Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 15

MODERN HEBREW BIBLE	DOUAI-RHEIMS
1 ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו	1 Now the publicans and sinners drew near unto him to hear him.
2 וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם	2 And the Pharisees and the scribes murmured, saying: This man receiveth sinners, and eateth with them.
3 וידבר אליהם את המשל הזה לאמר	3 And he spoke to them this parable, saying:
4 מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו	4 What man of you that hath an hundred sheep: and if he shall lose one of them, doth he not leave the ninety-nine in the desert, and go after that which was lost, until he find it?
5 והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה	5 And when he hath found it, lay it upon his shoulders, rejoicing:
6 ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד	6 And coming home, call together his friends and neighbours, saying to them: Rejoice with me, because I have found my sheep that was lost?
7 אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה	7 I say to you, that even so there shall be joy in heaven upon one sinner that doth penance, more than upon ninety-nine just who need not penance.
8 או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו	8 Or what woman having ten groats; if she lose one groat, doth not light a candle, and sweep the house, and seek diligently until she find it?
9 והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי	9 And when she hath found it, call together her friends and neighbours, saying: Rejoice with me, because I have found the groat which I had lost.
10 כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו	10 So I say to you, there shall be joy before the angels of God upon one sinner doing penance.
11 ויאמר איש אחד היו לו שני בנים	11 And he said: A certain man had two sons:
12 ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה	12 And the younger of them said to his father: Father, give me the portion of substance that falleth to me. And he divided unto them his substance.
13 ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים	13 And not many days after, the younger son, gathering all together, went abroad into a far country: and there wasted his substance, living riotously.
14 ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם	14 And after he had spent all, there came a mighty famine in that country; and he began to be in want.
15 וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים	15 And he went and cleaved to one of the citizens of that country. And he sent him into his farm to feed swine.
16 ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו	16 And he would fain have filled his belly with the husks the swine did eat; and no man gave unto him.
17 וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב	17 And returning to himself, he said: How many hired servants in my father's house abound with bread, and I here perish with hunger?
18 אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך	18 I will arise, and will go to my father, and say to him: Father, I have sinned against heaven, and before thee:
19 ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך	19 I am not worthy to be called thy son: make me as one of thy hired servants.
20 ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו	20 And rising up he came to his father. And when he was yet a great way off, his father saw him, and was moved with compassion, and running to him fell upon his neck, and kissed him.
21 ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך	21 And the son said to him: Father, I have sinned against heaven, and before thee, I am not now worthy to be called thy son.
22 ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו	22 And the father said to his servants: Bring forth quickly the first robe, and put it on him, and put a ring on his hand, and shoes on his feet:
23 והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח	23 And bring hither the fatted calf, and kill it, and let us eat and make merry:
24 כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח	24 Because this my son was dead, and is come to life again: was lost, and is found. And they began to be merry.
25 ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות	25 Now his elder son was in the field, and when he came and drew nigh to the house, he heard music and dancing:
26 ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת	26 And he called one of the servants, and asked what these things meant.
27 ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם	27 And he said to him: Thy brother is come, and thy father hath killed the fatted calf, because he hath received him safe.
28 ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו	28 And he was angry, and would not go in. His father therefore coming out began to entreat him.
29 ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי	29 And he answering, said to his father: Behold, for so many years do I serve thee, and I have never transgressed thy commandment, and yet thou hast never given me a kid to make merry with my friends:
30 ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק	30 But as soon as this thy son is come, who hath devoured his substance with harlots, thou hast killed for him the fatted calf.
31 ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא	31 But he said to him: Son, thou art always with me, and all I have is thine.
32 אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא	32 But it was fit that we should make merry and be glad, for this thy brother was dead and is come to life again; he was lost, and is found.