Seconda lettera di Giovanni - (מכתב שני של יוחנן) 3

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	LXX
1 הַזְכֵּר אֹתָם לְהִכָּנֵעַ וְלִשְׁמֹעַ לַשָּׂרִים וְלַשִּׁלְטוֹנִים וְלִהְיוֹת נְכוֹנִים לְכָל־מַעֲשֶׂה טוֹב	1 Ὑπομίμνῃσκε αὐτοὺς ἀρχαῖς ἐξουσίαις ὑποτάσσεσθαι, πειθαρχεῖν, πρὸς πᾶν ἔργον ἀγαθὸν ἑτοίμους εἶναι,
2 וּלְבִלְתִּי גַדֵּף אָדָם וְלַחֲדֹל מֵרִיב וּלְהַכְרִיעַ לְכַף זְכוּת וּלְהִתְנַהֵג בְּכָל־עֲנָוָה לִפְנֵי כָּל־אָדָם	2 μηδένα βλασφημεῖν, ἀμάχους εἶναι, ἐπιεικεῖς, πᾶσαν ἐνδεικνυμένους πραΰτητα πρὸς πάντας ἀνθρώπους.
3 כִּי גַם־אֲנַחְנוּ הָיִינוּ מִלְּפָנִים חַסְרֵי דַעַת וְסוֹרְרִים וְתוֹעִים וַעֲבָדִים לְתַאֲוֺת וְלִתְשׁוּקוֹת שֹׁנוֹת וּמִתְהַלְּכִים בְּרִשְׁעָה וְקִנְאָה וּשְׂנוּאִים וְשׂנְאִים אִישׁ אֶת־אָחִיו	3 Ἦμεν γάρ ποτε καὶ ἡμεῖς ἀνόητοι, ἀπειθεῖς, πλανώμενοι, δουλεύοντες ἐπιθυμίαις καὶ ἡδοναῖς ποικίλαις, ἐν κακίᾳ καὶ φθόνῳ διάγοντες, στυγητοί, μισοῦντες ἀλλήλους.
4 אָמְנָם כַּאֲשֶׁר נִגְלָה נֹעַם אֱלֹהִים מוֹשִׁיעֵנוּ וְרַחֲמָנוּתוֹ אֶל־הָאָדָם	4 ὅτε δὲ ἡ χρηστότης καὶ ἡ φιλανθρωπία ἐπεφάνη τοῦ σωτῆρος ἡμῶν θεοῦ,
5 אָז לֹא בִגְלַל מַעֲשֵׂי הַצְּדָקָה אֲשֶׁר עָשִׂינוּ הוֹשִׁיעַ אֹתָנוּ כִּי אִם־מִתּוֹךְ חַסְדּוֹ עַל־יְדֵי טְבִילַת הַתּוֹלָדָה הַשְּׁנִיָּה וְחִדּוּשׁ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ	5 οὐκ ἐξ ἔργων τῶν ἐν δικαιοσύνῃ ἃ ἐποιήσαμεν ἡμεῖς ἀλλὰ κατὰ τὸ αὐτοῦ ἔλεος ἔσωσεν ἡμᾶς διὰ λουτροῦ παλιγγενεσίας καὶ ἀνακαινώσεως πνεύματος ἁγίου,
6 אֲשֶׁר שָׁפַךְ עָלֵינוּ לְמַכְבִּיר עַל־יְדֵי יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ מוֹשִׁיעֵנוּ	6 οὗ ἐξέχεεν ἐφ’ ἡμᾶς πλουσίως διὰ Ἰησοῦ Χριστοῦ τοῦ σωτῆρος ἡμῶν,
7 לְמַעַן נִצְדַּק בְּחַסְדּוֹ וְנִירַשׁ לְפִי הַתִּקְוָה אֶת־חַיֵּי הָעוֹלָמִים	7 ἵνα δικαιωθέντες τῇ ἐκείνου χάριτι κληρονόμοι γενηθῶμεν κατ’ ἐλπίδα ζωῆς αἰωνίου.
8 נֶאֱמָן הוּא הַדָּבָר וְרֹצֶה אֲנִי כִּי תְקַיֵּם אֶת־אֵלֶּה לְמַעַן אֲשֶׁר יִשְׁתַּדְּלוּ הַמַּאֲמִינִים לֵאלֹהִים לַעֲסֹק בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים עֲשׂוֹת כָּאֵלֶּה טוֹב הוּא וּמוֹעִיל לָאָדָם	8 Πιστὸς ὁ λόγος· καὶ περὶ τούτων βούλομαί σε διαβεβαιοῦσθαι, ἵνα φροντίζωσιν καλῶν ἔργων προΐστασθαι οἱ πεπιστευκότες θεῷ· ταῦτά ἐστιν καλὰ καὶ ὠφέλιμα τοῖς ἀνθρώποις.
9 אֲבָל תִּרְחַק מִן־הַשְּׁאֵלוֹת הַתְּפֵלוֹת וּמִלִּמּוּדֵי תוֹלָדוֹת וּמִן־הַקְּטָטוֹת וּמַחֲלֹקוֹת בְּעִנְיְנֵי הַחֻקִּים כִּי־אֵין בָּהֶן מוֹעִיל וְהֶבֶל הֵנָּה	9 μωρὰς δὲ ζητήσεις καὶ γενεαλογίας καὶ ἔρεις καὶ μάχας νομικὰς περιΐστασο· εἰσὶν γὰρ ἀνωφελεῖς καὶ μάταιοι.
10 וְאִישׁ הַחוֹלֵק עַל־הָאֱמוּנָה אִם־הוּכַח פַּעַם וּשְׁתָּיִם שְׂטֵה מֵעָלָיו	10 αἱρετικὸν ἄνθρωπον μετὰ μίαν καὶ δευτέραν νουθεσίαν παραιτοῦ,
11 וְדַע כִּי־אִישׁ כָּזֶה אִישׁ תַּהְפֻּכוֹת הוּא וְחוֹטֵא בְּהַרְשִׁיעַ אֶת־נַפְשׁוֹ	11 εἰδὼς ὅτι ἐξέστραπται ὁ τοιοῦτος καὶ ἁμαρτάνει ὢν αὐτοκατάκριτος.
12 כַּאֲשֶׁר אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אֶת־אַרְטְמָס אוֹ אֶת־טוּכִיקוֹס תְּמַהֵר לָבוֹא אֵלַי לְנִיקָפֹּלִיס כִּי־גָמַרְתִּי בְלִבִּי לָשֶׁבֶת שָׁם בִּימֵי הַסְּתָיו	12 Ὅταν πέμψω Ἀρτεμᾶν πρὸς σὲ ἢ Τύχικον, σπούδασον ἐλθεῖν πρός με εἰς Νικόπολιν, ἐκεῖ γὰρ κέκρικα παραχειμάσαι.
13 הִשְׁתַּדֵּל לְלַוֹּת עַל־דַּרְכָּם אֶת־זֵינָס הַמְלֻמָּד בַּתּוֹרָה וְאֶת־אַפּוֹלוֹס לְמַעַן לֹא־יַחְסְרוּ דָבָר	13 Ζηνᾶν τὸν νομικὸν καὶ Ἀπολλῶν σπουδαίως πρόπεμψον, ἵνα μηδὲν αὐτοῖς λείπῃ.
14 וְיִלְמְדוּ גַּם־אַנְשֵׁי עֲדָתֵנוּ לַעֲסֹק בְּמַעֲשִׂים טוֹבִים לַעֲזֹר בְּכָל־מַחְסוֹר פֶּן־יִהְיוּ בְּלִי־פֶרִי	14 μανθανέτωσαν δὲ καὶ οἱ ἡμέτεροι καλῶν ἔργων προΐστασθαι εἰς τὰς ἀναγκαίας χρείας, ἵνα μὴ ὦσιν ἄκαρποι.
15 כֹּל אֲשֶׁר עִמָּדִי שֹׁאֲלִים לִשְׁלוֹמֶךָ שְׁאַל לִשְׁלוֹם הָאֹהֲבִים אֹתָנוּ בֶּאֱמוּנָה הַחֶסֶד עִם־כֻּלְּכֶם אָמֵן	15 Ἀσπάζονταί σε οἱ μετ’ ἐμοῦ πάντες. ἄσπασαι τοὺς φιλοῦντας ἡμᾶς ἐν πίστει. Ἡ χάρις μετὰ πάντων ὑμῶν.