Luke 15

DOUAI-RHEIMS	MODERN HEBREW BIBLE
1 Now the publicans and sinners drew near unto him to hear him.	1 ויהי בקרב אליו כל המוכסים והחטאים לשמע אותו
2 And the Pharisees and the scribes murmured, saying: This man receiveth sinners, and eateth with them.	2 וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה זה מקבל את החטאים ואכל אתם
3 And he spoke to them this parable, saying:	3 וידבר אליהם את המשל הזה לאמר
4 What man of you that hath an hundred sheep: and if he shall lose one of them, doth he not leave the ninety-nine in the desert, and go after that which was lost, until he find it?	4 מי זה האיש מכם אשר לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי ימצאהו
5 And when he hath found it, lay it upon his shoulders, rejoicing:	5 והיה כמצאו אתו ישימנו על כתפיו בשמחה
6 And coming home, call together his friends and neighbours, saying to them: Rejoice with me, because I have found my sheep that was lost?	6 ובא אל ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את שיי האבד
7 I say to you, that even so there shall be joy in heaven upon one sinner that doth penance, more than upon ninety-nine just who need not penance.	7 אני אמר לכם כי כן תהיה שמחה בשמים על חוטא אחד השב יותר מעל תשעים ותשעה צדיקים אשר לא יצטרכו לתשובה
8 Or what woman having ten groats; if she lose one groat, doth not light a candle, and sweep the house, and seek diligently until she find it?	8 או מי האשה אשר לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא תדליק נר ותטאטא את הבית ותחפש היטב עד כי תמצאהו
9 And when she hath found it, call together her friends and neighbours, saying: Rejoice with me, because I have found the groat which I had lost.	9 והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי
10 So I say to you, there shall be joy before the angels of God upon one sinner doing penance.	10 כן אני אמר לכם תהיה שמחה לנפי מלאכי אלהים על חוטא אחד אשר שב מחטאו
11 And he said: A certain man had two sons:	11 ויאמר איש אחד היו לו שני בנים
12 And the younger of them said to his father: Father, give me the portion of substance that falleth to me. And he divided unto them his substance.	12 ויאמר הצעיר אל אביו אבי תנה לי את חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את הנחלה
13 And not many days after, the younger son, gathering all together, went abroad into a far country: and there wasted his substance, living riotously.	13 ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את הכל וילך אל ארץ רחוקה ושם פזר את רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים
14 And after he had spent all, there came a mighty famine in that country; and he began to be in want.	14 ואחרי כלותו את הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר לחם
15 And he went and cleaved to one of the citizens of that country. And he sent him into his farm to feed swine.	15 וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל שדותיו לרעות חזירים
16 And he would fain have filled his belly with the husks the swine did eat; and no man gave unto him.	16 ויתאו למלא את בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נתן לו
17 And returning to himself, he said: How many hired servants in my father's house abound with bread, and I here perish with hunger?	17 וישב אל לבו ויאמר מה רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב
18 I will arise, and will go to my father, and say to him: Father, I have sinned against heaven, and before thee:	18 אקומה נא ואלכה אל אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך
19 I am not worthy to be called thy son: make me as one of thy hired servants.	19 ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאשר שכיריך
20 And rising up he came to his father. And when he was yet a great way off, his father saw him, and was moved with compassion, and running to him fell upon his neck, and kissed him.	20 ויקם ויבא אל אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על צואריו וישקהו
21 And the son said to him: Father, I have sinned against heaven, and before thee, I am not now worthy to be called thy son.	21 ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך
22 And the father said to his servants: Bring forth quickly the first robe, and put it on him, and put a ring on his hand, and shoes on his feet:	22 ויאמר האב אל עבדיו הוציאו את השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על ידו ונעלים ברגליו
23 And bring hither the fatted calf, and kill it, and let us eat and make merry:	23 והביאו את עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח
24 Because this my son was dead, and is come to life again: was lost, and is found. And they began to be merry.	24 כי זה בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח
25 Now his elder son was in the field, and when he came and drew nigh to the house, he heard music and dancing:	25 ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל הבית וישמע קול זמרה ומחלות
26 And he called one of the servants, and asked what these things meant.	26 ויקרא אל אחד הנערים וישאל מה זאת
27 And he said to him: Thy brother is come, and thy father hath killed the fatted calf, because he hath received him safe.	27 ויאמר אליו כי בא אחיך ויטבח אביך את עגל המרבק על אשר הושב לו שלם
28 And he was angry, and would not go in. His father therefore coming out began to entreat him.	28 ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על לבו
29 And he answering, said to his father: Behold, for so many years do I serve thee, and I have never transgressed thy commandment, and yet thou hast never given me a kid to make merry with my friends:	29 ויען ויאמר אל אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את מצותך ומימי לא נתת לי גדי למען אשיש עם רעי
30 But as soon as this thy son is come, who hath devoured his substance with harlots, thou hast killed for him the fatted calf.	30 ויבא בנך זה אשר בלע את נחלתך עם הזנות ותזבח לו את עגל המרבק
31 But he said to him: Son, thou art always with me, and all I have is thine.	31 ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר לי לך הוא
32 But it was fit that we should make merry and be glad, for this thy brother was dead and is come to life again; he was lost, and is found.	32 אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא