Evangelho segundo São Lucas 20

SAGRADA BIBLIA	MODERN HEBREW BIBLE
1 Num daqueles dias, Jesus ensinava no templo e anunciava ao povo a boa nova. Chegaram os príncipes dos sacerdotes e os escribas com os anciãos,	1 ויהי היום והוא מלמד את העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם הזקנים
2 e falaram-lhe: Dize-nos: com que direito fazes essas coisas, ou quem é que te deu essa autoridade?	2 ויאמרו אליו אמר נא לנו באי זו רשות אתה עשה את אלה או מי הוא הנתן לך את הרשות הזאת
3 Jesus respondeu: Também eu vos farei uma pergunta.	3 ויען ויאמר אליהם אף אני אשאלכם דבר ואמרו לי
4 Respondei-me: o batismo de João era do céu ou dos homens?	4 טבילת יוחנן המן השמים היתה אם מבני אדם
5 Eles começaram a raciocinar entre si, dizendo: Se dissermos: Do céu, ele dirá: Por que razão, pois, não crestes nele?	5 ויחשבו בלבם לאמר אם נאמר מן השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו
6 Se, porém, dissermos: Dos homens, todo o povo nos apedrejará, porque está convencido de que João era profeta.	6 ואם נאמר מבני אדם וסקלנו כל העם בעמדם על דעתם כי יוחנן נביא היה
7 Responderam por fim que não sabiam de onde era.	7 ויענו לא ידענו מאין
8 Replicou-lhes também Jesus: Nem eu vos direi com que direito faço estas coisas.	8 ויאמר ישוע אליהם גם אני לא אמר לכם באי זו רשות אני עשה אלה
9 Então Jesus propôs-lhes esta parábola: Um homem plantou uma vinha, arrendou-a a vinhateiros e ausentou-se por muito tempo para uma terra estranha.	9 ויחל לדבר אל העם את המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים
10 No tempo da colheita, enviou um servo aos vinhateiros para que lhe dessem do produto da vinha. Estes o feriram e o reenviaram de mãos vazias.	10 ולמועד שלח עבד אל הכרמים לתת לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם
11 Tornou a enviar outro servo; eles feriram também a este, ultrajaram-no e despediram-no sem coisa alguma.	11 ויסף שלח עבד אחר ויכו גם אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם
12 Tornou a enviar um terceiro; feriram também este e expulsaram-no.	12 ויסף לשלח שלישי וגם אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה
13 Disse então o senhor da vinha: Que farei? Mandarei meu filho amado; talvez o respeitem.	13 ויאמר בעל הכרם מה אעשה אשלחה את בני את ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו
14 Vendo-o, porém, os vinhateiros discorriam entre si e diziam: Este é o herdeiro; matemo-lo, para que se torne nossa a herança.	14 וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי לנו הירשה
15 E lançaram-no fora da vinha e mataram-no. Que lhes fará, pois, o dono da vinha?	15 ויגרשו אותו אל מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה יעשה להם בעל הכרם
16 Virá e exterminará estes vinhateiros e dará a vinha a outros. A estas palavras, disseram: Que Deus não o permita!	16 יבוא ויאבד את הכרמים האלה ויתן את הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת
17 Mas Jesus, fixando o olhar neles, disse-lhes: Que quer dizer então o que está escrito: A pedra que os edificadores rejeitaram tornou-se a pedra angular {Sl 117,22}?	17 ויבט בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה
18 Todo o que cair sobre esta pedra ficará despedaçado; e sobre quem ela cair, este será esmagado!	18 כל הנפל על האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו
19 Naquela mesma hora os príncipes dos sacerdotes e os escribas procuraram prendê-lo, mas temeram o povo. Tinham compreendido que se referia a eles ao propor essa parábola.	19 ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח בו את ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את המשל הזה
20 Puseram-se então a observá-lo e mandaram espiões que se disfarçassem em homens de bem, para armar-lhe ciladas e surpreendê-lo no que dizia, a fim de o entregarem à autoridade e ao poder do governador.	20 ויארבו לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל השררה ואל יד ההגמון
21 Perguntaram-lhe eles: Mestre, sabemos que falas e ensinas com retidão e que, sem fazer acepção de pessoa alguma, ensinas o caminho de Deus segundo a verdade.	21 וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא תשא פנים כי באמת מורה אתה את דרך אלהים
22 É-nos permitido pagar o imposto ao imperador ou não?	22 המתר לנו לתת מס אל הקיסר אם לא
23 Jesus percebeu a astúcia e respondeu-lhes:	23 ויכר את נכליהם ויאמר להם
24 Mostrai-me um denário. De quem leva a imagem e a inscrição? Responderam: De César.	24 מה תנסוני הראוני דינר של מי הצורה והמכתב אשר עליו ויענו ויאמרו של הקיסר
25 Então lhes disse: Dai, pois, a César o que é de César e a Deus o que é de Deus.	25 ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים
26 Assim não puderam surpreendê-lo em nenhuma de suas palavras diante do povo. Pelo contrário, admirados da sua resposta, tiveram que calar-se.	26 ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על מענהו ויחרישו
27 Alguns saduceus - que negam a ressurreição - aproximaram-se de Jesus e perguntaram-lhe:	27 ויקרבו אנשים מן הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר
28 Mestre, Moisés prescreveu-nos: Se alguém morrer e deixar mulher, mas não deixar filhos, case-se com ela o irmão dele, e dê descendência a seu irmão.	28 מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין לו ולקח אחיו את אשתו והקים זרע לאחיו
29 Ora, havia sete irmãos, o primeiro dos quais tomou uma mulher, mas morreu sem filhos.	29 והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת לא בנים
30 Casou-se com ela o segundo, mas também ele morreu sem filhos.	30 ויקח אתה השני וימת גם הוא לא בנים
31 Casou-se depois com ela o terceiro. E assim sucessivamente todos os sete, que morreram sem deixar filhos.	31 ויקח אתה השלישי וככה עשו אף השבעה ולא הניחו בנים וימותו
32 Por fim, morreu também a mulher.	32 ובאחרונה מתה גם האשה
33 Na ressurreição, de qual deles será a mulher? Porque os sete a tiveram por mulher.	33 והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי היתה אשה לשבעה
34 Jesus respondeu: Os filhos deste mundo casam-se e dão-se em casamento,	34 ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה
35 mas os que serão julgados dignos do século futuro e da ressurreição dos mortos não terão mulher nem marido.	35 והזכים לנחל את העולם הבא ואת תחית המתים לא ישאו נשים ולא תנשאנה
36 Eles jamais poderão morrer, porque são iguais aos anjos e são filhos de Deus, porque são ressuscitados.	36 כי לא יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה
37 Por outra parte, que os mortos hão de ressuscitar é o que Moisés revelou na passagem da sarça ardente {Ex 3,6}, chamando ao Senhor: Deus de Abraão, Deus de Isaac, Deus de Jacó .	37 וגם משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב
38 Ora, Deus não é Deus dos mortos, mas dos vivos; porque todos vivem para ele.	38 והאלהים איננו אלהי המתים כי אם אלהי החיים כי כלם חיים לו
39 Alguns dos escribas disseram, então: Mestre, falaste bem.	39 ויענו מן הסופרים רבי יפה דברת
40 E já não se atreviam a fazer-lhe pergunta alguma.	40 ולא ערבו עוד את לבם לשאל אותו דבר
41 Jesus perguntou-lhes: Como se pode dizer que Cristo é filho de Davi?	41 ויאמר אליהם איך יאמרו על המשיח כי הוא בן דוד
42 Pois o próprio Davi, no livro dos Salmos, diz: Disse o Senhor a meu Senhor: Senta-te à minha direita,	42 והוא דוד אמר בספר תהלים נאם יהוה לאדני שב לימיני
43 até que eu ponha os teus inimigos por escabelo dos teus pés {Sl 109,1}.	43 עד אשית איביך הדם לרגליך
44 Portanto, Davi o chama de Senhor! Como, pois, é ele seu filho?	44 הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו
45 Enquanto todo o povo o ouvia, disse a seus discípulos:	45 ויאמר אל תלמידיו באזני כל העם
46 Guardai-vos dos escribas, que querem andar de roupas compridas e gostam das saudações nas praças públicas, das primeiras cadeiras nas sinagogas e dos primeiros lugares dos banquetes;	46 הזהרו מן הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את שאלות שלומם בשוקים ואת מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת מסבות הראש בסעודות
47 que devoram as casas das viúvas, fingindo fazer longas orações. Eles receberão castigo mais rigoroso.	47 הבלעים את בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על יתר יקחו