.
21 יֹלֵד כְּסִיל לְתוּגָה לֹו וְלֹא־יִשְׂמַח אֲבִי נָבָל	21 Qui generat stultum, maerorem generat sibi, sed nec pater in fatuo laetabitur.
22 לֵב מֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ־גָּרֶם	22 Animus gaudens aetatem floridam facit, spiritus tristis exsiccat ossa.
23 שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקָּח לְהַטֹּות אָרְחֹות מִשְׁפָּט	23 Munera de sinu impius accipit, ut pervertat semitas iudicii.
24 אֶת־פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה־אָרֶץ	24 In facie prudentis lucet sapientia, oculi stultorum in finibus terrae.
25 כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וּמֶמֶר לְיֹולַדְתֹּו	25 Ira patris filius stultus et dolor matris, quae genuit eum.
26 גַּם עֲנֹושׁ לַצַּדִּיק לֹא־טֹוב לְהַכֹּות נְדִיבִים עַל־יֹשֶׁר	26 Non est bonum multam inferre iusto nec percutere principem contra rectitudinem.
27 חֹושֵׂךְ אֲמָרָיו יֹודֵעַ דָּעַת [וְקַר־ כ] (יְקַר־רוּחַ ק) אִישׁ תְּבוּנָה	27 Qui moderatur sermones suos, novit scientiam, et lenis spiritu est vir prudens.
28 גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבֹון	28 Stultus quoque, si tacuerit, sapiens reputabitur et, si compresserit labia sua, intellegens.