Seconda lettera a Timoteo (מכתב שני לטימותי) 4

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 וַאֲנִי אֹמֵר הַיּוֹרֵשׁ כָּל־עֵת הֱיוֹתוֹ קָטֹן אֵין־הַבְדֵּל בֵּינוֹ וּבֵין הָעָבֶד אַף אִם־הוּא אֲדוֹן הַכֹּל	1 Dico autem: Quanto tempore heres parvulus est, nihil differt a servo, cumsit dominus omnium,
2 אֶלָּא הוּא תַּחַת יַד אֹמְנִים וּפְקִידֵי הַבָּיִת עַד לַזְּמַן הַמְיֻעָד לוֹ מֵאֵת אָבִיו	2 sed sub tutoribus est et actoribus usque ad praefinitumtempus a patre.
3 כָּכָה גַּם־אֲנַחְנוּ בְּעוֹד הֱיוֹתֵנוּ קְטַנִּים הָיִינוּ מְשֻׁעְבָּדִים לִיסֹדוֹת הָעוֹלָם	3 Ita et nos, cum essemus parvuli, sub elementis mundi eramusservientes;
4 וּבִמְלֹאת הָעֵת שָׁלַח הָאֱלֹהִים אֶת־בְּנוֹ אֲשֶׁר נוֹלַד מֵאִשָּׁה וְנִתַּן תַּחַת יַד־הַתּוֹרָה	4 at ubi venit plenitudo temporis, misit Deus Filium suum, factum exmuliere, factum sub lege,
5 לִפְדוֹת אֵת אֲשֶׁר הָיוּ תַּחַת יַד־הַתּוֹרָה לְמַעַן נְקַבֵּל אֶת־מִשְׁפַּט הַבָּנִים	5 ut eos, qui sub lege erant, redimeret, ut adoptionemfiliorum reciperemus.
6 וְיַעַן כִּי־בָנִים אַתֶּם שָׁלַח הָאֱלֹהִים בִּלְבַבְכֶם אֶת־רוּחַ בְּנוֹ הַקּוֹרֵא אַבָּא אָבִינוּ	6 Quoniam autem estis filii, misit Deus Spiritum Filii suiin corda nostra clamantem: “ Abba, Pater! ”.
7 לָכֵן אֵינְךָ עוֹד עֶבֶד כִּי אִם־בֵּן וְאִם־בֵּן אַתָּה הִנְּךָ גַּם־יוֹרֵשׁ הָאֱלֹהִים עַל־יְדֵי הַמָּשִׁיחַ	7 Itaque iam non es servus sedfilius; quod si filius, et heres per Deum.
8 הֵן לְפָנִים בְּאֵין־דַּעַת אֱלֹהִים הֱיִיתֶם עֹבְדִים אֵת אֲשֶׁר בְּעַצְמוּתָם אֵינָם אֱלֹהִים	8 Sed tunc quidem ignorantes Deum, his, qui natura non sunt dii, servistis;
9 וְעַתָּה אַחֲרֵי יְדַעְתֶּם אֶת־הָאֱלֹהִים וְיוֹתֵר אַחֲרֵי שֶׁנּוֹדַעְתֶּם לֵאלֹהִים אֵיךְ תָּשׁוּבוּ אֶל־הַיְסֹדוֹת הָרָפִים וְהַדַּלִּים הָהֵם אֲשֶׁר תִּרְצוּ לְהִכָּנֵעַ לָהֶם מֵחָדָשׁ	9 nunc autem, cum cognoveritis Deum, immo cogniti sitis a Deo, quomodoconvertimini iterum ad infirma et egena elementa, quibus rursus ut antea servirevultis?
10 יָמִים אַתֶּם שֹׁמְרִים וָחֳדָשִׁים וּמוֹעֲדִים וְשָׁנִים	10 Dies observatis et menses et tempora et annos!
11 מִתְיָרֵא אֲנִי פֶּן־לָרִיק עָמַלְתִּי בָכֶם	11 Timeo vos, ne fortesine causa laboraverim in vobis.
12 הֱיוּ־נָא כָמוֹנִי כִּי גַם־אָנִי כְּמוֹכֶם מִתְחַנֵּן אֲנִי לָכֶם אֶחָי לֹא־הֲרֵעֹתֶם לִי מְאוּמָה	12 Estote sicut ego, quia et ego sicut vos; fratres, obsecro vos. Nihil melaesistis;
13 אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֲשֶׁר בְּחֻלְשַׁת בְּשָׂרִי בִּשַּׂרְתִּי לָכֶם אֶת־הַבְּשׂוֹרָה לָרִאשׁוֹנָה	13 scitis autem quia per infirmitatem carnis pridem vobisevangelizavi,
14 וְאַתֶּם לֹא בְּזִיתֶם אֶת־נִסְיוֹנִי אֲשֶׁר־נֻסֵּיתִי בִבְשָׂרִי וְלֹא גְעַלְתֶּם אֹתוֹ כִּי אִם־קִבַּלְתֶּם אֹתִי כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים כַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ	14 et tentationem vestram in carne mea non sprevistis nequerespuistis, sed sicut angelum Dei excepistis me, sicut Christum Iesum.
15 וְעַתָּה אַיֵּה אָשְׁרְכֶם כִּי מֵעִיד אֲנִי עֲלֵיכֶם אֲשֶׁר אִם־יְכָלְתֶּם הֱיִיתֶם עֹקְרִים אֶת־עֵינֵיכֶם לְתִתָּן לִי	15 Ubi est ergo beatitudo vestra? Testimonium enim perhibeo vobis, quia, sifieri posset, oculos vestros eruissetis et dedissetis mihi.
16 וְעַתָּה הֲנִהְיֵיתִי לָכֶם לְאֹיֵב בְּדַבְּרִי אֱמֶת אֲלֵיכֶם	16 Ergo inimicusvobis factus sum, verum dicens vobis?
17 הֵם אֵינָם מְקַנְּאִים לָכֶם לְטוֹבָה כִּי חֶפְצָם לְהַפְרִיד אֶתְכֶם מֵעָלֵינוּ לְמַעַן תִּהְיוּ מְקַנְּאִים לָהֶם	17 Aemulantur vos non bene, sed excluderevos volunt, ut illos aemulemini.
18 אֲבָל טוֹב לְקַנֵּא תָּמִיד לְטוֹבָה וְלֹא לְבַד בִּהְיוֹתִי אֶצְלְכֶם	18 Bonum est autem aemulari in bono semper, etnon tantum cum praesens sum apud vos,
19 בָּנַי אֲשֶׁר־שׁוּב יֹאחֲזוּנִי חֶבְלֵי לֵדָה עֲלֵיכֶם עַד כִּי־יוּצַר בָּכֶם הַמָּשִׁיחַ	19 filioli mei, quos iterum parturio,donec formetur Christus in vobis!
20 אָמְנָם חָפַצְתִּי לִהְיוֹת עַתָּה אֶצְלְכֶם לְשַׁנּוֹת אֶת־קוֹל דְּבָרִי כִּי נָבוֹךְ אֲנִי בָּכֶם	20 Vellem autem esse apud vos modo et mutarevocem meam, quoniam incertus sum in vobis.
21 אִמְרוּ לִי אַתֶּם הַחֲפֵצִים לִהְיוֹת מְשֻׁעְבָּדִים לַתּוֹרָה הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת־הַתּוֹרָה	21 Dicite mihi, qui sub lege vultis esse: Legem non auditis?
22 כִּי כָתוּב שֶׁהָיוּ לְאַבְרָהָם שְׁנֵי בָנִים הָאֶחָד מִן־הָאָמָה וְהַשֵּׁנִי מִן־הַחָפְשִׁיָּה	22 Scriptum estenim quoniam Abraham duos filios habuit, unum de ancilla et unum de libera.
23 וַאֲשֶׁר לָאָמָה הוּא נוֹלַד לְפִי הַבָּשָׂר וַאֲשֶׁר לַחָפְשִׁיָּה עַל־פִּי הַהַבְטָחָה	23 Sed qui de ancilla, secundum carnem natus est; qui autem de libera, perpromissionem.
24 וְהַדְּבָרִים הֵם לְרָמֶז כִּי שְׁתֵּי הַבְּרִיתוֹת הֵנָּה הָאַחַת מִן־הַר סִינַי הַיּוֹלֶדֶת לְעַבְדוּת וְהִיא הָגָר	24 Quae sunt per allegoriam dicta; ipsae enim sunt duo Testamenta,unum quidem a monte Sinai, in servitutem generans, quod est Agar.
25 כִּי הָגָר הִיא הַר סִינַי בַּעֲרָב וְהוּא כְּנֶגֶד יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל־עַתָּה כִּי־הִיא בְעַבְדוּת עִם־בָּנֶיהָ	25 Illud veroAgar mons est Sinai in Arabia, respondet autem Ierusalem, quae nunc est; servitenim cum filiis suis.
26 אֲבָל יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל־מַעְלָה הִיא חָפְשִׁיָּה וְהִיא אֵם כֻּלָּנוּ	26 Illa autem, quae sursum est Ierusalem, libera est, quaeest mater nostra;
27 כִּי כָתוּב רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא־חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי־שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה	27 scriptum est enim: “ Laetare, sterilis, quae non paris, erumpe et exclama, quae non parturis, quia multi filii desertae magis quam eius, quae habet virum ”.
28 וַאֲנַחְנוּ אֶחָי הִנְנוּ כְיִצְחָק בְּנֵי הַהַבְטָחָה	28 Vos autem, fratres, secundum Isaac promissionis filii estis.
29 וְכַאֲשֶׁר הַנּוֹלָד לְפִי־הַבָּשָׂר אָז הָיָה רֹדֵף אֶת־הַנּוֹלָד לְפִי הָרוּחַ כֵּן־הוּא גַּם־עָתָּה	29 Sed quomodotunc, qui secundum carnem natus fuerat, persequebatur eum, qui secundumspiritum, ita et nunc.
30 אֲבָל הַכָּתוּב מַה־הוּא אֹמֵר גָּרֵשׁ הָאָמָה וְאֶת־בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן־הָאָמָה עִם בֶּן־הַחָפְשִׁיָּה	30 Sed quid dicit Scriptura? “ Eice ancillam et filiumeius; non enim heres erit filius ancillae cum filio liberae ”.
31 עַל־כֵּן אֶחָי לֹא־בְנֵי הָאָמָה אֲנַחְנוּ כִּי אִם־בְּנֵי הַחָפְשִׁיָּה	31 Itaque,fratres, non sumus ancillae filii sed liberae.