M'lakhim (מלכים) - 1 Re 20

MODERN HEBREW BIBLE	BIBLES DES PEUPLES
1 ובן הדד מלך ארם קבץ את כל חילו ושלשים ושנים מלך אתו וסוס ורכב ויעל ויצר על שמרון וילחם בה	1 Ben-Hadad, roi d’Aram, rassembla toute son armée. Il avait avec lui 32 rois, des chevaux et des chars lorsqu’il monta mettre le siège devant Samarie pour s’en emparer.
2 וישלח מלאכים אל אחאב מלך ישראל העירה	2 Il envoya des messagers en ville auprès d’Akab, roi d’Israël,
3 ויאמר לו כה אמר בן הדד כספך וזהבך לי הוא ונשיך ובניך הטובים לי הם	3 pour lui porter ce message: “Ainsi a parlé Ben-Hadad: Ton argent et ton or sont à moi, tes femmes et tes fils sont à moi.”
4 ויען מלך ישראל ויאמר כדברך אדני המלך לך אני וכל אשר לי	4 Le roi d’Israël répondit: “Tu as bien dit, mon seigneur le roi, je suis à toi avec tout ce qui m’appartient.”
5 וישבו המלאכים ויאמרו כה אמר בן הדד לאמר כי שלחתי אליך לאמר כספך וזהבך ונשיך ובניך לי תתן	5 Mais les messagers vinrent de nouveau; ils dirent à Akab de la part de Ben-Hadad: “Si je t’ai dit: Tu me donneras ton or et ton argent, tes femmes et tes fils,
6 כי אם כעת מחר אשלח את עבדי אליך וחפשו את ביתך ואת בתי עבדיך והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו	6 sois bien sûr que demain à pareille heure j’enverrai mes serviteurs chez toi. Ils fouilleront ta maison et les maisons de tes serviteurs, et tout ce qui leur plaira, ils le ramasseront et l’emporteront.”
7 ויקרא מלך ישראל לכל זקני הארץ ויאמר דעו נא וראו כי רעה זה מבקש כי שלח אלי לנשי ולבני ולכספי ולזהבי ולא מנעתי ממנו	7 Alors le roi d’Israël rassembla les anciens du pays et leur dit: “Regardez, il est évident que celui-là nous veut du mal. Quand il m’a réclamé mes femmes et mes fils, mon argent et mon or, je ne lui ai rien refusé.”
8 ויאמרו אליו כל הזקנים וכל העם אל תשמע ולוא תאבה	8 Tous les anciens et tout le peuple lui dirent: “Ne l’écoute pas! Il ne faut pas accepter.”
9 ויאמר למלאכי בן הדד אמרו לאדני המלך כל אשר שלחת אל עבדך בראשנה אעשה והדבר הזה לא אוכל לעשות וילכו המלאכים וישבהו דבר	9 Alors il dit aux messagers de Ben-Hadad: “Dites ceci à mon seigneur le roi: Ce que tu m’as demandé la première fois, je le ferai, mais je ne peux accepter cette nouvelle exigence.” Les messagers partirent et rapportèrent sa réponse.
10 וישלח אליו בן הדד ויאמר כה יעשון לי אלהים וכה יוספו אם ישפק עפר שמרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי	10 Alors Ben-Hadad lui envoya dire: “Que les dieux me maudissent et me maudissent encore s’il y a assez de poussière dans Samarie pour que chacun de mes combattants puisse en remplir le creux de sa main.”
11 ויען מלך ישראל ויאמר דברו אל יתהלל חגר כמפתח	11 Le roi d’Israël répondit aux messagers: “Vous direz à votre maître que celui qui prend son épée ne doit pas se vanter comme celui qui la repose!”
12 ויהי כשמע את הדבר הזה והוא שתה הוא והמלכים בסכות ויאמר אל עבדיו שימו וישימו על העיר	12 L’autre était en train de boire avec les rois sous les tentes quand on lui rapporta cette parole; il dit à ses serviteurs: “Prenez vos postes de combat!” Et ils prirent position contre la ville.
13 והנה נביא אחד נגש אל אחאב מלך ישראל ויאמר כה אמר יהוה הראית את כל ההמון הגדול הזה הנני נתנו בידך היום וידעת כי אני יהוה	13 À ce moment un prophète s’avança vers le roi d’Israël et lui dit: “Écoute cette parole de Yahvé: Vois-tu cette grande armée? Moi, aujourd’hui, je la livre entre tes mains et tu sauras que je suis Yahvé.”
14 ויאמר אחאב במי ויאמר כה אמר יהוה בנערי שרי המדינות ויאמר מי יאסר המלחמה ויאמר אתה	14 Akab lui dit: “Qui fera ce travail?” Il répondit: “Yahvé a dit: Les jeunes des chefs de provinces.” Akab reprit la parole: “Qui engagera le combat?” Il répondit: “Toi.”
15 ויפקד את נערי שרי המדינות ויהיו מאתים שנים ושלשים ואחריהם פקד את כל העם כל בני ישראל שבעת אלפים	15 Akab passa en revue les jeunes des chefs de provinces, ils étaient 232. Il passa ensuite en revue tout le peuple, tous les Israélites: ils étaient 7 000.
16 ויצאו בצהרים ובן הדד שתה שכור בסכות הוא והמלכים שלשים ושנים מלך עזר אתו	16 À l’heure de midi, ils firent une sortie quand Ben-Hadad était en train de s’enivrer sous les tentes avec les 32 rois venus avec lui.
17 ויצאו נערי שרי המדינות בראשנה וישלח בן הדד ויגידו לו לאמר אנשים יצאו משמרון	17 Les jeunes des chefs de provinces sortirent d’abord. On le fit savoir à Ben-Hadad: “Des hommes sont sortis de Samarie.”
18 ויאמר אם לשלום יצאו תפשום חיים ואם למלחמה יצאו חיים תפשום	18 Il répondit: “Qu’ils soient sortis pour combattre ou pour demander la paix, faites-les prisonniers!”
19 ואלה יצאו מן העיר נערי שרי המדינות והחיל אשר אחריהם	19 Mais derrière les jeunes des chefs de provinces, c’est toute l’armée qui sortit de la ville.
20 ויכו איש אישו וינסו ארם וירדפם ישראל וימלט בן הדד מלך ארם על סוס ופרשים	20 Ils abattirent chacun son homme, les Araméens tournèrent le dos et Israël se lança à leur poursuite. Ben-Hadad roi d’Aram sauta sur un cheval et prit la fuite avec ses cavaliers.
21 ויצא מלך ישראל ויך את הסוס ואת הרכב והכה בארם מכה גדולה	21 Le roi d’Israël sortit, il ramassa les chevaux et les chars et il infligea à Aram une grande défaite.
22 ויגש הנביא אל מלך ישראל ויאמר לו לך התחזק ודע וראה את אשר תעשה כי לתשובת השנה מלך ארם עלה עליך	22 Alors le prophète s’avança vers le roi d’Israël et lui dit: “Renforce-toi et prends tes dispositions, car au début de l’an prochain le roi d’Aram viendra de nouveau t’attaquer.”
23 ועבדי מלך ארם אמרו אליו אלהי הרים אלהיהם על כן חזקו ממנו ואולם נלחם אתם במישור אם לא נחזק מהם	23 De leur côté, les conseillers du roi d’Aram lui dirent: “Les dieux d’Israël sont des dieux des montagnes, c’est pourquoi ils ont été plus forts que nous. Mais attirons-les dans la plaine, et nous aurons sûrement le dessus.
24 ואת הדבר הזה עשה הסר המלכים איש ממקמו ושים פחות תחתיהם	24 Par ailleurs, fais ceci: enlève leur poste à tous ces rois, et mets à leur place des gouverneurs.
25 ואתה תמנה לך חיל כחיל הנפל מאותך וסוס כסוס ורכב כרכב ונלחמה אותם במישור אם לא נחזק מהם וישמע לקלם ויעש כן	25 Tu vas réunir une armée aussi nombreuse que celle que tu as perdue, avec autant de chevaux et autant de chars, et nous les combattrons dans la plaine: nous aurons sûrement le dessus.” Le roi suivit donc leur conseil.
26 ויהי לתשובת השנה ויפקד בן הדד את ארם ויעל אפקה למלחמה עם ישראל	26 Au début de l’année suivante, Ben-Hadad passa en revue les Araméens et monta vers Afek pour combattre Israël.
27 ובני ישראל התפקדו וכלכלו וילכו לקראתם ויחנו בני ישראל נגדם כשני חשפי עזים וארם מלאו את הארץ	27 On passa aussi les Israélites en revue, ils reçurent des vivres et s’avancèrent à la rencontre des Araméens. Les Israélites campèrent en face d’eux comme deux troupeaux de chèvres, alors que les Araméens remplissaient le pays.
28 ויגש איש האלהים ויאמר אל מלך ישראל ויאמר כה אמר יהוה יען אשר אמרו ארם אלהי הרים יהוה ולא אלהי עמקים הוא ונתתי את כל ההמון הגדול הזה בידך וידעתם כי אני יהוה	28 Un homme de Dieu s’avança à ce moment et dit au roi d’Israël: “Voici ce que dit Yahvé: Les Araméens prétendent que Yahvé est un dieu des montagnes et non pas un dieu de la plaine; pour cette raison je vais livrer toute cette grande armée entre tes mains, et vous saurez que je suis Yahvé.”
29 ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים ויהי ביום השביעי ותקרב המלחמה ויכו בני ישראל את ארם מאה אלף רגלי ביום אחד	29 Ils campèrent sept jours les uns en face des autres; le septième jour on engagea la bataille et les Israélites tuèrent aux Araméens 100 000 fantassins en un seul jour.
30 וינסו הנותרים אפקה אל העיר ותפל החומה על עשרים ושבעה אלף איש הנותרים ובן הדד נס ויבא אל העיר חדר בחדר	30 Ceux qui restaient se réfugièrent dans la ville d’Afek, mais la muraille tomba sur les 27 000 qui restaient. Ben-Hadad s’était enfui et il allait dans la ville de maison en maison.
31 ויאמרו אליו עבדיו הנה נא שמענו כי מלכי בית ישראל כי מלכי חסד הם נשימה נא שקים במתנינו וחבלים בראשנו ונצא אל מלך ישראל אולי יחיה את נפשך	31 Ses serviteurs lui dirent: “Nous avons entendu dire que les rois d’Israël sont des rois généreux, laisse-nous mettre des sacs autour de nos reins et des cordes autour de notre tête, et nous irons trouver le roi d’Israël, peut-être te laissera-t-il la vie sauve.”
32 ויחגרו שקים במתניהם וחבלים בראשיהם ויבאו אל מלך ישראל ויאמרו עבדך בן הדד אמר תחי נא נפשי ויאמר העודנו חי אחי הוא	32 Ils se mirent donc des sacs autour des reins, des cordes autour de leur tête, et ils allèrent dire au roi d’Israël: “Ton serviteur Ben-Hadad te fait dire ceci: Accorde-moi seulement la vie sauve!” Le roi Akab répondit: “Est-il toujours en vie? Il est mon frère!”
33 והאנשים ינחשו וימהרו ויחלטו הממנו ויאמרו אחיך בן הדד ויאמר באו קחהו ויצא אליו בן הדד ויעלהו על המרכבה	33 Les autres n’en espéraient pas tant, ils dirent aussitôt: “Ben-Hadad est ton frère!” Le roi répondit: “Allez le chercher.” Ben-Hadad vint donc à sa rencontre et Akab le fit monter sur son char.
34 ויאמר אליו הערים אשר לקח אבי מאת אביך אשיב וחוצות תשים לך בדמשק כאשר שם אבי בשמרון ואני בברית אשלחך ויכרת לו ברית וישלחהו	34 Ben-Hadad lui dit: “Je te rendrai les villes que mon père a prises à ton père, et tu pourras installer des commerces à Damas comme mon père en avait installé à Samarie.” Akab répondit: “Je te laisserai partir en échange d’un traité.” Il conclut donc un traité avec lui et le laissa partir.
35 ואיש אחד מבני הנביאים אמר אל רעהו בדבר יהוה הכיני נא וימאן האיש להכתו	35 Au même moment un frère prophète disait à son compagnon sur l’ordre de Yahvé: “Frappe-moi donc!” Mais l’autre refusa de le frapper.
36 ויאמר לו יען אשר לא שמעת בקול יהוה הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאצלו וימצאהו האריה ויכהו	36 Il lui dit alors: “Puisque tu n’as pas écouté la voix de Yahvé, le lion te frappera après que tu m’auras quitté.” Il s’en alla, le lion le rencontra et le tua.
37 וימצא איש אחר ויאמר הכיני נא ויכהו האיש הכה ופצע	37 Le prophète alla trouver un autre compagnon et lui dit: “Frappe-moi donc!” L’homme commença à le frapper et le blessa.
38 וילך הנביא ויעמד למלך על הדרך ויתחפש באפר על עיניו	38 Alors le frère prophète alla se poster sur le passage du roi; il s’était déguisé avec un bandeau sur les yeux.
39 ויהי המלך עבר והוא צעק אל המלך ויאמר עבדך יצא בקרב המלחמה והנה איש סר ויבא אלי איש ויאמר שמר את האיש הזה אם הפקד יפקד והיתה נפשך תחת נפשו או ככר כסף תשקול	39 Au moment où le roi passait, il cria vers le roi: “Je suis arrivé sur le champ de bataille lorsqu’un autre en partait. Il m’a laissé un prisonnier en me disant: ‘Garde bien cet homme, car s’il s’échappe, ta vie paiera pour la sienne ou tu verseras un talent d’argent.’
40 ויהי עבדך עשה הנה והנה והוא איננו ויאמר אליו מלך ישראל כן משפטך אתה חרצת	40 Or pendant que j’étais occupé ici et là, le prisonnier a disparu.” Le roi d’Israël lui répondit: “Mais tu prononces toi-même ton jugement!”
41 וימהר ויסר את האפר מעל עיניו ויכר אתו מלך ישראל כי מהנבאים הוא	41 Aussitôt le prophète enleva le bandeau qu’il avait sur les yeux et le roi d’Israël le reconnut pour un des prophètes.
42 ויאמר אליו כה אמר יהוה יען שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו	42 Alors il dit au roi: “Écoute cette parole de Yahvé: Puisque tu as laissé échapper l’homme que j’avais voué à l’anathème, ta vie répondra pour sa vie, et ton peuple pour son peuple.”
43 וילך מלך ישראל על ביתו סר וזעף ויבא שמרונה	43 Le roi d’Israël s’en alla démoralisé et de très mauvaise humeur; il rentra chez lui à Samarie.