Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 15

MODERN HEBREW BIBLE	CATHOLIC PUBLIC DOMAIN
1 ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו	1 Now tax collectors and sinners were drawing near to him, so that they might listen to him.
2 וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם	2 And the Pharisees and the scribes murmured, saying, “This one accepts sinners and eats with them.”
3 וידבר אליהם את המשל הזה לאמר	3 And he told this parable to them, saying:
4 מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו	4 “What man among you, who has one hundred sheep, and if he will have lost one of them, would not leave the ninety-nine in the desert and go after the one whom he had lost, until he finds it?
5 והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה	5 And when he has found it, he places it on his shoulders, rejoicing.
6 ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד	6 And returning home, he calls together his friends and neighbors, saying to them: ‘Congratulate me! For I have found my sheep, which had been lost.’
7 אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה	7 I say to you, that there will be so much more joy in heaven over one sinner repenting, than over the ninety-nine just, who do not need to repent.
8 או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו	8 Or what woman, having ten drachmas, if she will have lost one drachma, would not light a candle, and sweep the house, and diligently search until she finds it?
9 והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי	9 And when she has found it, she calls together her friends and neighbors, saying: ‘Rejoice with me! For I have found the drachma, which I had lost.’
10 כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו	10 So I say to you, there will be joy before the Angels of God over even one sinner who is repentant.”
11 ויאמר איש אחד היו לו שני בנים	11 And he said: “A certain man had two sons.
12 ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה	12 And the younger of them said to the father, ‘Father, give me the portion of your estate which would go to me.’ And he divided the estate between them.
13 ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים	13 And after not many days, the younger son, gathering it all together, set out on a long journey to a distant region. And there, he dissipated his substance, living in luxury.
14 ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם	14 And after he had consumed it all, a great famine occurred in that region, and he began to be in need.
15 וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים	15 And he went and attached himself to one of the citizens of that region. And he sent him to his farm, in order to feed the swine.
16 ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו	16 And he wanted to fill his belly with the scraps that the swine ate. But no one would give it to him.
17 וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב	17 And returning to his senses, he said: ‘How many hired hands in my father’s house have abundant bread, while I perish here in famine!
18 אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך	18 I shall rise up and go to my father, and I will say to him: Father, I have sinned against heaven and before you.
19 ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך	19 I am not worthy to be called your son. Make me one of your hired hands.’
20 ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו	20 And rising up, he went to his father. But while he was still at a distance, his father saw him, and he was moved with compassion, and running to him, he fell upon his neck and kissed him.
21 ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך	21 And the son said to him: ‘Father, I have sinned against heaven and before you. Now I am not worthy to be called your son.’
22 ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו	22 But the father said to his servants: ‘Quickly! Bring out the best robe, and clothe him with it. And put a ring on his hand and shoes on his feet.
23 והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח	23 And bring the fatted calf here, and kill it. And let us eat and hold a feast.
24 כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח	24 For this son of mine was dead, and has revived; he was lost, and is found.’ And they began to feast.
25 ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות	25 But his elder son was in the field. And when he returned and drew near to the house, he heard music and dancing.
26 ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת	26 And he called one of the servants, and he questioned him as to what these things meant.
27 ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם	27 And he said to him: ‘Your brother has returned, and your father has killed the fatted calf, because he has received him safely.’
28 ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו	28 Then he became indignant, and he was unwilling to enter. Therefore, his father, going out, began to plead with him.
29 ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי	29 And in response, he said to his father: ‘Behold, I have been serving you for so many years. And I have never transgressed your commandment. And yet, you have never given me even a young goat, so that I might feast with my friends.
30 ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק	30 Yet after this son of yours returned, who has devoured his substance with loose women, you have killed the fatted calf for him.’
31 ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא	31 But he said to him: ‘Son, you are with me always, and all that I have is yours.
32 אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא	32 But it was necessary to feast and to rejoice. For this brother of yours was dead, and has revived; he was lost, and is found.’ ”