Isaiah (ישעיה) - Isaia 49

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLIA
1 לַמְנַצֵּחַ ׀ לִבְנֵי־קֹרַח מִזְמֹור	1 Del maestro de coro. De los hijos de Coré. Salmo.
2 שִׁמְעוּ־זֹאת כָּל־הָעַמִּים הַאֲזִינוּ כָּל־יֹשְׁבֵי חָלֶד	2 ¡Oídlo, pueblos todos, escuchad, habitantes todos de la tierra,
3 גַּם־בְּנֵי אָדָם גַּם־בְּנֵי־אִישׁ יַחַד עָשִׁיר וְאֶבְיֹון	3 hijos de Adán, así como hijos de hombre, ricos y pobres a la vez!
4 פִּי יְדַבֵּר חָכְמֹות וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנֹות	4 Mi boca va a decir sabiduría, y cordura el murmullo de mi corazón;
5 אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי אֶפְתַּח בְּכִנֹּור חִידָתִי	5 tiendo mi oído a un proverbio, al son de cítara descubriré mi enigma.
6 לָמָּה אִירָא בִּימֵי רָע עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי	6 ¿Por qué temer en días de desgracia cuando me cerca la malicia de los que me hostigan,
7 הַבֹּטְחִים עַל־חֵילָם וּבְרֹב עָשְׁרָם יִתְהַלָּלוּ	7 los que ponen su confianza en su fortuna, y se glorían de su gran riqueza?
8 אָח לֹא־פָדֹה יִפְדֶּה אִישׁ לֹא־יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרֹו	8 ¡Si nadie puede redimirse ni pagar a Dios por su rescate!;
9 וְיֵקַר פִּדְיֹון נַפְשָׁם וְחָדַל לְעֹולָם	9 es muy cara la redención de su alma, y siempre faltará,
10 וִיחִי־עֹוד לָנֶצַח לֹא יִרְאֶה הַשָּׁחַת	10 para que viva aún y nunca vea la fosa.
11 כִּי יִרְאֶה ׀ חֲכָמִים יָמוּתוּ יַחַד כְּסִיל וָבַעַר יֹאבֵדוּ וְעָזְבוּ לַאֲחֵרִים חֵילָם	11 Se ve, en cambio, fenecer a los sabios, perecer a la par necio y estúpido, y dejar para otros sus riquezas.
12 קִרְבָּם בָּתֵּימֹו ׀ לְעֹולָם מִשְׁכְּנֹתָם לְדֹר וָדֹר קָרְאוּ בִשְׁמֹותָם עֲלֵי אֲדָמֹות	12 Sus tumbas son sus casas para siempre, sus moradas de edad en edad; ¡y a sus tierras habían puesto sus nombres!
13 וְאָדָם בִּיקָר בַּל־יָלִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמֹות נִדְמוּ	13 El hombre en la opulencia no comprende, a las bestias mudas se asemeja.
14 זֶה דַרְכָּם כֵּסֶל לָמֹו וְאַחֲרֵיהֶם ׀ בְּפִיהֶם יִרְצוּ סֶלָה	14 Así andan ellos, seguros de sí mismos, y llegan al final, contentos de su suerte. Pausa.
15 כַּצֹּאן ׀ לִשְׁאֹול שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים ׀ לַבֹּקֶר [וְצִירָם כ] (וְצוּרָם ק) לְבַלֹּות שְׁאֹול מִזְּבֻל לֹו	15 Como ovejas son llevados al seol, los pastorea la Muerte, y los rectos dominarán sobre ellos. Por la mañana se desgasta su imagen, ¡el seol será su residencia!
16 אַךְ־אֱלֹהִים יִפְדֶּה נַפְשִׁי מִיַּד־שְׁאֹול כִּי יִקָּחֵנִי סֶלָה	16 Pero Dios rescatará mi alma, de las garras del seol me cobrará.
17 אַל־תִּירָא כִּי־יַעֲשִׁר אִישׁ כִּי־יִרְבֶּה כְּבֹוד בֵּיתֹו	17 No temas cuando el hombre se enriquece, cuando crece el boato de su casa.
18 כִּי לֹא בְמֹותֹו יִקַּח הַכֹּל לֹא־יֵרֵד אַחֲרָיו כְּבֹודֹו	18 Que a su muerte, nada ha de llevarse, su boato no bajará con él.
19 כִּי־נַפְשֹׁו בְּחַיָּיו יְבָרֵךְ וְיֹודֻךָ כִּי־תֵיטִיב לָךְ	19 Aunque en vida se bendecía a sí mismo - te alaban, porque te has tratado bien -,
20 תָּבֹוא עַד־דֹּור אֲבֹותָיו עַד־נֵצַח לֹא יִרְאוּ־אֹור	20 irá a unirse a la estirpe de sus padres, que nunca ya verán la luz.
21 אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין נִמְשַׁל כַּבְּהֵמֹות נִדְמוּ	21 El hombre en la opulencia no comprende, a las bestias mudas se asemeja.
22 כֹּה־אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל־גֹּויִם יָדִי וְאֶל־עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל־כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה
23 וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרֹותֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְהוָה אֲשֶׁר לֹא־יֵבֹשׁוּ קֹוָי׃ ס
24 הֲיֻקַּח מִגִּבֹּור מַלְקֹוחַ וְאִם־שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט
25 כִּי־כֹה ׀ אָמַר יְהוָה גַּם־שְׁבִי גִבֹּור יֻקָּח וּמַלְקֹוחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת־יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת־בָּנַיִךְ אָנֹכִי אֹושִׁיעַ
26 וְהַאֲכַלְתִּי אֶת־מֹונַיִךְ אֶת־בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל־בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה מֹושִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב׃ ס