Isaiah (ישעיה) - Isaia 39

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 למנצח לידיתון מזמור לדוד אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעד רשע לנגדי	1 Au maître de chant. À Yédoutoun. Psaume de David.
2 נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר	2 J’avais dit: “Je tiendrai bien ma route, je ne pécherai pas en paroles. Je mettrai un bœuf sur ma langue, tant que j’aurai sous les yeux le méchant.”
3 חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני	3 Je m’enfermais dans le silence, je me taisais, mais son bonheur me rendait fou.
4 הודיעני יהוה קצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני	4 Mon cœur bouillait en moi, le scandale entretenait le feu, il a fallu que je parle:
5 הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך אך כל הבל כל אדם נצב סלה	5 “Fais-moi savoir, Seigneur, ce que sera ma fin et quelle sera la mesure de mes jours, que je sache combien je suis fragile.”
6 אך בצלם יתהלך איש אך הבל יהמיון יצבר ולא ידע מי אספם	6 Tu m’as donné mes jours à la petite mesure, à ton échelle ma durée n’est rien: en vérité, les humains ne pèsent guère.
7 ועתה מה קויתי אדני תוחלתי לך היא	7 L’homme fait son chemin, tout comme une ombre; il se démène, mais il n’est qu’un souffle; il accumule, mais il ne sait qui aura le tout.
8 מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני	8 Alors, que puis-je attendre, Seigneur? Je mettrai en toi mon espérance.
9 נאלמתי לא אפתח פי כי אתה עשית	9 Délivre-moi de toutes mes fautes, ne me fais pas honte devant les incroyants.
10 הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי	10 Je vais me taire, je n’ouvre plus la bouche, puisque c’est toi qui agis.
11 בתוכחות על עון יסרת איש ותמס כעש חמודו אך הבל כל אדם סלה	11 Détourne de moi tes coups, ta main m’a frappé jusqu’à m’achever.
12 שמעה תפלתי יהוה ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי	12 Car tu corriges l’homme en punissant la faute, tu ronges, comme la teigne, tout ce qui lui était cher. C’est vrai, l’homme n’est qu’un souffle.
13 השע ממני ואבליגה בטרם אלך ואינני	13 Seigneur, écoute ma prière, prête l’oreille à mon cri, ne reste pas sourd à mes pleurs. Je ne suis qu’un hôte sur tes terres, rien qu’un passant, comme ont été mes pères.
	14 Ne me regarde plus ainsi, que je respire, avant que je parte et ne sois plus rien.