Micà (מיכה) - Michea 6

MODERN HEBREW BIBLE	STUTTGARTENSIA-DELITZSCH
1 ויהי דבר יהוה אלי לאמר	1 וַיְהִי דְבַר־יְהוָה אֵלַי לֵאמֹר
2 בן אדם שים פניך אל הרי ישראל והנבא אליהם	2 בֶּן־אָדָם שִׂים פָּנֶיךָ אֶל־הָרֵי יִשְׂרָאֵל וְהִנָּבֵא אֲלֵיהֶם
3 ואמרת הרי ישראל שמעו דבר אדני יהוה כה אמר אדני יהוה להרים ולגבעות לאפיקים ולגאית הנני אני מביא עליכם חרב ואבדתי במותיכם	3 וְאָמַרְתָּ הָרֵי יִשְׂרָאֵל שִׁמְעוּ דְּבַר־אֲדֹנָי יְהוִה כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה לֶהָרִים וְלַגְּבָעֹות לָאֲפִיקִים [וְלַגֵּאָיֹת כ] (וְלַגֵּאָיֹות ק) הִנְנִי אֲנִי מֵבִיא עֲלֵיכֶם חֶרֶב וְאִבַּדְתִּי בָּמֹותֵיכֶם
4 ונשמו מזבחותיכם ונשברו חמניכם והפלתי חלליכם לפני גלוליכם	4 וְנָשַׁמּוּ מִזְבְּחֹותֵיכֶם וְנִשְׁבְּרוּ חַמָּנֵיכֶם וְהִפַּלְתִּי חַלְלֵיכֶם לִפְנֵי גִּלּוּלֵיכֶם
5 ונתתי את פגרי בני ישראל לפני גלוליהם וזריתי את עצמותיכם סביבות מזבחותיכם	5 וְנָתַתִּי אֶת־פִּגְרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְזֵרִיתִי אֶת־עַצְמֹותֵיכֶם סְבִיבֹות מִזְבְּחֹותֵיכֶם
6 בכל מושבותיכם הערים תחרבנה והבמות תישמנה למען יחרבו ויאשמו מזבחותיכם ונשברו ונשבתו גלוליכם ונגדעו חמניכם ונמחו מעשיכם	6 בְּכֹל מֹושְׁבֹותֵיכֶם הֶעָרִים תֶּחֱרַבְנָה וְהַבָּמֹות תִּישָׁמְנָה לְמַעַן יֶחֶרְבוּ וְיֶאְשְׁמוּ מִזְבְּחֹותֵיכֶם וְנִשְׁבְּרוּ וְנִשְׁבְּתוּ גִּלּוּלֵיכֶם וְנִגְדְּעוּ חַמָּנֵיכֶם וְנִמְחוּ מַעֲשֵׂיכֶם
7 ונפל חלל בתוככם וידעתם כי אני יהוה	7 וְנָפַל חָלָל בְּתֹוכְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה
8 והותרתי בהיות לכם פליטי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות	8 וְהֹותַרְתִּי בִּהְיֹות לָכֶם פְּלִיטֵי חֶרֶב בַּגֹּויִם בְּהִזָּרֹותֵיכֶם בָּאֲרָצֹות
9 וזכרו פליטיכם אותי בגוים אשר נשבו שם אשר נשברתי את לבם הזונה אשר סר מעלי ואת עיניהם הזנות אחרי גלוליהם ונקטו בפניהם אל הרעות אשר עשו לכל תועבתיהם	9 וְזָכְרוּ פְלִיטֵיכֶם אֹותִי בַּגֹּויִם אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ־שָׁם אֲשֶׁר נִשְׁבַּרְתִּי אֶת־לִבָּם הַזֹּונֶה אֲשֶׁר־סָר מֵעָלַי וְאֵת עֵינֵיהֶם הַזֹּנֹות אַחֲרֵי גִּלּוּלֵיהֶם וְנָקֹטּוּ בִּפְנֵיהֶם אֶל־הָרָעֹות אֲשֶׁר עָשׂוּ לְכֹל תֹּועֲבֹתֵיהֶם
10 וידעו כי אני יהוה לא אל חנם דברתי לעשות להם הרעה הזאת	10 וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה לֹא אֶל־חִנָּם דִּבַּרְתִּי לַעֲשֹׂות לָהֶם הָרָעָה הַזֹּאת׃ פ
11 כה אמר אדני יהוה הכה בכפך ורקע ברגלך ואמר אח אל כל תועבות רעות בית ישראל אשר בחרב ברעב ובדבר יפלו	11 כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הַכֵּה בְכַפְּךָ וּרְקַע בְּרַגְלְךָ וֶאֱמָר־אָח אֶל כָּל־תֹּועֲבֹות רָעֹות בֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בַּחֶרֶב בָּרָעָב וּבַדֶּבֶר יִפֹּלוּ
12 הרחוק בדבר ימות והקרוב בחרב יפול והנשאר והנצור ברעב ימות וכליתי חמתי בם	12 הָרָחֹוק בַּדֶּבֶר יָמוּת וְהַקָּרֹוב בַּחֶרֶב יִפֹּול וְהַנִּשְׁאָר וְהַנָּצוּר בָּרָעָב יָמוּת וְכִלֵּיתִי חֲמָתִי בָּם
13 וידעתם כי אני יהוה בהיות חלליהם בתוך גלוליהם סביבות מזבחותיהם אל כל גבעה רמה בכל ראשי ההרים ותחת כל עץ רענן ותחת כל אלה עבתה מקום אשר נתנו שם ריח ניחח לכל גלוליהם	13 וִידַעְתֶּם כִּי־אֲנִי יְהוָה בִּהְיֹות חַלְלֵיהֶם בְּתֹוךְ גִּלּוּלֵיהֶם סְבִיבֹות מִזְבְּחֹותֵיהֶם אֶל כָּל־גִּבְעָה רָמָה בְּכֹל ׀ רָאשֵׁי הֶהָרִים וְתַחַת כָּל־עֵץ רַעֲנָן וְתַחַת כָּל־אֵלָה עֲבֻתָּה מְקֹום אֲשֶׁר נָתְנוּ־שָׁם רֵיחַ נִיחֹחַ לְכֹל גִּלּוּלֵיהֶם
14 ונטיתי את ידי עליהם ונתתי את הארץ שממה ומשמה ממדבר דבלתה בכל מושבותיהם וידעו כי אני יהוה	14 וְנָטִיתִי אֶת־יָדִי עֲלֵיהֶם וְנָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ שְׁמָמָה וּמְשַׁמָּה מִמִּדְבַּר דִּבְלָתָה בְּכֹל מֹושְׁבֹותֵיהֶם וְיָדְעוּ כִּי־אֲנִי יְהוָה׃ פ
	15 אַתָּה תִזְרַע וְלֹא תִקְצֹור אַתָּה תִדְרֹךְ־זַיִת וְלֹא־תָסוּךְ שֶׁמֶן וְתִירֹושׁ וְלֹא תִשְׁתֶּה־יָּיִן
	16 וְיִשְׁתַּמֵּר חֻקֹּות עָמְרִי וְכֹל מַעֲשֵׂה בֵית־אַחְאָב וַתֵּלְכוּ בְּמֹעֲצֹותָם לְמַעַן תִּתִּי אֹתְךָ לְשַׁמָּה וְיֹשְׁבֶיהָ לִשְׁרֵקָה וְחֶרְפַּת עַמִּי תִּשָּׂאוּ׃ פ