Lettera agli Efesini - מכתב לאפסים 19

MODERN HEBREW BIBLE	BIBBIA RICCIOTTI
1 ויבוא ויעבר ביריחו	1 - Gesù, entrato in Gerico, attraversava la città.
2 והנה איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר	2 Ed ecco che un uomo, per nome Zaccheo, che era un capo dei pubblicani e ricco,
3 ויבקש לראות את ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי שפל קומה היה	3 cercava di vedere chi fosse Gesù, ma non ci riusciva, perchè era piccolo di statura.
4 ויקדם וירץ ויעל על שקמה לראותו כי שם הדרך אשר יעבר בה	4 Allora corse avanti e salì sopra un sicomoro per vederlo, perchè egli doveva passare di là.
5 ויהי בבאו אל המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי צריך אני לשבת היום בביתך	5 Gesù, arrivato in quel luogo, alzò gli occhi, lo vide e gli disse: «Zaccheo, scendi presto, perchè oggi devo fermarmi in casa tua».
6 וימהר וירד ויאספהו בשמחה	6 Egli si affrettò a scendere e lo accolse con gran gioia.
7 וילונו כל הראים לאמר בא ללון בבית איש חוטא	7 E tutti, visto ciò, cominciarono a mormorare, dicendo: «È andato in casa di un peccatore!».
8 ויעמד זכי ויאמר אל האדון הנה אדני את מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם עשקתי איש אשיב לו ארבעתים	8 Zaccheo si presentò al Signore e gli disse: «Ecco, o Signore, la metà dei miei beni la dono ai poveri; e se ho frodato qualcuno, gli rendo il quadruplo».
9 ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן אברהם גם הוא	9 Gesù gli replicò: «Per questa casa oggi è venuta la salvezza, perchè egli pure è figliuolo di Abramo.
10 כי בא בן האדם לבקש ולהושיע את האבד	10 Il Figliuol dell'uomo infatti è venuto a cercare ed a salvare ciò che era perduto».
11 ויהי הם שמעים את זאת ויסף שאת משל על אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי מהרה תגלה מלכות האלהים	11 Ascoltando quei tali discorsi, Gesù aggiunse una parabola, perchè era vicino a Gerusalemme ed essi credevano che la manifestazione del regno di Dio fosse imminente.
12 על כן אמר איש אחד מן האדירים הלך אל ארץ רחוקה לקחת לו ממלכה ולשוב	12 Disse dunque: «Un nobile uomo andò in un paese lontano per ricevere [l'investitura] del regno e poi ritornare.
13 ויקרא אל עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי	13 Chiamati a sè i suoi dieci servi, diede loro dieci mine e disse: - Trafficatele fino al mio ritorno. -
14 ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא נחפץ בזה כי ימלך עלינו	14 I suoi concittadini però l'odiavano e gli mandarono dietro un'ambasciata, dicendo: - Non vogliamo che quest'uomo regni su noi. -
15 ויהי אחרי קחתו את הממלכה וישב ויאמר לקרא את העבדים ההם אשר נתן להם את הכסף למען ידע מה הרויח כל אחד במסחרו	15 Quando fu di ritorno, dopo essere stato investito del regno, fece chiamare i servi, ai quali aveva dato il denaro, per sapere quanto ciascuno avesse guadagnato.
16 ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים	16 Venne il primo a dirgli: - Signore, la tua mina ne ha fruttato altre dieci. -
17 ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על עשר ערים	17 Ed egli disse a lui: - Bravo e buon servitore, perchè sei stato fedele nel poco, avrai potere su dieci città. -
18 ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים	18 Poi venne il secondo e disse: - Signore, la tua mina ne ha fruttato altre cinque. -
19 ויאמר גם לזה אף אתה היה על חמש ערים	19 E rispose anche a questo: - Tu pure avrai potere su cinque città. -
20 ויבא האחר ויאמר הא לך מנה שלך אשר היה אצלי צרור בסודר	20 Poi venne un terzo e disse: - Signore, ecco la tua mina, che ho conservata rinvolta in un fazzoletto,
21 מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את אשר לא הנחת וקצר את אשר לא זרעת	21 perchè ho avuto paura di te, che sei un uomo severo e prendi quel che non hai dato e mieti quel che non hai seminato. -
22 ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי אני איש קשה לקח את אשר לא הנחתי וקוצר את אשר לא זרעתי	22 E il padrone a lui: - Io ti giudico dalle tue stesse parole, o servo cattivo! Tu sapevi che sono un uomo severo, che prendo quel che non ho dato e mieto quel che non ho seminato;
23 ולמה לא נתת את כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו במרבית	23 perchè dunque non hai depositato il mio denaro alla banca? Io, al mio ritorno, l'avrei ritirato coi frutti. -
24 ויאמר אל העמדים שם שאו ממנו את המנה ותנוהו אל אשר לו עשרת המנים	24 E disse agli astanti: - Toglietegli la mina e datela a chi ne ha dieci. -
25 ויאמרו אליו אדנינו יש לו עשרת מנים	25 E avendogli essi fatto osservare: - Signore, ne ha già dieci! - Egli replicò:
26 הן אני אמר לכם כי כל איש שיש לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את אשר לו	26 - Io vi dico che a chi ha, sarà dato, e sarà nell'abbondanza e a chi non ha, sarà tolto anche quello che ha.
27 אבל את איבי ההם אשר לא חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני	27 In quanto poi a' miei nemici, che non mi volevano per loro re, conduceteli qua e uccideteli alla mia presenza -».
28 ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים	28 Dopo questo discorso, Gesù camminava innanzi agli altri, diretto a Gerusalemme.
29 ויהי בקרבו אל בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר	29 Quando fu vicino a Betfage e a Betania, presso il monte, detto degli Ulivi, mandò due de' suoi discepoli,
30 לכו אל הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא ישב עליו אדם עד עתה התירו אתו והביאו	30 dicendo loro: «Andate nel villaggio dirimpetto, entrandovi, troverete legato un asinello, sul quale nessuno è mai montato; scioglietelo e menatemelo qua.
31 וכי ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו	31 Che se qualcuno vi domandasse perchè lo sciogliete, rispondete: - Perchè il Signore ne ha bisogno -».
32 וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם	32 Gl'inviati andarono e trovarono l'asinello come egli aveva loro predetto.
33 ויתירו את העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את העיר	33 E mentre scioglievano l'asinello, i padroni chiesero loro: «Perchè sciogliete l'asinello?».
34 ויאמרו האדון צריך לו	34 Essi risposero: «Perchè il Signore ne ha bisogno».
35 ויביאהו אל ישוע וישליכו את בגדיהם על העיר וירכיבו עליו את ישוע	35 E lo menarono a Gesù; e gettati i loro mantelli sull'asinello, vi fecero montare Gesù.
36 ובנסעו הציעו את בגדיהם על הדרך	36 Mentre egli andava innanzi così, la gente stendeva i mantelli sulla via.
37 ויקרב אל מורד הר הזיתים ויחלו כל המון התלמידים לשבח את האלהים בשמחה ובקול גדול על כל הגבורות אשר ראו לאמר	37 Quando poi fu vicino alla discesa del monte degli Ulivi, tutta la folla dei discepoli cominciò a lodare con gioia il Signore a voce alta per tutti i prodigi che avevano visti,
38 ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים	38 e dicevano: «Benedetto il re, che viene nel nome del Signore! Pace in cielo e gloria nei luoghi altissimi».
39 ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך	39 Alcuni Farisei di tra la folla gli dissero: «Maestro, sgrida i tuoi discepoli».
40 ויען ויאמר אני אמר לכם כי אם יחשו אלה תזעקנה האבנים	40 Ma egli rispose loro: «Io vi dico, se questi tacessero, griderebbero le pietre».
41 ויהי כאשר קרב וירא את העיר ויבך עליה לאמר	41 Quando fu vicino alla città, la guardò e pianse su di lei, dicendo:
42 לו ידעת אף את בעוד יומך הזה את דבר שלומך ועתה נעלם מעיניך	42 «O se conoscessi anche tu e proprio in questo giorno, quel che giova alla tua pace! Invece ora sono cose rimaste nascoste a' tuoi occhi.
43 כי ימים באים עליך ושפכו איביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל עבריך	43 Poichè verranno per te giorni, nei quali i tuoi nemici ti faranno attorno delle trincee, ti circonderanno e ti stringeranno d'assedio da ogni parte,
44 וסחבו אותך ואת בניך בקרבך ולא ישאירו בך אבן על אבן עקב כי לא ידעת את עת פקדתך	44 e distruggeranno te e i tuoi figliuoli che sono in te, e non lasceranno in te pietra su pietra, perchè non hai riconosciuto il momento nel quale sei stata visitata».
45 ויבא אל המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו	45 Entrato nel tempio, cominciò a scacciare coloro che in esso vendevano e comperavano,
46 ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית תפלה הוא ואתם עשתים אותו למערת פריצים	46 dicendo loro: «Sta scritto: La mia casa è casa di orazione ; ma voi ne avete fatto una spelonca di ladri».
47 ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם ראשי העם מבקשים לאבדו	47 Ogni giorno insegnava nel tempio. Ma i principi dei Sacerdoti e gli Scribi e i primi tra il popolo cercavano di farlo morire;
48 ולא מצאו מה לעשות כי כל העם דבקו אחריו לשמע אתו	48 ma non sapevano come fare, perchè tutto il popolo ascoltandolo, pendeva dalle sue labbra.