Proverbia 17

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Melior est buccella sicca cum pace quam domus plena victimis cum iurgio.	1 טֹוב פַּת חֲרֵבָה וְשַׁלְוָה־בָהּ מִבַּיִת מָלֵא זִבְחֵי־רִיב
2 Servus sapiens dominabitur filiis inhonestis et inter fratres hereditatem dividet.	2 עֶבֶד־מַשְׂכִּיל יִמְשֹׁל בְּבֵן מֵבִישׁ וּבְתֹוךְ אַחִים יַחֲלֹק נַחֲלָה
3 Sicut igne probatur argentum et aurum camino, ita corda probat Dominus.	3 מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וּבֹחֵן לִבֹּות יְהוָה
4 Malus oboedit labio iniquo, et fallax obtemperat linguae mendaci.	4 מֵרַע מַקְשִׁיב עַל־שְׂפַת־אָוֶן שֶׁקֶר מֵזִין עַל־לְשֹׁון הַוֹּת
5 Qui despicit pauperem, exprobrat Factori eius; et, qui in ruina laetatur alterius, non erit impunitus.	5 לֹעֵג לָרָשׁ חֵרֵף עֹשֵׂהוּ שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה
6 Corona senum filii filiorum, et gloria filiorum patres eorum.	6 עֲטֶרֶת זְקֵנִים בְּנֵי בָנִים וְתִפְאֶרֶת בָּנִים אֲבֹותָם
7 Non decent stultum verba composita, nec principem labium mentiens.	7 לֹא־נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת־יֶתֶר אַף כִּי־לְנָדִיב שְׂפַת־שָׁקֶר
8 Gemma gratissima munus in oculis domini eius; quocumque se verterit, prospere aget.	8 אֶבֶן־חֵן הַשֹּׁחַד בְּעֵינֵי בְעָלָיו אֶל־כָּל־אֲשֶׁר יִפְנֶה יַשְׂכִּיל
9 Qui celat delictum, quaerit amicitias; qui sermone repetit, separat foederatos.	9 מְכַסֶּה־פֶּשַׁע מְבַקֵּשׁ אַהֲבָה וְשֹׁנֶה בְדָבָר מַפְרִיד אַלּוּף
10 Plus proficit correptio apud prudentem quam centum plagae apud stultum.	10 תֵּחַת גְּעָרָה בְמֵבִין מֵהַכֹּות כְּסִיל מֵאָה
11 Semper iurgia quaerit malus; angelus autem crudelis mittetur contra eum.	11 אַךְ־מְרִי יְבַקֶּשׁ־רָע וּמַלְאָךְ אַכְזָרִי יְשֻׁלַּח־בֹּו
12 Expedit magis ursae occurrere, raptis fetibus, quam fatuo confidenti in stultitia sua.	12 פָּגֹושׁ דֹּב שַׁכּוּל בְּאִישׁ וְאַל־כְּסִיל בְּאִוַּלְתֹּו
13 Qui reddit mala pro bonis, non recedet malum de domo eius.	13 מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טֹובָה לֹא־ [תָמִישׁ כ] (תָמוּשׁ ק) רָעָה מִבֵּיתֹו
14 Aquarum proruptio initium est iurgiorum; et, antequam exacerbetur contentio, desere.	14 פֹּוטֵר מַיִם רֵאשִׁית מָדֹון וְלִפְנֵי הִתְגַּלַּע הָרִיב נְטֹושׁ
15 Qui iustificat impium et qui condemnat iustum, abominabilis est uterque apud Dominum.	15 מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק תֹּועֲבַת יְהוָה גַּם־שְׁנֵיהֶם
16 Ad quid pretium in manu stulti? Ad emendam sapientiam, cum careat corde?	16 לָמָּה־זֶּה מְחִיר בְּיַד־כְּסִיל לִקְנֹות חָכְמָה וְלֶב־אָיִן
17 Omni tempore diligit, qui amicus est, et frater ad angustiam natus est.	17 בְּכָל־עֵת אֹהֵב הָרֵעַ וְאָח לְצָרָה יִוָּלֵד
18 Stultus homo iungit manus, cum spoponderit pro amico suo.	18 אָדָם חֲסַר־לֵב תֹּוקֵעַ כָּף עֹרֵב עֲרֻבָּה לִפְנֵי רֵעֵהוּ
19 Qui diligit delictum, diligit rixas; et, qui exaltat ostium, quaerit effracturam.	19 אֹהֵב פֶּשַׁע אֹהֵב מַצָּה מַגְבִּיהַּ פִּתְחֹו מְבַקֶּשׁ־שָׁבֶר
20 Qui perversi cordis est, non inveniet bonum; et, qui vertit linguam, incidet in malum.	20 עִקֶּשׁ־לֵב לֹא יִמְצָא־טֹוב וְנֶהְפָּךְ בִּלְשֹׁונֹו יִפֹּול בְּרָעָה
21 Qui generat stultum, maerorem generat sibi, sed nec pater in fatuo laetabitur.	21 יֹלֵד כְּסִיל לְתוּגָה לֹו וְלֹא־יִשְׂמַח אֲבִי נָבָל
22 Animus gaudens aetatem floridam facit, spiritus tristis exsiccat ossa.	22 לֵב מֵחַ יֵיטִב גֵּהָה וְרוּחַ נְכֵאָה תְּיַבֶּשׁ־גָּרֶם
23 Munera de sinu impius accipit, ut pervertat semitas iudicii.	23 שֹׁחַד מֵחֵיק רָשָׁע יִקָּח לְהַטֹּות אָרְחֹות מִשְׁפָּט
24 In facie prudentis lucet sapientia, oculi stultorum in finibus terrae.	24 אֶת־פְּנֵי מֵבִין חָכְמָה וְעֵינֵי כְסִיל בִּקְצֵה־אָרֶץ
25 Ira patris filius stultus et dolor matris, quae genuit eum.	25 כַּעַס לְאָבִיו בֵּן כְּסִיל וּמֶמֶר לְיֹולַדְתֹּו
26 Non est bonum multam inferre iusto nec percutere principem contra rectitudinem.	26 גַּם עֲנֹושׁ לַצַּדִּיק לֹא־טֹוב לְהַכֹּות נְדִיבִים עַל־יֹשֶׁר
27 Qui moderatur sermones suos, novit scientiam, et lenis spiritu est vir prudens.	27 חֹושֵׂךְ אֲמָרָיו יֹודֵעַ דָּעַת [וְקַר־ כ] (יְקַר־רוּחַ ק) אִישׁ תְּבוּנָה
28 Stultus quoque, si tacuerit, sapiens reputabitur et, si compresserit labia sua, intellegens.	28 גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבֹון