Livre des Nombres 30

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Moïse rapporta aux Israélites tout ce que Yahvé lui avait ordonné.	1 וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה יהוה
2 Moïse parla aux chefs des tribus d’Israël: “Voici, dit-il, ce que Yahvé ordonne:	2 איש כי ידר נדר ליהוה או השבע שבעה לאסר אסר על נפשו לא יחל דברו ככל היצא מפיו יעשה
3 Si quelqu’un a fait un vœu à Yahvé, s’il a fait un serment et s’est imposé à lui-même une obligation, il ne violera pas son serment: il accomplira exactement ce qu’il a dit.	3 ואשה כי תדר נדר ליהוה ואסרה אסר בבית אביה בנעריה
4 Mais voici le cas d’une jeune fille qui habite dans la maison de son père: elle a fait un vœu à Yahvé et s’est imposé à elle-même une obligation.	4 ושמע אביה את נדרה ואסרה אשר אסרה על נפשה והחריש לה אביה וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום
5 Si son père ne dit rien lorsqu’il apprend son vœu et l’obligation qu’elle s’est imposée, ce vœu et cette obligation gardent toute leur valeur.	5 ואם הניא אביה אתה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום ויהוה יסלח לה כי הניא אביה אתה
6 Mais si son père n’est pas d’accord lorsqu’il est mis au courant, elle est quitte de son vœu et de l’obligation qu’elle s’est imposée. Yahvé lui pardonnera puisque c’est son père qui n’est pas d’accord.	6 ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה
7 Autre cas: une femme qui a fait un vœu ou qui s’est engagée par une parole imprudente vient à se marier.	7 ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה וקמו נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה יקמו
8 Si son mari apprenant la chose ne dit rien, son vœu et l’obligation qu’elle s’est imposée gardent toute leur valeur.	8 ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה ויהוה יסלח לה
9 Mais si le mari désapprouve sa femme le jour où il est mis au courant, il casse par là même le vœu qui la liait et la parole imprudente par laquelle elle s’était engagée. Dans ce cas Yahvé lui pardonnera.	9 ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה
10 Une veuve ou une femme répudiée est liée par le vœu qu’elle a fait: son vœu garde toute sa valeur.	10 ואם בית אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה
11 Autre cas: une femme fait un vœu ou s’impose par serment une obligation alors qu’elle vit dans la maison de son mari.	11 ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום
12 Si son mari ne dit rien le jour où il l’apprend, c’est qu’il ne la désapprouve pas. Dans ce cas son vœu et l’obligation qu’elle s’est imposée ont toute leur valeur.	12 ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו כל מוצא שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה הפרם ויהוה יסלח לה
13 Mais si, le jour où le mari est mis au courant, il dit son désaccord, elle est quitte de sa parole et de son serment, de son vœu et de son obligation. Yahvé pardonnera à cette femme puisque c’est son mari qui les a désapprouvés.	13 כל נדר וכל שבעת אסר לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו
14 Tout vœu et toute obligation qu’elle s’est imposée pour se mortifier, c’est son mari qui l’approuve et c’est lui qui l’annule.	14 ואם החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה הקים אתם כי החרש לה ביום שמעו
15 Si au fil des jours son mari continue de se taire, il approuve par là-même tous ses vœux et toutes les obligations qui lui incombent. Il les a confirmés par son silence, le jour où il les a appris.	15 ואם הפר יפר אתם אחרי שמעו ונשא את עונה
16 Mais s’il les annule alors qu’il les connaît depuis un certain temps, c’est lui qui portera le poids de la faute.”	16 אלה החקים אשר צוה יהוה את משה בין איש לאשתו בין אב לבתו בנעריה בית אביה
17 Voilà toutes les prescriptions que Yahvé a ordonnées à Moïse au sujet de l’homme et de la femme, du père et de la fille qui, jeune encore, habite la maison de son père.