2 Corinthians 2

DOUAI-RHEIMS	MODERN HEBREW BIBLE
1 But I determined this with myself, not to come to you again in sorrow.	1 ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב עוד אליכם בעצבת
2 For if I make you sorrowful, who is he then that can make me glad, but the same who is made sorrowful by me?	2 כי אם אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם הנעצב על ידי
3 And I wrote this same to you; that I may not, when I come, have sorrow upon sorrow, from them of whom I ought to rejoice: having confidence in you all, that my joy is the joy of you all.	3 וזאת כתבתי לכם פן יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם
4 For out of much affliction and anguish of heart, I wrote to you with many tears: not that you should be made sorrowful: but that you might know the charity I have more abundantly towards you.	4 כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם
5 And if any one have caused grief, he hath not grieved me; but in part, that I may not burden you all.	5 ואם יש איש אשר העציב לא אתי העציב אלא כלכם פן אפריז על המדה העציב למקצת
6 To him who is such a one, this rebuke is sufficient, which is given by many:	6 ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא אמת הרבים
7 So that on the contrary, you should rather forgive him and comfort him, lest perhaps such a one be swallowed up with overmuch sorrow.	7 ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון
8 Wherefore, I beseech you, that you would confirm your charity towards him.	8 על כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה
9 For to this end also did I write, that I may know the experiment of you, whether you be obedient in all things.	9 כי לבעבור זאת גם כתבתי למען אדע את תמתכם אם בכל תשמעון
10 And to whom you have pardoned any thing, I also. For, what I have pardoned, if I have pardoned any thing, for your sakes have I done it in the person of Christ.	10 ואיש אשר תסלחו לו אסלח לו גם אני כי גם אנכי אם סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח
11 That we be not overreached by Satan. For we are not ignorant of his devices.	11 פן יונה אתנו השטן כי לא נעלמו מאתנו מזמותיו
12 And when I was come to Troas for the gospel of Christ, and a door was opened unto me in the Lord,	12 ואני בבאי לטרואס על דבר בשורת המשיח אף כי נפתח לי פתח באדנינו
13 I had no rest in my spirit, because I found not Titus my brother; but bidding them farewell, I went into Macedonia.	13 לא היתה רוחה לרוחי על אשר לא מצאתי שם את טיטוס אחי ואני נפטרתי מהם ויצאתי ללכת אל מקדוניא
14 Now thanks be to God, who always maketh us to triumph in Christ Jesus, and manifesteth the odour of his knowledge by us in every place.	14 אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל עת נצחון במשיח ומפיץ על ידינו את ריח דעתו בכל מקום
15 For we are the good odour of Christ unto God, in them that are saved, and in them that perish.	15 כי ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים
16 To the one indeed the odour of death unto death: but to the others the odour of life unto life. And for these things who is so sufficient?	16 לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי זה ראוי לכך
17 For we are not as many, adulterating the word of God; but with sincerity, but as from God, before God, in Christ we speak.	17 כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח