Zechariah 11

Revised Standard Version Catholic Edition	Miqra 'al pi ha-Mesorah
1 Open your doors, O Lebanon, that the fire may devour your cedars!	1 פְּתַח לְבָנֹון דְּלָתֶיךָ וְתֹאכַל אֵשׁ בַּאֲרָזֶיךָ
2 Wail, O cypress, for the cedar has fallen, for the glorious trees are ruined! Wail, oaks of Bashan, for the thick forest has been felled!	2 הֵילֵל בְּרֹושׁ כִּי־נָפַל אֶרֶז אֲשֶׁר אַדִּרִים שֻׁדָּדוּ הֵילִילוּ אַלֹּונֵי בָשָׁן כִּי יָרַד יַעַר [הַבָּצוּר כ] (הַבָּצִיר׃ ק)
3 Hark, the wail of the shepherds, for their glory is despoiled! Hark, the roar of the lions, for the jungle of the Jordan is laid waste!	3 קֹול יִלְלַת הָרֹעִים כִּי שֻׁדְּדָה אַדַּרְתָּם קֹול שַׁאֲגַת כְּפִירִים כִּי שֻׁדַּד גְּאֹון הַיַּרְדֵּן׃ ס
4 Thus said the LORD my God: "Become shepherd of the flock doomed to slaughter.	4 כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהָי רְעֵה אֶת־צֹאן הַהֲרֵגָה
5 Those who buy them slay them and go unpunished; and those who sell them say, 'Blessed be the LORD, I have become rich'; and their own shepherds have no pity on them.	5 אֲשֶׁר קֹנֵיהֶן יַהֲרְגֻן וְלֹא יֶאְשָׁמוּ וּמֹכְרֵיהֶן יֹאמַר בָּרוּךְ יְהוָה וַאעְשִׁר וְרֹעֵיהֶם לֹא יַחְמֹול עֲלֵיהֶן
6 For I will no longer have pity on the inhabitants of this land, says the LORD. Lo, I will cause men to fall each into the hand of his shepherd, and each into the hand of his king; and they shall crush the earth, and I will deliver none from their hand."	6 כִּי לֹא אֶחְמֹול עֹוד עַל־יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ נְאֻם־יְהוָה וְהִנֵּה אָנֹכִי מַמְצִיא אֶת־הָאָדָם אִישׁ בְּיַד־רֵעֵהוּ וּבְיַד מַלְכֹּו וְכִתְּתוּ אֶת־הָאָרֶץ וְלֹא אַצִּיל מִיָּדָם
7 So I became the shepherd of the flock doomed to be slain for those who trafficked in the sheep. And I took two staffs; one I named Grace, the other I named Union. And I tended the sheep.	7 וָאֶרְעֶה אֶת־צֹאן הַהֲרֵגָה לָכֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן וָאֶקַּח־לִי שְׁנֵי מַקְלֹות לְאַחַד קָרָאתִי נֹעַם וּלְאַחַד קָרָאתִי חֹבְלִים וָאֶרְעֶה אֶת־הַצֹּאן
8 In one month I destroyed the three shepherds. But I became impatient with them, and they also detested me.	8 וָאַכְחִד אֶת־שְׁלֹשֶׁת הָרֹעִים בְּיֶרַח אֶחָד וַתִּקְצַר נַפְשִׁי בָּהֶם וְגַם־נַפְשָׁם בָּחֲלָה בִי
9 So I said, "I will not be your shepherd. What is to die, let it die; what is to be destroyed, let it be destroyed; and let those that are left devour the flesh of one another."	9 וָאֹמַר לֹא אֶרְעֶה אֶתְכֶם הַמֵּתָה תָמוּת וְהַנִּכְחֶדֶת תִּכָּחֵד וְהַנִּשְׁאָרֹות תֹּאכַלְנָה אִשָּׁה אֶת־בְּשַׂר רְעוּתָהּ
10 And I took my staff Grace, and I broke it, annulling the covenant which I had made with all the peoples.	10 וָאֶקַּח אֶת־מַקְלִי אֶת־נֹעַם וָאֶגְדַּע אֹתֹו לְהָפֵיר אֶת־בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת־כָּל־הָעַמִּים
11 So it was annulled on that day, and the traffickers in the sheep, who were watching me, knew that it was the word of the LORD.	11 וַתֻּפַר בַּיֹּום הַהוּא וַיֵּדְעוּ כֵן עֲנִיֵּי הַצֹּאן הַשֹּׁמְרִים אֹתִי כִּי דְבַר־יְהוָה הוּא
12 Then I said to them, "If it seems right to you, give me my wages; but if not, keep them." And they weighed out as my wages thirty shekels of silver.	12 וָאֹמַר אֲלֵיהֶם אִם־טֹוב בְּעֵינֵיכֶם הָבוּ שְׂכָרִי וְאִם־לֹא ׀ חֲדָלוּ וַיִּשְׁקְלוּ אֶת־שְׂכָרִי שְׁלֹשִׁים כָּסֶף
13 Then the LORD said to me, "Cast it into the treasury" --the lordly price at which I was paid off by them. So I took the thirty shekels of silver and cast them into the treasury in the house of the LORD.	13 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי הַשְׁלִיכֵהוּ אֶל־הַיֹּוצֵר אֶדֶר הַיְקָר אֲשֶׁר יָקַרְתִּי מֵעֲלֵיהֶם וָאֶקְחָה שְׁלֹשִׁים הַכֶּסֶף וָאַשְׁלִיךְ אֹתֹו בֵּית יְהוָה אֶל־הַיֹּוצֵר
14 Then I broke my second staff Union, annulling the brotherhood between Judah and Israel.	14 וָאֶגְדַּע אֶת־מַקְלִי הַשֵּׁנִי אֵת הַחֹבְלִים לְהָפֵר אֶת־הָאַחֲוָה בֵּין יְהוּדָה וּבֵין יִשְׂרָאֵל׃ ס
15 Then the LORD said to me, "Take once more the implements of a worthless shepherd.	15 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי עֹוד קַח־לְךָ כְּלִי רֹעֶה אֱוִלִי
16 For lo, I am raising up in the land a shepherd who does not care for the perishing, or seek the wandering, or heal the maimed, or nourish the sound, but devours the flesh of the fat ones, tearing off even their hoofs.	16 כִּי הִנֵּה־אָנֹכִי מֵקִים רֹעֶה בָּאָרֶץ הַנִּכְחָדֹות לֹא־יִפְקֹד הַנַּעַר לֹא־יְבַקֵּשׁ וְהַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא יְרַפֵּא הַנִּצָּבָה לֹא יְכַלְכֵּל וּבְשַׂר הַבְּרִיאָה יֹאכַל וּפַרְסֵיהֶן יְפָרֵק׃ ס
17 Woe to my worthless shepherd, who deserts the flock! May the sword smite his arm and his right eye! Let his arm be wholly withered, his right eye utterly blinded!"	17 הֹוי רֹעִי הָאֱלִיל עֹזְבִי הַצֹּאן חֶרֶב עַל־זְרֹועֹו וְעַל־עֵין יְמִינֹו זְרֹעֹו יָבֹושׁ תִּיבָשׁ וְעֵין יְמִינֹו כָּהֹה תִכְהֶה׃ ס
	18 אַל־תִּתְפָּאֵר עַל־הָעֲנָפִים וְאִם־תִּתְפָּאֵר דַּע שֶׁאֵינְךָ נֹשֵׂא אֶת־הַשֹּׁרֶשׁ כִּי אִם־הַשֹּׁרֶשׁ הוּא נֹשֵׂא אוֹתָךְ
	19 וְכִי תֹאמַר הֲלֹא נִקְּפוּ הָעֲנָפִים לְמַעַן אֻרְכַּב אָנֹכִי
	20 כֵּן הוּא הֵמָּה נִקְּפוּ עַל־אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ וְאַתָּה הִנְּךָ קַיָּם עַל־יְדֵי הָאֱמוּנָה אַל־תִּתְגָּאֶה כִּי אִם־יְרָא
	21 כִּי הָאֱלֹהִים אִם לֹא־חָס עַל־הָעֲנָפִים הַנּוֹלָדִים מִן־הָעֵץ אוּלַי לֹא־יָחוּס גַּם־עָלֶיךָ
	22 לָכֵן רְאֵה־נָא טוֹבַת אֱלֹהִים וְזַעְמוֹ זַעְמוֹ עַל־הַנֹּפְלִים וְעָלֶיךָ טוֹבָתוֹ אִם־תַּעֲמֹד בְּטוֹבָתוֹ וְאִם־אַיִן כִּי־עַתָּה גַּם־אַתָּה תִגָּדֵעַ
	23 וְגַם־הֵמָּה אִם־לֹא יַעַמְדוּ בְּמִרְיָם יֻרְכָּבוּ כִּי־יָכֹל הָאֱלֹהִים לָשׁוּב לְהַרְכִּיבָם
	24 כִּי אִם־אַתָּה נִגְזַרְתָּ מֵעֵץ אֲשֶׁר הוּא בְטִבְעוֹ זֵית יָעַר וְהֻרְכַּבְתָּ שֶׁלֹּא כְטֶבַע בְּזַיִת טוֹב אֵלֶּה הַיֹּצְאִים מִמֶּנּוּ עַל־אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיֻּרְכְּבוּ בְּזַיִת שֶׁלָּהֶם
	25 כִּי לֹא־אֲכַחֵד מִכֶּם אַחַי אֶת־הַסּוֹד הַזֶּה פֶּן־תִּהְיוּ חֲכָמִים בְּעֵינֵיכֶם כִּי טִמְטוּם הַלֵּב לְמִקְצָת נִהְיָה לְיִשְׂרָאֵל עַד כִּי־יִכָּנֵס מְלֹא הַגּוֹיִם
	26 וּבְכֵן כָּל־יִשְׂרָאֵל יִוָּשֵׁעַ כַּכָּתוּב וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל וְיָשִׁיב פֶּשַׁע מִיַּעֲקֹב
	27 וַאֲנִי זֹאת בְּרִיתִי אוֹתָם בַּהֲסִירִי חַטָּאתָם
	28 הֵן לְפִי הַבְּשׂוֹרָה שְׂנוּאִים הֵם לְמַעַנְכֶם אַךְ לְפִי הַבְּחִירָה חֲבִיבִים הֵם לְמַעַן הָאָבוֹת
	29 כִּי לֹא־יִנָּחֵם הָאֱלֹהִים עַל־מַתְּנוֹתָיו וְעַל־קְרִיאָתוֹ
	30 כִּי כַּאֲשֶׁר גַּם־אַתֶּם מִלְּפָנִים מַמְרִים הֱיִיתֶם אֶת־פִּי אֱלֹהִים וְעַתָּה הוּחַנְתֶּם בְּמִרְיָם שֶׁל־אֵלֶּה
	31 כֵּן גַּם־אֵלֶּה עַתָּה מַמְרִים הָיוּ לְמַעַן עַל־יְדֵי חֲנִינַתְכֶם גַּם־הֵם יֻחָנּוּ
	32 כִּי־הָאֱלֹהִים הִסְגִּיר אֶת־כֻּלָּם בְּיַד הַמֶּרִי לְמַעַן יָחֹן אֶת־כֻּלָּם
	33 מֶה־עָמֹק עשֶׁר חָכְמַת אֱלֹהִים וְעשֶׁר דַּעְתּוֹ מִשְׁפָּטָיו מִי יַחְקֹר וּדְרָכָיו מִי יִמְצָא
	34 כִּי מִי־תִכֵּן אֶת־רוּחַ יְהוָֹה וְאִישׁ עֲצָתוֹ יוֹדִיעֶנּוּ
	35 אוֹ מִי הִקְדִּימוֹ וִישֻׁלַּם לוֹ
	36 הֲלֹא הַכֹּל מִמֶּנּוּ וְהַכֹּל בּוֹ וְהַכֹּל אֵלָיו אֲשֶׁר־לוֹ הַכָּבוֹד לְעוֹלָמִים אָמֵן