| 1 Houve uma longa guerra entre a casa de Saul e a casa de Davide, adiantando-se Davide e fortificando-se cada vez mais, enquanto que a casa de Saul decaía todos os dias. | 1 ותהי המלחמה ארכה בין בית שאול ובין בית דוד ודוד הלך וחזק ובית שאול הלכים ודלים |
| 2 Nasceram filhos a Davide em Hebron. O seu primogênito foi Amnon, (que teve) de Aquinoão Jezraelita; | 2 וילדו לדוד בנים בחברון ויהי בכורו אמנון לאחינעם היזרעאלת |
| 3 depois deste, (teve) Queleab de Abigail, viúva de Nabal do Carmelo; o terceiro foi Absalão, filho de Maaca, filha de Tolmai, rei de Gessur; | 3 ומשנהו כלאב לאביגל אשת נבל הכרמלי והשלשי אבשלום בן מעכה בת תלמי מלך גשור |
| 4 O quarto foi Adonias, filho de Hagit; o quinto foi Safatia, filho de Abital; | 4 והרביעי אדניה בן חגית והחמישי שפטיה בן אביטל |
| 5 o sexto Jetraão, filho de Elga, mulher de Davide. Estes (filhos) nasceram a Davide em Hebron. | 5 והששי יתרעם לעגלה אשת דוד אלה ילדו לדוד בחברון |
| 6 Continuando a guerra entre a casa de Saul e a casa de Davide, Abner, filho de Ner, governava a casa de Saul. | 6 ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד ואבנר היה מתחזק בבית שאול |
| 7 Saul tinha tido uma mulher secundária, chamada Resfa, filha de Aia. Isboset disse a Abner: | 7 ולשאול פלגש ושמה רצפה בת איה ויאמר אל אבנר מדוע באתה אל פילגש אבי |
| 8 Por que te juntaste tu à mulher secundária de meu pai? Ele, em extremo irado por estas palavras de Isboset, disse; Porventura sou eu (desprezível) como a cabeça de um cão, eu que sou hoje o adversário de Judá, que usei de piedade com a casa de Saul, teu pai, com seus irmãos e parentes, e que te não entreguei nas mãos de Davide? E tu buscas hoje em mim motivo para me arguires a propósito desta mulher? | 8 ויחר לאבנר מאד על דברי איש בשת ויאמר הראש כלב אנכי אשר ליהודה היום אעשה חסד עם בית שאול אביך אל אחיו ואל מרעהו ולא המציתך ביד דוד ותפקד עלי עון האשה היום |
| 9 Deus trate a Abner com toda a sua severidade, se eu não procurar para Davide o que o Senhor lhe prometeu com juramento, | 9 כה יעשה אלהים לאבנר וכה יסיף לו כי כאשר נשבע יהוה לדוד כי כן אעשה לו |
| 10 fazendo que o reino seja transferido da casa de Saul, e que o trono de Davide seja elevado sobre Israel e sobre Judá, desde Dan até Bersabee. | 10 להעביר הממלכה מבית שאול ולהקים את כסא דוד על ישראל ועל יהודה מדן ועד באר שבע |
| 11 (Isboset) não lhe pode responder coisa alguma, porque o temia. | 11 ולא יכל עוד להשיב את אבנר דבר מיראתו אתו |
| 12 Abner enviou mensageiros a Davide, que da sua parte lhe disseram; A quem pertence o país? E que acrescentassem: Faze amizade comigo, e eu te ajudarei a voltar para ti todo o Israel. | 12 וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתו לאמר למי ארץ לאמר כרתה בריתך אתי והנה ידי עמך להסב אליך את כל ישראל |
| 13 Davide respondeu: óptimo; eu farei amizade contigo, mas peço-te um a coisa: que não me venhas ver, sem me trazeres contigo Micol, filha de Saul; deste modo virás, e me verás. | 13 ויאמר טוב אני אכרת אתך ברית אך דבר אחד אנכי שאל מאתך לאמר לא תראה את פני כי אם לפני הביאך את מיכל בת שאול בבאך לראות את פני |
| 14 Davide enviou mensageiros a Isboset, filho de Saul, a dizer-lhe: Restitue-me Micol, minha mulher, que eu desposei por ter matado cem Filisteus. | 14 וישלח דוד מלאכים אל איש בשת בן שאול לאמר תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים |
| 15 Isboset mandou tirá-la ao seu (segundo) marido, Faltiel, filho de Lais, | 15 וישלח איש בשת ויקחה מעם איש מעם פלטיאל בן לוש |
| 16 e o seu (segundo) marido a seguia chorando até Baurim. Abner disse-lhe: Vai, e volta para trás. E ele voltou. | 16 וילך אתה אישה הלוך ובכה אחריה עד בחרים ויאמר אליו אבנר לך שוב וישב |
| 17 Começou Abner a tratar com os anciães de Israel, dizendo: Muito tempo há que vós desejáveis que Davide reinasse sobre vós. | 17 ודבר אבנר היה עם זקני ישראל לאמר גם תמול גם שלשם הייתם מבקשים את דוד למלך עליכם |
| 18 Fazeio-o, pois, agora, porque o Senhor disse a Davide: Eu salvarei por meio do meu servo o meu povo de Israel da mão dos Filisteus e de todos os seus inimigos. | 18 ועתה עשו כי יהוה אמר אל דוד לאמר ביד דוד עבדי הושיע את עמי ישראל מיד פלשתים ומיד כל איביהם |
| 19 Do mesmo modo falou Abner aos de Benjamim, e, a seguir, foi ter com Davide em Hebron para lhe dizer tudo o que os de Israel e todos os de Benjamim tinham resolvido. | 19 וידבר גם אבנר באזני בנימין וילך גם אבנר לדבר באזני דוד בחברון את כל אשר טוב בעיני ישראל ובעיני כל בית בנימן |
| 20 Abner apresentou-se a Davide em Hebron, com vinte homens. Davide deu um banquete a Abner e aos homens que tinham ido com ele. | 20 ויבא אבנר אל דוד חברון ואתו עשרים אנשים ויעש דוד לאבנר ולאנשים אשר אתו משתה |
| 21 Abner disse a Davide: Eu Irei para reunir a ti, meu senhor e rei, todo o Israel, e farei aliança contigo, para que reines sobre todos, como deseja o teu coração. Tendo David e despedido Abner, e tendo-se este ido em paz, | 21 ויאמר אבנר אל דוד אקומה ואלכה ואקבצה אל אדני המלך את כל ישראל ויכרתו אתך ברית ומלכת בכל אשר תאוה נפשך וישלח דוד את אבנר וילך בשלום |
| 22 chegaram logo os homens de Davide e Joab, os quais, tendo matado uns ladrões, traziam uma grande presa. Abner, porém, já não estava com Davide em Hebron, porque o tinha despedido, e ele tinha-se retirado em paz. | 22 והנה עבדי דוד ויואב בא מהגדוד ושלל רב עמם הביאו ואבנר איננו עם דוד בחברון כי שלחו וילך בשלום |
| 23 Joab, com todo o exército que estava com ele, chegou depois; não faltou, porém, quem dissesse a Joab: Abner, filho de Ner, veio ter com o rei, e este o despediu, e ele foi-se em paz. | 23 ויואב וכל הצבא אשר אתו באו ויגדו ליואב לאמר בא אבנר בן נר אל המלך וישלחהו וילך בשלום |
| 24 Joab foi ter com o rei e disse: Que fizeste? Abner acaba de vir ter contigo; por que o despediste e o deixaste retirar? | 24 ויבא יואב אל המלך ויאמר מה עשיתה הנה בא אבנר אליך למה זה שלחתו וילך הלוך |
| 25 Tu não sabes que Abner, filho de Ner, veio ter contigo para te enganar, para saber as tuas saídas e as tuas entradas e para sondar tudo quanto fazes? | 25 ידעת את אבנר בן נר כי לפתתך בא ולדעת את מוצאך ואת מבואך ולדעת את כל אשר אתה עשה |
| 26 Joab logo que saiu de junto de Davide, enviou mensageiros atrás de Abner, e o fez voltar da cisterna de Sira, sem Davide o saber. | 26 ויצא יואב מעם דוד וישלח מלאכים אחרי אבנר וישבו אתו מבור הסרה ודוד לא ידע |
| 27 Voltando Abner a Hebron, Joab chamou-o à parte, dentro da porta, como para lhe falar em segredo, e aí mesmo o feriu no ventre e matou, para vingar o sangue de Asael, seu irmão. | 27 וישב אבנר חברון ויטהו יואב אל תוך השער לדבר אתו בשלי ויכהו שם החמש וימת בדם עשה אל אחיו |
| 28 Ouvindo Davide o que tinha acontecido, disse: Eu e o meu reino, para sempre estamos inocentes, diante do Senhor, do sangue de Abner, filho de Ner. | 28 וישמע דוד מאחרי כן ויאמר נקי אנכי וממלכתי מעם יהוה עד עולם מדמי אבנר בן נר |
| 29 Ele caia sobre a cabeça de Joab e sobre toda a casa de seu pai, e nunca falte na casa de Joab quem padeça de gonorreia, quem seja leproso, quem pegue no fuso, quem seja morto à espada e quem esteja privado de pão. | 29 יחלו על ראש יואב ואל כל בית אביו ואל יכרת מבית יואב זב ומצרע ומחזיק בפלך ונפל בחרב וחסר לחם |
| 30 Joab e Abisai, seu Irmão, mataram Abner, porque ele tinha morto (em legitima defesa) seu irmão Asael na batalha de Gabaon. | 30 ויואב ואבישי אחיו הרגו לאבנר על אשר המית את עשהאל אחיהם בגבעון במלחמה |
| 31 Davide disse a Joab e a todo o povo, que estava com ele; Rasgai as vossas vestes, cobri-vos de saco e chorai nos funerais de Abner. O rei Davide ia atrás do féretro. | 31 ויאמר דוד אל יואב ואל כל העם אשר אתו קרעו בגדיכם וחגרו שקים וספדו לפני אבנר והמלך דוד הלך אחרי המטה |
| 32 Logo que sepultaram Abner em Hebron, o rei Davide levantou a voz e chorou sobre a sepultura de Abner, chorando também todo o povo. | 32 ויקברו את אבנר בחברון וישא המלך את קולו ויבך אל קבר אבנר ויבכו כל העם |
| 33 O rei, pranteando Abner, cantou assim: Abner não morreu como costumam morrer os cobardes. | 33 ויקנן המלך אל אבנר ויאמר הכמות נבל ימות אבנר |
| 34 As tuas mãos não foram atadas, nem os teus pés carregados de grilhões, mas tu caíste, como se cai diante dos filhos da iniquidade. Todo o povo, repetindo o mesmo, chorou sobre ele. | 34 ידך לא אסרות ורגליך לא לנחשתים הגשו כנפול לפני בני עולה נפלת ויספו כל העם לבכות עליו |
| 35 Todo o povo se acercou de Davide, para que ele tomasse algum alimento, antes de findar o dia, mas ele jurou: Deus me trate com todo o rigor, se eu provar pão ou o quer que seja, antes do sol posto. | 35 ויבא כל העם להברות את דוד לחם בעוד היום וישבע דוד לאמר כה יעשה לי אלהים וכה יסיף כי אם לפני בוא השמש אטעם לחם או כל מאומה |
| 36 Todo o povo ouviu e achou bem, como achava bem tudo o que o rei fazia. | 36 וכל העם הכירו וייטב בעיניהם ככל אשר עשה המלך בעיני כל העם טוב |
| 37 E todo o povo, todo o Israel, reconheceu naquele dia que o rei não tivera parte alguma no assassinato de Abner, filho de Ner. | 37 וידעו כל העם וכל ישראל ביום ההוא כי לא היתה מהמלך להמית את אבנר בן נר |
| 38 O rei disse ao seus servos: Não sabeis que um chefe, um grande homem, caiu hoje em Israel? | 38 ויאמר המלך אל עבדיו הלוא תדעו כי שר וגדול נפל היום הזה בישראל |
| 39 Eu, embora ungido rei, sou brando; estes homens, filhos de Sarvia, são mais duros que eu. O Senhor dê, a quem faz mal, segundo a sua malícia. | 39 ואנכי היום רך ומשוח מלך והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם יהוה לעשה הרעה כרעתו |
