| 1 Contudo, deixando de discorrer sobre os primeiros rudimentos acerca de Cristo, elevemo-nos a coisas mais perfeitas, sem voltar de novo aos pontos fundamentais do arrependimento das obras mortas e da fé em Deus, | 1 על כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים |
| 2 da doutrina sobre os batismos e da imposição das mãos, da ressurreição dos mortos e do juízo eterno. | 2 ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי |
| 3 E isto faremos, se Deus o permitir. | 3 ואת זאת נעשה אם יתן האל |
| 4 É impossível que os que foram uma vez iluminados, que tomaram o gosto ao dom celestial e foram feitos participantes do Espírito Santo, | 4 כי אלה אשר נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש |
| 5 que gostaram a boa palavra de Deus e as maravilhas do mundo futuro, | 5 וטעמו את דבר אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל |
| 6 e que depois disto caíram (é impossível que eles) tornem a ser renovados pela penitência, pois crucificam de novo o Filho de Deus, em si mesmos, e o expõem à ignomínia. | 6 נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את בן האלהים ויתנוהו למשל |
| 7 De facto, a terra que absorve a chuva, que cai muitas vezes sobre ela, e produz erva proveitosa a quem a cultiva, recebe a bênção de Deus. | 7 כי האדמה השותה את הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים |
| 8 Porém se ela produz espinhos e abrolhos, é reprovada e está perto de maldição, o seu fim é a queima. | 8 ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף |
| 9 Porém de vós, ó caríssimos, esperamos melhores coisas e mais vizinhas da salvação, embora assim falemos. | 9 אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי דברנו כזאת |
| 10 Deus não é injusto, para que se esqueça da vossa obra e da caridade que mostrastes em seu nome, vós que servistes aos santos e ainda os servis. | 10 כי האלהים לא יעות צדק לשכח את מעשיכם ואת עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את הקדשים |
| 11 Desejamos, porém, que cada um de vós mostre o mesmo zelo até ao fim, para tornar completa a vossa esperança (conseguindo a salvação eterna), | 11 אבל חפצנו שכל אחד מכם גם ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד הקץ |
| 12 de modo que não vos torneis tíbios, mas imiteis aqueles que, mediante a fé e a perseverança, são herdeiros das promessas. | 12 שלא תעצלו כי אם תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את ההבטחות |
| 13 Quando Deus fez a promessa a Abraão, não tendo ninguém maior por quem jurar, jurou por si mesmo, | 13 כי בהבטיח אלהים את אברהם נשבע בנפשו יען אשר אין גדול ממנו להשבע בו |
| 14 dizendo: Fica certo de que eu te abençoarei abundantemente e abundantemente te multiplicarei (Gn. 22, 16-17). | 14 ויאמר כי ברך אברכך והרבה ארבה אותך |
| 15 E assim Abraão, esperando pacientemente, obteve o cumprimento da promessa. | 15 ויהי בהאריך נפשו השיג את ההבטחה |
| 16 Com efeito, os homens juram pelo que há de maior que eles, e o juramento, servindo de garantia, termina todas as contendas. | 16 בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם קץ כל ערעור לקיום הדבר |
| 17 Pelo que, querendo Deus mostrar com mais evidência aos herdeiros da promessa a imutabilidade da sua resolução, interpôs o juramento, | 17 על כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את ירשי ההבטחה כי לא תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה |
| 18 para que, por estas duas coisas inabaláveis (promessa e juramento), nas quais é impossível que Deus minta, tenhamos uma poderosíssima consolação, nós, que pusemos o nosso refúgio na firme adesão à esperança proposta, | 18 למען על פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם יהיה לנו אשר נסנו עליו זרוז גדול לאחז בתקוה הנתונה לפנינו |
| 19 a qual temos como uma âncora segura e firme da alma, e que penetra até além do véu, no interior do santuário (celeste) | 19 אשר היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל מבית לפרכת |
| 20 em que Jesus, nosso precursor, entrou por nós, na qualidade de pontífice eterno, segundo a ordem de Melquisedeque. | 20 אשר בא שמה ישוע העבר לפנינו ויהי כהן גדול לעולם על דברתי מלכי צדק |
