Épître aux Romains 9

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Je veux vous parler sincèrement, dans le Christ, sans aucun mensonge, et ma conscience m’en donne l’assurance dans l’Esprit Saint.	1 אמת אני מדבר במשיח ולא אשקף ודעתי מעידה לי ברוח הקדש
2 C’est pour moi une très grande peine et une souffrance continuelle	2 כי גדול עצבוני ואין קץ לדאבון לבי
3 au point que je voudrais être rejeté et loin du Christ à la place de mes frères, je veux dire mes frères de race.	3 כי מי יתן היתי אני מחרם מן המשיח בעד אחי שארי ובשרי
4 Ils sont Israélites, du peuple adopté par Dieu; sa Gloire est au milieu d’eux avec les alliances, le don de sa Loi, le culte et les promesses.	4 אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה והעבודה וההבטחות
5 Les grands ancêtres sont les leurs, et le Christ est des leurs selon la chair, lui qui comme Dieu est aussi au-dessus de tout. Béni soit-il éternellement. Amen!	5 ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר הוא אל על הכל מברך לעולמים אמן
6 Je ne veux pas parler d’échec pour les promesses de Dieu, car tous les Israélites ne sont pas Israël,	6 אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא כל אשר הם מישראל גם ישראל המה
7 comme déjà les descendants d’Abraham n’étaient pas tous ses enfants. En effet il lui a été dit: Les enfants d’Isaac seront regardés comme ta descendance.	7 ולא על היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע
8 Donc il ne suffit pas d’être enfant d’Abraham selon la chair pour être enfant de Dieu: la vraie descendance d’Abraham sont ceux qui lui naissent en vertu de la promesse de Dieu.	8 כלומר לא בני הבשר המה בני האלהים כי אם בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע
9 Et la promesse, la voici: Quand je reviendrai à la même époque, Sara aura un fils.	9 כי דבר הבטחה הוא מה שנאמר למועד אשוב ולשרה בן
10 Voyez encore: Rébecca était enceinte de notre ancêtre et portait des jumeaux,	10 ולא זאת בלבד כי כן היה גם ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו
11 et comme ils n’avaient encore fait ni bien, ni mal, seul comptait le choix de Dieu;	11 כי בטרם ילדו בניה ועוד לא עשו טוב או רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם כרצון הקרא
12 tout dépendait, non de leurs œuvres, mais de celui qui appelle, lorsqu’il fut dit à Rébecca: Le premier sera soumis au plus jeune.	12 נאמר לה כי רב יעבד צעיר
13 Et l’Écriture dit: J’ai aimé Jacob et non Ésaü.	13 ככתוב ואהב את יעקב ואת עשו שנאתי
14 Allons-nous dire que Dieu est injuste? Sûrement pas, mais il dit à Moïse:	14 אם כן מה נאמר הכי יש עול באלהים חלילה
15 J’aurai pitié de qui j’ai pitié, et ma compassion sera pour qui je veux.	15 כי למשה אמר וחנתי את אשר אחן ורחמתי את אשר ארחם
16 Il ne suffit donc pas de vouloir ou d’arriver le premier: c’est Dieu qui décide d’avoir pitié.	16 ועל כן אין הדבר לא ביד הרצה ולא ביד הרץ כי אם ביד האלהים המרחם
17 Et l’Écriture dit à propos du Pharaon: Je t’ai mis sur le trône précisément pour montrer ma force et que toute la terre connaisse mon nom.	17 כי כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את כחי ולמען ספר שמי בכל הארץ
18 Ainsi donc, Dieu fait miséricorde quand il le veut, mais aussi il aveugle qui il veut.	18 ויוצא מזה כי את אשר יחפץ יחננו ואת אשר יחפץ יקשהו
19 Bien sûr, tu vas dire: Dieu n’a plus rien à me reprocher puisque je ne peux pas échapper à ce qu’il a décidé.	19 וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב
20 Mais dis donc, ami, qui es-tu pour juger Dieu? Est-ce que l’argile va dire au potier: Que fais-tu de moi?	20 אמנם בן אדם מי אתה אשר תריב את האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני
21 Le potier est bien libre de faire avec la même boue un vase artistique et un autre pour le service.	21 אם אין רשות ליצר על החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון
22 Donc Dieu supporte très patiemment ces vases qui méritent sa colère et sont tout prêts pour le châtiment: par eux il veut montrer sa justice et faire connaître sa puissance.	22 ומה אפוא אם האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל ארך רוחו את כלי הזעם הנכונים לאבדון
23 Et il montre la richesse de sa gloire avec d’autres vases, les vases de la miséricorde qu’il a préparés d’avance pour la Gloire.	23 להודיע גם את עשר כבודו על כלי החנינה אשר יעדם לכבוד
24 C’est ainsi qu’il nous a appelés d’entre les Juifs, et également d’entre les païens.	24 והם אנחנו אשר קראם לא מן היהודים בלבד כי אף מן הגוים
25 Il le dit dans le livre d’Osée: J’appellerai “mon peuple” celui qui n’est pas mon peuple, et j’appellerai “mon aimée” celle qui n’est pas aimée.	25 כדברו בהושע אקרא ללא עמי עמי וללא רחמה רחמה
26 Et de même qu’on leur disait: “Vous n’êtes pas mon peuple”, on les appellera: “fils du Dieu vivant”.	26 והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי
27 Parlant d’Israël, Isaïe dit sans hésiter: Même si les fils d’Israël étaient nombreux comme le sable du bord de mer, seulement un reste serait sauvé.	27 וישעיהו צוח על ישראל כי אם יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה
28 Le Seigneur le fera dans ce pays, sans retard et sans se reprendre.	28 כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ
29 Isaïe l’a dit d’avance: Si le Seigneur des armées ne nous avait pas laissé quelques descendants, ce serait comme pour Sodome, nous serions comme Gomorrhe.	29 וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו
30 Et la conclusion? C’est que les païens sont devenus des justes - justes moyennant la foi - alors qu’ils n’y pensaient pas; et Israël, avec l’idée d’une loi qui rend juste, n’a pas trouvé cette loi.	30 ועתה מה נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה
31 Et Israël qui s’attachait à une loi de “justice”, n’a pas atteint le but de la Loi.	31 וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע
32 Pourquoi? Parce qu’il s’attachait aux œuvres et non à la foi. Ils ont buté sur la pierre qui fait chuter,	32 ועל מה יען אשר לא מאמונה דרשוה כי אם ממעשים כי התנגפו באבן נגף
33 comme il est dit dans l’Écriture: Voici que je mets dans Sion un caillou sur lequel on bute, une pierre qui fait chuter.	33 ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל המאמין בו לא יבוש