| 1 Levantou-se Satã contra Israel e excitou Davi a fazer o recenseamento de Israel.* | 1 ויעמד שטן על ישראל ויסת את דויד למנות את ישראל |
| 2 Disse Davi a Joab e aos chefes do povo: “Ide e fazei o recenseamento dos israelitas, desde Bersabeia até Dã, e fazei-me o relatório para que eu saiba o número deles”. | 2 ויאמר דויד אל יואב ואל שרי העם לכו ספרו את ישראל מבאר שבע ועד דן והביאו אלי ואדעה את מספרם |
| 3 Respondeu Joab: “O Senhor multiplique seu povo cem vezes mais! Não são todos eles, ó rei, meu senhor, os servos de meu senhor? Por que, no entanto, exige meu senhor isso? Por que sobrecarregar Israel de um pecado?”. | 3 ויאמר יואב יוסף יהוה על עמו כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל |
| 4 Mas o rei persistiu na ordem que dera a Joab. E Joab partiu, percorreu todo o Israel, depois retornou a Jerusalém. | 4 ודבר המלך חזק על יואב ויצא יואב ויתהלך בכל ישראל ויבא ירושלם |
| 5 Joab entregou a Davi a lista do recenseamento do povo: havia em todo o Israel um milhão e cem mil homens aptos para o manejo da espada. Em Judá havia quatrocentos e setenta mil. | 5 ויתן יואב את מספר מפקד העם אל דויד ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב |
| 6 Não fez o recenseamento da tribo de Levi nem de Benjamim, porque a ordem do rei lhe repugnava. | 6 ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי נתעב דבר המלך את יואב |
| 7 Deus não viu isso com bons olhos e feriu Israel.* | 7 וירע בעיני האלהים על הדבר הזה ויך את ישראל |
| 8 Davi disse a Deus: “Pequei gravemente agindo de tal maneira. Agora dignai-vos perdoar a iniquidade de vosso servo, porque agi em completa insensatez”. | 8 ויאמר דויד אל האלהים חטאתי מאד אשר עשיתי את הדבר הזה ועתה העבר נא את עוון עבדך כי נסכלתי מאד |
| 9 Então, o Senhor dirigiu-se a Gad, vidente de Davi, nestes termos: | 9 וידבר יהוה אל גד חזה דויד לאמר |
| 10 “Vai dizer a Davi: Eis o que diz o Senhor: Eu te proponho três coisas; escolhe uma delas, e eu a farei acontecer”. | 10 לך ודברת אל דויד לאמר כה אמר יהוה שלוש אני נטה עליך בחר לך אחת מהנה ואעשה לך |
| 11 Gad foi ao encontro de Davi e lhe disse: “Eis o que disse o Senhor: | 11 ויבא גד אל דויד ויאמר לו כה אמר יהוה קבל לך |
| 12 Escolhe: ou três anos de fome, ou três meses durante os quais fugirás de teus inimigos e serás atingido por sua espada ou, ainda, três dias em que a espada do Senhor ou a peste maltratarão a terra e o anjo do Senhor devastará todo o território de Israel. A ti compete ver agora que resposta devo dar àquele que me enviou”. | 12 אם שלוש שנים רעב ואם שלשה חדשים נספה מפני צריך וחרב אויבך למשגת ואם שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית בכל גבול ישראל ועתה ראה מה אשיב את שלחי דבר |
| 13 “Estou – respondeu Davi – numa cruel angústia. Ah! Caia eu nas mãos do Senhor, porque imensa é sua misericórdia; mas que eu não caia nas mãos dos homens!” | 13 ויאמר דויד אל גד צר לי מאד אפלה נא ביד יהוה כי רבים רחמיו מאד וביד אדם אל אפל |
| 14 E o Senhor mandou a peste a Israel. Em Israel tombaram setenta mil homens. | 14 ויתן יהוה דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש |
| 15 Deus enviou a Jerusalém um anjo para destruí-la. Enquanto ele a assolava, o Senhor, que olhava, compadeceu-se desse mal e disse ao anjo destruidor: “Basta! Retira agora tua mão!”. Ora, o anjo do Senhor achava-se perto da eira de Ornã, o jebuseu. | 15 וישלח האלהים מלאך לירושלם להשחיתה וכהשחית ראה יהוה וינחם על הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה עמד עם גרן ארנן היבוסי |
| 16 Davi, tendo levantado os olhos, viu o anjo do Senhor que estava entre o céu e a terra, com uma espada desembainhada em sua mão, dirigida contra Jerusalém. Então, Davi e os anciãos, cobertos de sacos, prostraram-se com o rosto por terra. | 16 וישא דויד את עיניו וירא את מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על פניהם |
| 17 E Davi disse a Deus: “Não fui eu quem mandou fazer o recenseamento do povo? Fui eu quem pecou, fui eu quem fez esse mal. Mas essas ovelhas, o que fizeram elas? Senhor, meu Deus, que vossa mão caia, portanto, sobre mim e sobre a casa de meu pai para castigar, mas não sobre vosso povo”. | 17 ויאמר דויד אל האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני הוא אשר חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יהוה אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה |
| 18 O anjo do Senhor mandou Gad dizer a Davi que subisse à eira de Ornã, o jebuseu, para lá levantar um altar ao Senhor. | 18 ומלאך יהוה אמר אל גד לאמר לדויד כי יעלה דויד להקים מזבח ליהוה בגרן ארנן היבסי |
| 19 Davi lá subiu, de acordo com a ordem dada por Gad da parte do Senhor. | 19 ויעל דויד בדבר גד אשר דבר בשם יהוה |
| 20 Ornã, voltando-se, viu o anjo e ele com seus quatro filhos esconderam-se: estava, naquela ocasião, debulhando trigo. | 20 וישב ארנן וירא את המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארנן דש חטים |
| 21 Quando Davi chegou perto de Ornã, este o viu; saiu da eira e se prostrou diante de Davi, com o rosto contra a terra. | 21 ויבא דויד עד ארנן ויבט ארנן וירא את דויד ויצא מן הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה |
| 22 Davi disse-lhe: “Cede-me o terreno de tua eira, para nela construir um altar ao Senhor. Cede-me o lugar pelo seu valor em dinheiro, para que o flagelo se retire de cima do povo”. | 22 ויאמר דויד אל ארנן תנה לי מקום הגרן ואבנה בו מזבח ליהוה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם |
| 23 Ornã respondeu: “Toma-o; que meu senhor, o rei, faça o que lhe parecer bom. Vê, eu dou os bois para o holocausto, os carros para lenha e o trigo para a oblação; tudo te dou”. | 23 ויאמר ארנן אל דויד קח לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי |
| 24 “Não – respondeu Davi –, quero comprá-lo pelo seu inteiro valor em dinheiro; não tomarei o que te pertence para dar ao Senhor e não oferecerei um holocausto que não me custe nada.” | 24 ויאמר המלך דויד לארנן לא כי קנה אקנה בכסף מלא כי לא אשא אשר לך ליהוה והעלות עולה חנם |
| 25 Davi deu a Ornã um peso de seiscentos siclos de ouro pelo terreno.* | 25 ויתן דויד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות |
| 26 E Davi construiu lá um altar ao Senhor; ofereceu holocaustos e sacrifícios pacíficos. Invocou o Senhor que lhe respondeu enviando fogo do céu sobre o altar dos holocaustos. | 26 ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויקרא אל יהוה ויענהו באש מן השמים על מזבח העלה |
| 27 Então, o Senhor falou ao anjo e este embainhou de novo a espada. | 27 ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל נדנה |
| 28 Nesse momento, vendo Davi que o Senhor o tinha ouvido na eira de Ornã, o jebuseu, ofereceu ali sacrifícios. | 28 בעת ההיא בראות דויד כי ענהו יהוה בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם |
| 29 O Tabernáculo do Senhor que Moisés construíra no deserto e o altar dos holocaustos se encontravam, nesse tempo, no lugar alto de Gabaon. | 29 ומשכן יהוה אשר עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון |
| 30 Mas Davi não pôde dirigir-se a esse altar para rogar a Deus, tão aterrado ficara ao ver a espada do anjo do Senhor. | 30 ולא יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה |
