Lettera ai Galati - האיגרת אל הגלטים 7

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	MODERN HEBREW BIBLE
1 וַיִּקָּהֲלוּ אֵלָיו הַפְּרוּשִׁים וּמִן־הַסּוֹפְרִים אֲשֶׁר בָּאוּ מִירוּשָׁלָיִם	1 ויקהלו אליו הפרושים ומן הסופרים אשר באו מירושלים
2 וַיְהִי כִּרְאוֹתָם מִתַּלְמִידָיו אֹכְלִים לֶחֶם בְּטֻמְאַת יְדֵיהֶם בְּלֹא נְטִילָה וַיּוֹכִיחוּ אֹתָם	2 ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם
3 כִּי הַפְּרוּשִׁים וְכָל־הַיְּהוּדִים לֹא יֹאכְלוּ בִּלְתִּי אִם־רָחֲצוּ אֶת־יְדֵיהֶם עַד־הַפֶּרֶק בִּזְהִירוּת בְּאָחֳזָם בְּקַבָּלַת הַזְּקֵנִים	3 כי הפרושים וכל היהודים לא יאכלו בלתי את רחצו את ידיהם עד הפרק באחזם בקבלת הזקנים
4 וְאֶת־אֲשֶׁר מִן־הַשּׁוּק אֵינָם אֹכְלִים בְּלֹא טְבִילָה וְעוֹד דְּבָרִים אֲחֵרִים רַבִּים אֲשֶׁר קִבְּלוּ לִשְׁמֹר כְּמוֹ טְבִילַת כֹּסוֹת וְכַדִּים וְיוֹרוֹת וּמִטּוֹת	4 ואת אשר מן השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות
5 וַיִּשְׁאֲלוּ אוֹתוֹ הַפְּרוּשִׁים וְהַסּוֹפְרִים מַדּוּעַ תַּלְמִידֶיךָ אֵינָם נֹהֲגִים עַל־פִּי קַבָּלַת הַזְּקֵנִים כִּי־אֹכְלִים לֶחֶם בְּלֹא נְטִילַת יָדָיִם	5 וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על פי קבלת הזקנים כי אכלים לחם בלא נטבילת ידים
6 וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הֵיטֵב נִבָּא יְשַׁעְיָהוּ עֲלֵיכֶם הַחֲנֵפִים כַּכָּתוּב הָעָם הַזֶּה בִּשְׂפָתָיו כִּבְּדוּנִי וְלִבּוֹ רִחַק מִמֶּנִּי	6 ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני
7 וְתֹהוּ יִרְאָתָם אֹתִי מִצְוֺת אֲנָשִׁים מְלַמְּדִים	7 ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים
8 כִּי עֲזַבְתֶּם אֶת־מִצְוַת אֱלֹהִים לֶאֱחֹז בְּקַבָּלַת בְּנֵי־אָדָם טְבִילוֹת כַּדִּים וְכֹסוֹת וְכָאֵלֶּה רַבּוֹת אַתֶּם עֹשִׂים	8 כי עזבתם את מצות אלהים לאחז בקבלת בני אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים
9 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מַה־יָּפֶה עֲשִׂיתֶם אֲשֶׁר בִּטַּלְתֶּם אֶת־מִצְוַת הָאֱלֹהִים כְּדֵי שֶׁתִּשְׁמְרוּ אֶת־קַבָּלַתְכֶם	9 ויאמר אליהם מה יפה עשיתם אשר בטלתם את מצות האלהים כדי שתשמרו את קבלתכם
10 כִּי־משֶׁה אָמַר כַּבֵּד אֶת־אָבִיךָ וְאֶת־אִמֶּךָ וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת	10 כי משה אמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת
11 וְאַתֶּם אֹמְרִים אִישׁ כִּי־יֹאמַר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ קָרְבָּן פֵּרוּשׁוֹ מַתָּנָה לֵאלֹהִים כָּל־מַה־שֶּׁאַתָּה נֶהֱנֶה מִמֶּנִּי	11 ואתם אמרים איש כי יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל מה שאתה נהנה לי
12 וְלֹא תַנִּיחוּ לוֹ לַעֲשׂוֹת עוֹד מְאוּמָה לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ	12 ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו
13 וַתָּפֵרוּ אֶת־דְּבַר הָאֱלֹהִים עַל־יְדֵי קַבָּלַתְכֶם אֲשֶׁר קִבַּלְתֶּם וְהַרְבֵּה כָאֵלֶּה אַתֶּם עֹשִׂים	13 ותפרו את דבר האלהים על ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים
14 וַיִּקְרָא אֶל־כָּל־הָעָם וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי כֻּלְּכֶם וְהָבִינוּ	14 ויקרא אל כל העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו
15 אֵין דָּבָר מִחוּץ לָאָדָם אֲשֶׁר יוּכַל לְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּבֹאוֹ אֶל־קִרְבּוֹ כִּי אִם־הַדְּבָרִים הַיּוֹצְאִים מִמֶּנּוּ הֵמָּה יְטַמְּאוּ אֶת־הָאָדָם	15 אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל קרבו כי אם הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את האדם
16 כָּל־אֲשֶׁר אָזְנַיִם לוֹ לִשְׁמֹעַ יִשְׁמָע	16 כל אשר אזנים לו לשמע ישמע
17 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב הַבַּיְתָה מִן־הֶהָמוֹן וַיִּשְׁאָלֻהוּ תַלְמִידָיו עַל־דְּבַר הַמָּשָׁל	17 ויהי כאשר שב הביתה מן ההמון וישאלהו תלמידיו על דבר המשל
18 וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם הַאַף אַתֶּם חַסְרֵי בִינָה הֲלֹא תַשְׂכִּילוּ כִּי כָל־הַבָּא אֶל־תּוֹךְ הָאָדָם מִחוּצָה לּוֹ לֹא יְטַמְּאֶנּוּ	18 ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל הבא את תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו
19 כִּי לֹא־יָבוֹא אֶל־לִבּוֹ כִּי אִם־אֶל־כְּרֵשׂוֹ וְיֵצֵא לְמוֹצָאוֹת לְהָבֵר כָּל־אֹכֶל	19 כי לא יבוא אל לבו כי אם אל כרשו ויצא למוצאות להבר כל אכל
20 וַיֹּאמַר הַיֹּצֵא מִן־הָאָדָם הוּא מְטַמֵּא אֶת־הָאָדָם	20 ויאמר היצא מן האדם הוא מטמא את האדם
21 כִּי מִתּוֹךְ לֵב הָאָדָם יֹצְאוֹת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת נָאֹף וְזָנֹה וְרָצוֹחַ	21 ]22-12[ כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות
22 וְגָנוֹב וְאַהֲבַת בֶּצַע וְרִשְׁעָה וּרְמִיָּה וְזוֹלְלוּת וְצָרוּת עַיִן וְגִדּוּף וְזָדוֹן וְסִכְלוּת	22 ]22-12[
23 כָּל־הָרָעוֹת הָאֵלֶּה מִקֶּרֶב הָאָדָם הֵן יוֹצְאוֹת וּמְטַמְּאוֹת אֹתוֹ	23 כל הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו
24 וַיָּקָם מִשָּׁם וַיֵּלֶךְ לוֹ אֶל־גְּבוּלוֹת צוֹר וְצִידוֹן וּבְבוֹאוֹ הַבַּיְתָה לֹא אָבָה כִּי־יִוָּדַע לְאִישׁ וְלֹא יָכֹל לְהִסָּתֵר	24 ויקם משם וילך לו אל גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי יודע לאיש ולא יכל להסתר
25 כִּי אִשָּׁה אֲשֶׁר רוּחַ טֻמְאָה נִכְנְסָה בְּבִתָּהּ הַקְּטַנָּה שָׁמְעָה אֶת־שָׁמְעוֹ וַתָּבֹא וַתִּפֹּל לְרַגְלָיו	25 כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את שמעו ותבא ותפל לרגליו
26 וְהָאִשָּׁה יְוָנִית וְאֶרֶץ מוֹלַדְתָּהּ כְּנַעַן אֲשֶׁר לְסוּרְיָא וַתְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ לְגָרֵשׁ אֶת־הַשֵּׁד מִבִּתָּהּ	26 והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש אר השד מבתה
27 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ יֵשׁוּעַ הַנִּיחִי לִשְׂבֹּעַ בָּרִאשׁוֹנָה הַבָּנִים כִּי לֹא־טוֹב לָקַחַת לֶחֶם הַבָּנִים וּלְהַשְׁלִיכוֹ לִצְעִירֵי הַכְּלָבִים	27 ויאמר אליה ישוע הניחו לשבע בראשונה הבנים כי לא טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים
28 וַתַּעַן וַתֹּאמֶר אֵלָיו כֵּן אֲדֹנִי אֲבָל גַּם־צְעִירֵי הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ תַּחַת הַשֻּׁלְחָן מִפֵּרוּרֵי לֶחֶם הַבָּנִים	28 ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים
29 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בִּגְלַל דְּבָרֵךְ זֶה לְכִי־לָךְ יָצָא הַשֵּׁד מִבִּתֵּךְ	29 ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי לך יצא השד מבתך
30 וַתָּבֹא אֶל־בֵּיתָהּ וַתִּמְצָא אֶת־הַיַּלְדָּה מֻשְׁכֶּבֶת עַל־הַמִּטָּה וְהַשֵּׁד יָצָא מִמֶּנָּה	30 ותבא אל ביתה ותמצא את הילדה משכבת על חמטה והשד יצא ממנה
31 וַיָּשָׁב וַיֵּצֵא מִגְּבוּל צוֹר וְצִידוֹן וַיָּבֹא אֶל־יַם הַגָּלִיל בְּתוֹךְ גְּבוּל עֶשֶׂר הֶעָרִים	31 וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל ים הגליל בתוך גבול עשר הערים
32 וַיָּבִיאוּ אֵלָיו אִישׁ אֲשֶׁר הָיָה חֵרֵשׁ וְאִלֵּם וַיִּתְחַנְנוּ לוֹ לָשֹוּם עָלָיו אֶת־יָדוֹ	32 ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו
33 וַיִּקַּח אֹתוֹ לְבַדּוֹ מִקֶּרֶב הֶהָמוֹן וַיָּשֶׂם אֶת־אֶצְבְּעוֹתָיו בְּאָזְנָיו וַיָּרָק וַיִּגַּע בִּלְשׁוֹנוֹ	33 ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו
34 וַיַּבֵּט הַשָּׁמַיְמָה וַיֵּאָנַח וַיֹּאמֶר אֵלָיו אִפַּתַּח וּפֵרוּשׁוֹ הִפָּתֵחַ	34 ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח
35 וּבְרֶגַע נִפְתְּחוּ אָזְנָיו וַיֻּתַּר קֶשֶׁר לְשׁוֹנוֹ וַיְדַבֵּר בְּשָׂפָה בְרוּרָה	35 וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה
36 וַיַּזְהֵר אוֹתָם כִּי לֹא־יְסַפְּרוּ לְאִישׁ וְכַאֲשֶׁר יַזְהִירֵם כֵּן יַרְבּוּ לְהַכְרִיז	36 ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז
37 וַיִּשְׁתּוֹמְמוּ עַד־מְאֹד וַיֹּאמְרוּ אֶת־הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה גַּם־הַחֵרְשִׁים הוּא עֹשֶׂה לְשֹׁמְעִים גַּם־הָאִלְּמִים לִמְדַבְּרִים	37 וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים