Évangile selon Marc 7

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Autour de lui s’étaient rassemblés les Pharisiens, ainsi que plusieurs maîtres de la Loi venus de Jérusalem.	1 ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים
2 Ils virent que certains de ses disciples mangeaient le pain avec des mains impures, c’est-à-dire non lavées.	2 ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם
3 Il faut savoir que les Pharisiens, et les Juifs en général, ne mangent pas sans s’être lavé les mains jusqu’au coude pour respecter la tradition des anciens.	3 כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים
4 Lorsqu’ils reviennent des lieux publics, ils ne mangent pas avant de s’être aspergés d’eau, et il y a encore bien d’autres coutumes auxquelles ils sont attachés: purification des coupes, des pots et des cruches en bronze.	4 ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות
5 Voici donc les Pharisiens et les maîtres de la Loi qui l’interrogent: "Pourquoi tes disciples ne suivent-ils pas la tradition des anciens? Tu vois qu’ils mangent le pain avec des mains impures.”	5 וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים
6 Jésus leur répond: "Comédiens! Isaïe a joliment bien parlé de vous quand il a écrit: Ce peuple m’honore des lèvres, mais son cœur est loin de moi.	6 ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני
7 Leur culte ne vaut rien et les préceptes qu’ils enseignent ne sont que des lois humaines.	7 ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים
8 Vous négligez le commandement de Dieu pour maintenir les traditions humaines!”	8 כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים
9 Jésus reprit: "Comme vous savez rejeter le commandement de Dieu pour ne pas lâcher votre propre tradition!	9 ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם
10 Voyez, Moïse a dit: Honore ton père et ta mère, et encore: Celui qui maudit père ou mère sera mis à mort.	10 כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת
11 Mais selon vous, quelqu’un peut dire à ses père et mère: ‘J’ai déclaré qorban, c’est-à-dire consacré à Dieu, ce que tu pouvais attendre de moi’.	11 ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי
12 Et dans ce cas vous ne le laissez plus aider son père ou sa mère.	12 ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו
13 Ainsi vous annulez la parole de Dieu au profit d’une tradition que vous vous transmettez. Et que de choses semblables dans vos pratiques!”	13 ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים
14 De nouveau Jésus appelle son monde. Il leur dit: "Écoutez et tâchez de comprendre.	14 ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו
15 Tout ce qui est extérieur à l’homme ne peut pas le rendre impur; ce qui le rend impur, c’est ce qui est sorti de lui.	15 אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם
16 Que celui qui a des oreilles pour entendre, entende!”	16 כל אשר אזנים לו לשמע ישמע
17 Lorsque Jésus a quitté la foule et rentre à la maison, les disciples l’interrogent sur cette sentence.	17 ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל
18 Il leur dit: "Vous aussi, vous êtes bouchés à ce point? Ne comprenez-vous pas que tout ce qui du dehors entre dans l’homme ne peut le rendre impur?	18 ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו
19 Cela ne va pas au cœur, mais au ventre, et finit sur le fumier.” Donc, pour Jésus, tous les aliments devenaient purs.	19 כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל
20 Et il continuait: "Ce qui sort de l’homme, c’est cela qui le rend impur.	20 ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם
21 Car du cœur sortent les réflexions malveillantes,	21 ]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות
22 les prostitutions, les vols, les assassinats, les adultères, la soif d’argent, les méchancetés, les perfidies, la débauche, l’envie, les blasphèmes, l’orgueil et la démesure.	22 ]22-12[
23 Toutes ces choses mauvaises viennent du dedans et rendent l’homme impur.	23 כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו
24 Jésus quitta cet endroit, se dirigeant vers la frontière de Tyr. Il entra dans une maison, bien décidé à ce que personne ne le sache, mais il ne put rester inaperçu.	24 ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר
25 Bientôt se présenta une femme qui avait entendu parler de lui. Sa petite fille était possédée par un esprit impur, et elle vint tomber à ses pieds.	25 כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו
26 C’était une femme grecque de Syrie, d’origine phénicienne, et elle suppliait Jésus de faire sortir le démon de sa fille.	26 והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה
27 Jésus lui répond: "Laisse d’abord les enfants manger à leur faim. On ne prend pas le pain des enfants pour le jeter aux petits chiens.”	27 ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים
28 Mais elle réplique: "Seigneur, les petits chiens sous la table, mangent les miettes des enfants.”	28 ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים
29 Jésus lui dit: "À cause de cette parole, tu peux t’en retourner: le démon est sorti de ta fille.”	29 ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך
30 La femme rentra chez elle et trouva la petite fille allongée sur le lit: le démon était sorti.	30 ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה
31 De nouveau Jésus se déplace; de la région de Tyr il passe par Sidon et, longeant la mer de Galilée, il arrive en territoire de la Décapole.	31 וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים
32 C’est alors qu’on lui amène un sourd-muet, en le suppliant pour qu’il lui impose les mains.	32 ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו
33 Jésus le prend à l’écart de la foule, il lui met les doigts sur les oreilles, puis il crache et touche sa langue.	33 ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו
34 Alors il lève les yeux vers le ciel et dit, comme peiné: "Effata!”, c’est-à-dire: “Ouvre-toi!”	34 ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח
35 Aussitôt ses oreilles s’ouvrent et le lien de sa langue se délie: il commence à parler correctement.	35 וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה
36 Jésus les avertit de n’en rien dire à personne; mais plus il insistait, plus eux s’empressaient de le raconter partout.	36 ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז
37 Les gens en étaient hors d’eux-mêmes et ils disaient: "Il a bien fait toutes choses, il fait entendre les sourds et parler les muets!”	37 וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים