Évangile selon Matthieu 20

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 “Apprenez donc quelque chose du Royaume des Cieux. Un propriétaire est sorti à la première heure du jour afin d’embaucher des travailleurs pour sa vigne.	1 כי דומה מלכות השמים לאדם בעל בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו
2 Il se met d’accord avec les travailleurs pour un denier par jour et il les envoie à sa vigne.	2 והתנה עם הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל כרמו
3 “Dans la matinée il en voit d’autres qui sont là sur la place sans rien faire,	3 ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק
4 et il leur dit: ‘Allez vous aussi à la vigne et je vous donnerai ce qui sera juste.’	4 ויאמר להם לכו גם אתם אל כרמי וכישר אתן לכם וילכו
5 Aussitôt ils y vont. Le propriétaire sort de nouveau à midi, puis dans l’après-midi, et il agit de la même façon.	5 ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה
6 “À la tombée du jour - c’était la onzième heure, il sort et il en trouve qui sont là assis. Il leur dit: ‘Pourquoi restez-vous là toute la journée sans rien faire?’	6 ויצא בשעת עשתי עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל היום
7 Eux lui répondent: ‘C’est que personne ne nous a embauchés.’ Et il leur dit: ‘Allez donc vous aussi à la vigne.’	7 ויאמרו לו כי לא שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם אתם אל הכרם וכישר יתן לכם
8 “Le soir venu, le propriétaire de la vigne dit à son intendant: ‘Appelle les ouvriers et donne-leur leur salaire; tu commenceras par les derniers et tu continueras jusqu’aux premiers.’	8 ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל פקידו קרא את הפעלים ושלם להם את שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים
9 “Ceux qui ont été embauchés à la onzième heure se présentent donc les premiers; ils reçoivent un denier.	9 ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד
10 Quand les premiers arrivés se présentent à leur tour, ils pensent qu’ils vont recevoir davantage, mais eux aussi reçoivent un denier.	10 ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם הם איש איש דינר אחד
11 “Pendant qu’on les paie, ils protestent contre le propriétaire:	11 ויהי בקחתם וילונו על בעל הבית לאמר
12 ‘Ces derniers, disent-ils, n’ont fait qu’une heure, et tu les mets sur le même plan que nous qui avons travaillé toute une journée au soleil.’	12 אלה האחרונים לא עשו כי אם שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את כבד היום ואת חמו
13 “Il réplique à l’un d’eux: ‘Mon ami, je ne suis pas injuste avec toi. Nous étions d’accord pour un denier, n’est-ce pas?	13 ויען ויאמר אל אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי
14 Prends ce qui te revient et va-t’en. Moi je veux donner à ce dernier autant qu’à toi.	14 קח את שלך ולך ואני רצוני לתת גם לזה האחרון כמו לך
15 N’ai-je pas le droit de faire chez moi ce que je veux? Serait-ce que tu es envieux parce que moi je suis bon?’	15 הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם תרע עינך על אשר טוב אנכי
16 “Oui, les derniers seront premiers, et les premiers, derniers.”	16 ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים
17 Quand Jésus était sur la route de Jérusalem, il prit à part les Douze et, tout en marchant, il leur dit:	17 ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך
18 "Voici que nous montons à Jérusalem; le Fils de l’Homme va être livré aux chefs des prêtres et aux maîtres de la Loi qui le condamneront à mort.	18 הננו עלים ירושלימה ובן האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות
19 Ils le remettront aux étrangers qui vont l’humilier, le fouetter et le mettre en croix. Mais il ressuscitera le troisième jour.”	19 ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום
20 À ce moment la mère des fils de Zébédée vint trouver Jésus avec ses fils et elle se prosterna pour lui demander une faveur.	20 אז נגשה אליו אם בני זבדי עם בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר
21 Jésus lui dit: "Que veux-tu?” Elle lui dit: "Tu as là mes deux fils. Ordonne que dans ton royaume ils siègent l’un à ta droite et l’autre à ta gauche.”	21 ויאמר אליה מה בקשתך ותאמר אליו אמר נא כי ישבו שני בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך
22 Jésus répondit: "Vous ne savez pas ce que vous demandez. Pouvez-vous boire la coupe que je dois boire?” Ils dirent: "Oui, nous le pouvons.”	22 ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את הכוס אשר אני עתיד לשתותו והטבל בטבילה אשר אני נבטל בה ויאמרו אליו נוכל
23 Jésus leur dit: "Vous boirez donc à ma coupe. Mais de siéger à ma droite et à ma gauche, ce n’est pas à moi de le donner; ce sera pour ceux à qui mon Père l’a destiné.”	23 ויאמר אליהם הן את כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימימי ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי
24 En entendant cela, les dix autres étaient indignés contre les deux frères.	24 ויהי כאשר שמעו זאת העשרה ויכעסו אל שני האחים
25 Jésus les appela et leur dit: "Vous savez que les chefs des nations païennes se conduisent en dictateurs, et leurs grands personnages abusent de leur autorité.	25 וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם
26 Cela ne devra pas être chez vous. Si l’un d’entre vous veut être grand, qu’il se fasse votre serviteur,	26 ואתם אל יהי כן ביניכם כי אם החפז להיות גדול בכם יהי לכם למשרת
27 et si l’un d’entre vous veut être le premier, qu’il soit votre esclave,	27 והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד
28 tout comme le Fils de l’Homme qui n’est pas venu pour être servi, mais pour servir et donner sa vie en rançon pour la multitude.”	28 כאשר בן האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם לשרת ולתת את נפשו כפר תחת רבים
29 Comme ils sortaient de Jéricho, beaucoup de gens les accompagnaient.	29 ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם רב
30 Or voici que deux aveugles étaient assis sur le bord du chemin. Quand ils apprirent que Jésus passait, ils crièrent: "Aie pitié de nous, Seigneur, fils de David!”	30 והנה שני עורים ישבים על יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו נא אדנינו בן דוד
31 Et comme les gens leur disaient de se taire, ils criaient encore plus fort: "Seigneur, fils de David, aie pitié de nous!”	31 ויגער בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו נא בן דוד
32 Jésus s’arrêta et les appela. Il leur demanda: "Que voulez-vous que je fasse pour vous?”	32 ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה תחפצו ואעשה לכם
33 Ils répondirent: "Seigneur, que nos yeux s’ouvrent!”	33 ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו
34 Jésus eut pitié d’eux et toucha leurs yeux. Aussitôt ils purent voir, et ils marchèrent à sa suite.	34 ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו