Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 12

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ויחל לדבר אליהם במשלים לאמר איש נטע כרם ויעש גדר סביבותיו ויחצב יקב ויבן מגדל ויתנהו אל כרמים וילך למרחקים	1 Jésus se mit à leur parler en paraboles: "Un homme a planté une vigne, il l’a entourée d’un mur, il a creusé un pressoir et bâti un abri pour le garde. Et puis il l’a remise à des fermiers pendant que lui s’en allait à l’étranger.
2 ולמועד שלח אל הכרמים עבד לקחת מאת הכרמים מפרי הכרם	2 “Quand la saison en est venue, il envoie un serviteur pour rencontrer les fermiers et recevoir de leurs mains les fruits de la vigne.
3 ויחזיקו בו ויכהו וישלחהו ריקם	3 Mais les fermiers le prennent, le battent et le renvoient les mains vides.
4 ויסף לשלח אליהם עבד אחר ואתו סקלו באבנים ומחקו ראשו וישלחהו נכלם	4 De nouveau il leur envoie un autre serviteur; lui aussi ils le frappent à la tête et le couvrent d’insultes.
5 ויסף וישלח אחר וגם אתו הרגו וכן עשו ברבים אחרים מהם הכו ומהם הרגו	5 Il en envoie un autre qui est tué; puis beaucoup d’autres qu’ils battent ou qu’ils tuent.
6 ויהי לו עוד בן יחיד אשר אהבו וישלח גם אתו אליהם באחרנה לאמר מפני בני יגורו	6 “Il lui en restait un, son fils bien-aimé; il le leur envoie en dernier en se disant: ‘Ils auront du respect pour mon fils.’
7 והכרמים ההם אמרו איש אל רעהו הנה זה הוא היורש לכו ונהרגהו ולנו תהיה הירשה	7 “Mais ces fermiers se disent entre eux: ‘C’est lui l’héritier, allons-y, tuons-le! L’héritage sera pour nous.’
8 ויחזיקו בו ויהרגו אותו וישליכהו אל מחוץ לכרם	8 “Ils le prennent donc et le tuent; puis ils le jettent hors de la vigne.
9 ועתה מה יעשה בעל הכרם יבוא ויאבד את הכרמים ההם ויתן את הכרם לאחרים	9 “Que fera le propriétaire de la vigne? Il viendra, il fera périr ces fermiers et confiera la vigne à d’autres.
10 הלא קראתם את הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה	10 Peut-être avez-vous lu cette Écriture: La pierre rejetée par les constructeurs est devenue la pierre d’angle.
11 מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו	11 C’est le Seigneur qui l’avait donnée, et nous restons à l’admirer.”
12 ויבקשו לתפשו וייראו מפני העם יען אשר הבינו כי עליהם דבר את המשל הזה ויעזבהו וילכו להם	12 Les chefs auraient voulu s’emparer de lui, mais ils avaient peur de la foule. Ils avaient bien compris en effet que cette parabole de Jésus était pour eux. Ils le laissèrent là et s’en allèrent.
13 וישלחו אליו אנשים מן הפרושים ומן ההורדוסים ללכד אתו בדברו	13 Alors on lui envoie quelques Pharisiens, avec des Hérodiens, pour le prendre au piège dans ses paroles.
14 ויבאו ויאמרו אליו רבי ידענו כי איש אמת אתה ולא תגור מפני איש כי לא תכיר פנים כי אם באמת מורה אתה את דרך האלהים הנכון לתת מס אל הקיסר אם לא נתן	14 Ils arrivent et lui disent: "Maître, nous savons que tu es droit, tu ne te laisses influencer par personne et tu ne cherches pas à te faire bien voir des gens; mais tu enseignes les chemins de Dieu selon la vérité. Est-il permis de payer l’impôt à César ou non, devons-nous donner ou non?”
15 והוא ידע את חנפתם ויאמר אליהם מה תנסוני הביאו אלי דינר ואראה	15 Jésus a vu leur hypocrisie; il leur dit: "Pourquoi essayez-vous de m’avoir? Apportez-moi un denier pour que je le voie.”
16 ויביאו ויאמר אליהם של מי הצורה הזאת והמכתב אשר עליו ויאמרו אליו של הקיסר	16 Ils en apportent un et Jésus leur dit: "Cette tête, et ce nom qu’on a gravé, de qui sont-ils?” Ils lui répondent: "De César.”
17 ויאמר ישוע אליהם את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלהים תנו לאלהים ויתמהו עליו	17 Alors Jésus leur dit: "Rendez à César ce qui est de César, et à Dieu ce qui est de Dieu.” Ils en restèrent fort étonnés.
18 ויבאו אליו מן הצדוקים האמרים כי אין תחיה למתים וישאלהו לאמר	18 Des Saducéens vinrent trouver Jésus; ces gens-là disent qu’il n’y a pas de résurrection. Ils l’interrogent donc de la façon suivante:
19 רבי כתב לנו משה כי ימות אחי איש ועזב אשה ובנים אין לו ייבם אחיו את אשתו ויקם זרע לאחיו	19 "Maître, Moïse nous a dit ceci dans l’Écriture: Si un homme perd son frère qui est marié mais qui n’a pas encore d’enfants, il prendra la femme de ce frère pour lui assurer une descendance.
20 והנה שבעה אחים והראשון לקח אשה ובמותו לא השאיר אחריו זרע	20 Or il y avait sept frères; le premier s’est marié et est mort sans avoir d’enfants.
21 ויקח אתה השני וימת ולא הניח זרע וכן גם השלישי	21 Le deuxième a pris la veuve et est mort sans laisser non plus d’enfants. Il en a été de même pour le troisième.
22 ויקחוה כל השבעה ולא השאירו אחריהם זרע ואחרי מות כלם מתה גם האשה	22 Aucun des sept n’a laissé d’enfants; la femme est morte la dernière.
23 ועתה בתחית המתים כשיקומו למי מהם תהיה לאשה כי לשבעה היתה לאשה	23 “À la résurrection, s’ils ressuscitent, duquel d’entre eux sera-t-elle la femme? Car les sept l’ont eue pour femme.”
24 ויאמר ישוע אליהם הלא בזאת אתם תעים באשר אינכם יודעים גם את הכתובים גם את גבורת האלהים	24 Jésus leur dit: "Vos difficultés viennent sûrement de ce que vous ne connaissez ni les Écritures, ni la puissance de Dieu.
25 כי בעת קומם מן המתים האנשים לא ישאו נשים ולא תנשאנה אך יהיו כמלאכי השמים	25 Quand ils ressuscitent d’entre les morts, ni hommes, ni femmes ne se marient: ils sont dans les cieux semblables aux anges.
26 ועל דבר המתים כי קום יקומו הלא קראתם בספר משה בסנה את אשר דבר אליו האלהים לאמר אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב	26 “Quant à savoir si les morts ressuscitent, n’avez-vous pas approfondi le livre de Moïse au passage du Buisson Ardent? Dieu lui dit: Je suis le Dieu d’Abraham, le Dieu d’Isaac, le Dieu de Jacob!
27 האלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים לכן הרביתם לתעות	27 Il n’est pas un Dieu des morts mais des vivants. Vous êtes complètement dans l’erreur.”
28 ואחד מן הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה היא הראשנה לכל המצות	28 Un maître de la Loi avait suivi leur discussion. Voyant comment Jésus avait su leur répondre, il lui posa cette question: "Quel est le premier de tous les commandements?”
29 ויען ישוע וידבר אליו הראשנה לכל המצות היא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד	29 Jésus lui répond: "Voici le premier: Écoute, Israël, le Seigneur notre Dieu est un Seigneur unique.
30 ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מדעך ובכל מאדך זאת היא המצוה הראשנה	30 Tu aimeras le Seigneur ton Dieu de tout ton cœur, de toute ton âme, de toute ton intelligence et de toute ta force.
31 והשנית הדמה לה היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה	31 Et voilà le deuxième: Tu aimeras ton prochain comme toi-même. Il n’y a pas de commandement plus grand que ces deux-là.”
32 ויאמר אליו הסופר אמנם רבי יפה דברת כי אלהים אחד הוא ואין עוד מלבדו	32 Le maître de la Loi lui dit: "Bien, Maître! Tu as dit en toute vérité que Dieu est unique et qu’il n’y en a pas d’autre que lui.
33 ולאהבה אתו בכל לבב ובכל מדע ובכל נפש ובכל מאד ולאהבה את הרע כנפשו גדולה היא מכל עלות וזבחים	33 L’aimer de tout son cœur, de toute son intelligence, de toute sa force, et aimer le prochain comme soi-même vaut mieux que tous les holocaustes et tous les sacrifices.”
34 וירא ישוע כי ענה בדעת ויאמר אליו לא רחוק אתה ממלכות האלהים ואיש לא ערב עוד את לבו לשאל אותו שאלה	34 Voyant qu’il disait là quelque chose de très juste, Jésus lui dit: "Tu n’es pas loin du Royaume de Dieu.” Dès ce moment, personne n’osa plus lui poser de questions.
35 ויען ישוע בלמדו במקדש ויאמר איך יאמרו הסופרים כי המשיח הוא בן דוד	35 Jésus était en train d’enseigner dans le Temple. Et voici qu’il demande: "Comment les maîtres de la Loi peuvent-ils dire que le Messie est fils de David?
36 והוא דוד אמר ברוח הקדש נאם יהוה לאדני שב לימיני עד אשית איביך הדם לרגליך	36 Car l’Esprit Saint a fait dire à David: Le Seigneur a dit à mon Seigneur: Siège à ma droite, et vois comment je fais de tes ennemis ton marchepied.
37 הנה דוד בעצמו קרא לו אדון ואיך הוא בנו ויאהב רב העם לשמע אתו	37 Si David lui-même l’appelle ‘Seigneur’, comment peut-il être son fils?” Une foule nombreuse l’écoutait avec plaisir.
38 ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ואת שאלות שלומם בשוקים	38 Dans son enseignement il leur disait: "N’imitez pas les maîtres de la Loi qui se plaisent à circuler en longues robes, ou qui aiment les salutations sur les places publiques,
39 ואת מושבי הראש בבתי כנסיות ואת מסבות הראש בסעודות	39 les premiers fauteuils dans les synagogues et les premières places dans les festins.
40 הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט על יתר יקחו	40 Ils s’introduisent avec leurs longues prières, et ensuite ils dévorent les maisons des veuves. Leur condamnation sera terrible.”
41 וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה	41 Jésus s’était assis devant le trésor du Temple et observait comment la foule jetait des pièces de monnaie dans le tronc. Il y avait des riches qui en jetaient beaucoup;
42 ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע אסר	42 puis vient une veuve pauvre qui jette deux petites pièces d’un demi-quart.
43 ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל הנתנים אל ארון האוצר	43 Alors Jésus appelle à lui ses disciples et leur dit: "En vérité, je vous le dis: cette veuve toute pauvre a jeté plus que tous les autres dans le tronc du Trésor.
44 כי כלם נתנו מן העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל אשר לה את כל רכושה	44 Car tous ceux-là ont donné de ce qui ne leur manquait pas; mais elle, dans sa pauvreté, a mis tout ce qu’elle avait pour vivre.”