Shir ha-Shirim (שיר השירים ) - Cantico dei Cantici 35

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וַיַּעַן אֱלִיהוּ וַיֹּאמַר	1 Igitur Eliu hæc rursum locutus est :
2 הֲזֹאת חָשַׁבְתָּ לְמִשְׁפָּט אָמַרְתָּ צִדְקִי מֵאֵל	2 Numquid æqua tibi videtur tua cogitatio, ut diceres : Justior sum Deo ?
3 כִּי־תֹאמַר מַה־יִּסְכָּן־לָךְ מָה־אֹעִיל מֵחַטָּאתִי	3 Dixisti enim : Non tibi placet quod rectum est : vel quid tibi proderit, si ego peccavero ?
4 אֲנִי אֲשִׁיבְךָ מִלִּין וְאֶת־רֵעֶיךָ עִמָּךְ	4 Itaque ego respondebo sermonibus tuis, et amicis tuis tecum.
5 הַבֵּט שָׁמַיִם וּרְאֵה וְשׁוּר חָקִים גָּבְהוּ מִמֶּךָּ	5 Suspice cælum, et intuere : et contemplare æthera quod altior te sit.
6 אִם־חָטָאתָ מַה־תִּפְעָל־בֹּו וְרַבּוּ פְשָׁעֶיךָ מַה־תַּעֲשֶׂה־לֹּו	6 Si peccaveris, quid ei nocebis ? et si multiplicatæ fuerint iniquitates tuæ, quid facies contra eum ?
7 אִם־צָדַקְתָּ מַה־תִּתֶּן־לֹו אֹו מַה־מִיָּדְךָ יִקָּח	7 Porro si juste egeris, quid donabis ei ? aut quid de manu tua accipiet ?
8 לְאִישׁ־כָּמֹוךָ רִשְׁעֶךָ וּלְבֶן־אָדָם צִדְקָתֶךָ	8 Homini qui similis tui est, nocebit impietas tua : et filium hominis adjuvabit justitia tua.
9 מֵרֹב עֲשׁוּקִים יַזְעִיקוּ יְשַׁוְּעוּ מִזְּרֹועַ רַבִּים	9 Propter multitudinem calumniatorum clamabunt, et ejulabunt propter vim brachii tyrannorum.
10 וְלֹא־אָמַר אַיֵּה אֱלֹוהַּ עֹשָׂי נֹתֵן זְמִרֹות בַּלָּיְלָה	10 Et non dixit : Ubi est Deus qui fecit me, qui dedit carmina in nocte ;
11 מַלְּפֵנוּ מִבַּהֲמֹות אָרֶץ וּמֵעֹוף הַשָּׁמַיִם יְחַכְּמֵנוּ	11 qui docet nos super jumenta terræ, et super volucres cæli erudit nos ?
12 שָׁם יִצְעֲקוּ וְלֹא יַעֲנֶה מִפְּנֵי גְּאֹון רָעִים	12 Ibi clamabunt, et non exaudiet, propter superbiam malorum.
13 אַךשְָׁ־וְא לֹא־יִשְׁמַע ׀ אֵל וְשַׁדַּי לֹא יְשׁוּרֶנָּה	13 Non ergo frustra audiet Deus, et Omnipotens causas singulorum intuebitur.
14 אַף כִּי־תֹאמַר לֹא תְשׁוּרֶנּוּ דִּין לְפָנָיו וּתְחֹולֵל לֹו	14 Etiam cum dixeris : Non considerat : judicare coram illo, et expecta eum.
15 וְעַתָּה כִּי־אַיִן פָּקַד אַפֹּו וְלֹא־יָדַע בַּפַּשׁ מְאֹד	15 Nunc enim non infert furorem suum, nec ulciscitur scelus valde.
16 וְאִיֹּוב הֶבֶל יִפְצֶה־פִּיהוּ בִּבְלִי־דַעַת מִלִּין יַכְבִּר׃ פ	16 Ergo Job frustra aperit os suum, et absque scientia verba multiplicat.