Psalmi 38

NOVA VULGATA	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 Psalmus. David. Ad commemorandum.	1 מִזְמֹור לְדָוִד לְהַזְכִּיר
2 Domine, ne in furore tuo arguas me neque in ira tua corripias me,	2 יְהוָה אַל־בְּקֶצְפְּךָ תֹוכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי
3 quoniam sagittae tuae infixae sunt mihi, et descendit super me manus tua.	3 כִּי־חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ
4 Non est sanitas in carne mea a facie indignationis tuae, non est pax ossibus meis a facie peccatorum meorum.	4 אֵין־מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין־שָׁלֹום בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי
5 Quoniam iniquitates meae supergressae sunt caput meum et sicut onus grave gravant me nimis. -	5 כִּי עֲוֹנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי
6 Putruerunt et corrupti sunt livores mei a facie insipientiae meae.	6 הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי
7 Inclinatus sum et incurvatus nimis; tota die contristatus ingrediebar.	7 נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד־מְאֹד כָּל־הַיֹּום קֹדֵר הִלָּכְתִּי
8 Quoniam lumbi mei impleti sunt ardoribus, et non est sanitas in carne mea.	8 כִּי־כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי
9 Afflictus sum et humiliatus sum nimis, rugiebam a gemitu cordis mei.	9 נְפוּגֹותִי וְנִדְכֵּיתִי עַד־מְאֹד אַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי
10 Domine, ante te omne desiderium meum, et gemitus meus a te non est absconditus.	10 אֲ‍דֹנָי נֶגְדְּךָ כָל־תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא־נִסְתָּרָה
11 Palpitavit cor meum, dereliquit me virtus mea, et lumen oculorum meorum, et ipsum non est mecum.	11 לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאֹור־עֵינַי גַּם־הֵם אֵין אִתִּי
12 Amici mei et proximi mei procul a plaga mea steterunt, et propinqui mei de longe steterunt.	12 אֹהֲבַי ׀ וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרֹובַי מֵרָחֹק עָמָדוּ
13 Et laqueos posuerunt, qui quaerebant animam meam; et, qui requirebant mala mihi, locuti sunt insidias et dolos tota die meditabantur.	13 וַיְנַקְשׁוּ ׀ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוֹּות וּמִרְמֹות כָּל־הַיֹּום יֶהְגּוּ
14 Ego autem tamquam surdus non audiebam et sicut mutus non aperiens os suum;	14 וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח־פִּיו
15 et factus sum sicut homo non audiens et non habens in ore suo redargutiones.	15 וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא־שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תֹּוכָחֹות
16 Quoniam in te, Domine, speravi, tu exaudies, Domine Deus meus.	16 כִּי־לְךָ יְהוָה הֹוחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי
17 Quia dixi: “Ne quando supergaudeant mihi; dum commoventur pedes mei, magnificantur super me ”.	17 כִּי־אָמַרְתִּי פֶּן־יִשְׂמְחוּ־לִי בְּמֹוט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ
18 Quoniam ego in lapsum paratus sum, et dolor meus in conspectu meo semper.	18 כִּי־אֲנִי לְצֶלַע נָכֹון וּמַכְאֹובִי נֶגְדִּי תָמִיד
19 Quoniam iniquitatem meam annuntiabo et sollicitus sum de peccato meo.	19 כִּי־עֲוֹנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי
20 Inimici autem mei vivunt et confirmati sunt; et multiplicati sunt, qui oderunt me inique.	20 וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר
21 Retribuentes mala pro bonis detrahebant mihi, pro eo quod sequebar bonitatem.	21 וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טֹובָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת [רְדֹופִי־ כ] (רָדְפִי־טֹוב׃ ק)
22 Ne derelinquas me, Domine; Deus meus, ne discesseris a me.	22 אַל־תַּעַזְבֵנִי יְהוָה אֱלֹהַי אַל־תִּרְחַק מִמֶּנִּי
23 Festina in adiutorium meum, Domine, salus mea.	23 חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי