| 1 ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר | 1 Aproximando-se o dia da morte de Davide, deu ele estas Instruções a Salomão, seu filho, dizendo: |
| 2 אנכי הלך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש | 2 Eis que vou para o lugar onde vão parar todos os mortais; sê forte, e porta-te com o homem. |
| 3 ושמרת את משמרת יהוה אלהיך ללכת בדרכיו לשמר חקתיו מצותיו ומשפטיו ועדותיו ככתוב בתורת משה למען תשכיל את כל אשר תעשה ואת כל אשר תפנה שם | 3 Observa tudo o que o Senhor teu Deus te mandou, andando pelos seus caminhos, guardando as suas cerimónias, os seus preceitos, as suas ordenações e as suas leis, conforme está escrito na lei de Moisés, para que sejas bem sucedido em tudo o que fizeres, em qualquer parte onde estejas, |
| 4 למען יקים יהוה את דברו אשר דבר עלי לאמר אם ישמרו בניך את דרכם ללכת לפני באמת בכל לבבם ובכל נפשם לאמר לא יכרת לך איש מעל כסא ישראל | 4 de sorte que o Senhor confirme as suas palavras, ditas a meu respeito. Se os teus filhos vigiarem sobre os seus caminhos, e andarem diante de mim em verdade, de todo o seu coração e de toda a sua alma, terás sempre algum dos teus descendentes sentado no trono de Israel |
| 5 וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלם ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו | 5 Tu sabes também o que me fez Joab, filho de Sarvia, como ele procedeu com os dois generais do exército de Israel, Abner, filho de Ner, e Amasa, filho de Jeter, a quem matou, derramando sangue em tempo de paz, como se fosse na guerra, e manchando com o sangue da guerra o cinto que trazia sobre os seus rins, e os sapatos que tinha nos pés. |
| 6 ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלם שאל | 6 Farás, pois, conforme a tua sabedoria, e não permitirás que as suas cãs desçam em paz à sepultura (visto ser um homicida). |
| 7 ולבני ברזלי הגלעדי תעשה חסד והיו באכלי שלחנך כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך | 7 Pelo contrário, mostrarás o teu agradecimento aos filhos de Berzelai de Galaad, que comerão à tua mesa, porque me saíram ao encontro quando eu fugia diante de Absalão, teu irmão. |
| 8 והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחרים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים והוא ירד לקראתי הירדן ואשבע לו ביהוה לאמר אם אמיתך בחרב | 8 Tens também contigo a Semei de Gera, filho de Jemini de Baurim, que me amaldiçoou com uma péssima maldição, quando eu ia para o acampamento. Todavia, porque ele veio ao meu encontro, quando eu passava o Jordão, jurei-lhe pelo Senhor, dizendo: Não te matarei à espada. |
| 9 ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול | 9 Não deixes sem castigo o seu crime. És homem entendido para saberes como te hás-de haver com ele; farás baixar, com sangue, as suas cãs à sepultura. |
| 10 וישכב דוד עם אבתיו ויקבר בעיר דוד | 10 Adormeceu, pois, Davide com seus pais, e foi sepultado na cidade de Davide. |
| 11 והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה בחברון מלך שבע שנים ובירושלם מלך שלשים ושלש שנים | 11 O tempo que Davide reinou sobre Israel foi de quarenta anos; em Hebron reinou sete anos, em Jerusalém trinta e três. |
| 12 ושלמה ישב על כסא דוד אביו ותכן מלכתו מאד | 12 Salomão tomou posse do trono de Davide, seu pai, e o seu reino consolidou-se sobremaneira. |
| 13 ויבא אדניהו בן חגית אל בת שבע אם שלמה ותאמר השלום באך ויאמר שלום | 13 Adonias, filho de Hagit, foi ter com Betsabé, mãe de Salomão. Ela disse-lhe: É porventura de paz a tua entrada? Ele respondeu-lhe: É de paz. |
| 14 ויאמר דבר לי אליך ותאמר דבר | 14 E acrescentou: Tenho uma palavra a dizer-te. Ela respondeu-lhe: Fala. Ele disse: |
| 15 ויאמר את ידעת כי לי היתה המלוכה ועלי שמו כל ישראל פניהם למלך ותסב המלוכה ותהי לאחי כי מיהוה היתה לו | 15 Tu sabes que o reino era meu, que todo o Israel me tinha escolhido de preferência para seu rei, mas o reino foi transferido e passou para meu irmão, porque o Senhor o destinou para ele. |
| 16 ועתה שאלה אחת אנכי שאל מאתך אל תשבי את פני ותאמר אליו דבר | 16 Agora, pois, uma só coisa te peço; não me faças passar pela vergonha de ma recusares. Ela disse-lhe: Fala. |
| 17 ויאמר אמרי נא לשלמה המלך כי לא ישיב את פניך ויתן לי את אבישג השונמית לאשה | 17 Adonias disse: Peço-te que digas a Salomão (visto que ele não pode negar-te nada) que me dê Abisag Sunamita por mulher. |
| 18 ותאמר בת שבע טוב אנכי אדבר עליך אל המלך | 18 Betsabé respondeu: Está bem, eu falarei por ti ao rei. |
| 19 ותבא בת שבע אל המלך שלמה לדבר לו על אדניהו ויקם המלך לקראתה וישתחו לה וישב על כסאו וישם כסא לאם המלך ותשב לימינו | 19 Foi, pois, Betsabé ter com o rei Salomão, para lhe falar em favor de Adonias. O rei levantou-se para a vir receber, saúdou-a com profunda reverência e sentou-se no seu trono e mandou colocar um trono para a mãe do rei, a qual se sentou à sua mão direita. |
| 20 ותאמר שאלה אחת קטנה אנכי שאלת מאתך אל תשב את פני ויאמר לה המלך שאלי אמי כי לא אשיב את פניך | 20 Ela disse-lhe: Eu só te peço uma pequena coisa, não me envergonhes com a repulsa. O rei disse-lhe: Pede, minha mãe, porque não é justo que vás descontente. |
| 21 ותאמר יתן את אבישג השנמית לאדניהו אחיך לאשה | 21 Disse Betsabé: Dê-se Abisag Sunamita por mulher a Adonias, teu irmão. |
| 22 ויען המלך שלמה ויאמר לאמו ולמה את שאלת את אבישג השנמית לאדניהו ושאלי לו את המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני ולו ולאביתר הכהן וליואב בן צרויה | 22 E o rei Salomão respondeu, e disse à sua mãe: Por que pedes tu Abisag Sunamita para Adonias? Pede também para ele o reino, porque ele é meu irmão mais velho, e tem por si o pontífice Abiatar, e Joab, filho de Sarvia. |
| 23 וישבע המלך שלמה ביהוה לאמר כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף כי בנפשו דבר אדניהו את הדבר הזה | 23 Jurou então o rei Salomão pelo Senhor, dizendo: Deus me trate com todo o seu rigor, se não é verdade que Adonias por esta palavra falou contra a sua própria vida. |
| 24 ועתה חי יהוה אשר הכינני ויושיביני על כסא דוד אבי ואשר עשה לי בית כאשר דבר כי היום יומת אדניהו | 24 Juro pelo Senhor, que me estabeleceu solidamente no trono de Davide, meu pai, e que fundou a minha casa como tinha dito, que Adonias será hoje morto. |
| 25 וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימת | 25 E o rei Salomão deu ordem a Banaias, filho de Jojada, para o matar. Assim morreu (Adonias). |
| 26 ולאביתר הכהן אמר המלך ענתת לך על שדיך כי איש מות אתה וביום הזה לא אמיתך כי נשאת את ארון אדני יהוה לפני דוד אבי וכי התענית בכל אשר התענה אבי | 26 Disse também o rei ao pontífice Abiatar: Vai para Anatot, para as tuas terras: na verdade és digno de morte, mas eu não te matarei hoje, porque levaste a arca do Senhor Deus diante de meu pai Davide, e acompanhaste meu pai em todos os trabalhos que padeceu. |
| 27 ויגרש שלמה את אביתר מהיות כהן ליהוה למלא את דבר יהוה אשר דבר על בית עלי בשלה | 27 Salomão desterrou Abiatar, para não ser mais pontífice do Senhor, a fim de se cumprir a palavra que o Senhor tinha proferido em Silo, contra a casa de Helí. |
| 28 והשמעה באה עד יואב כי יואב נטה אחרי אדניה ואחרי אבשלום לא נטה וינס יואב אל אהל יהוה ויחזק בקרנות המזבח | 28 Quando chegou esta notícia a Joab, que tinha seguido o partido de Adonias, e não o de Salomão, fugiu Joab para o tabernáculo do Senhor, e agarrou-se ao canto do altar. |
| 29 ויגד למלך שלמה כי נס יואב אל אהל יהוה והנה אצל המזבח וישלח שלמה את בניהו בן יהוידע לאמר לך פגע בו | 29 Foram dizer ao rei Salomão que Joab tinha fugido para o tabernáculo do Senhor, e estava junto do altar. Salomão mandou Banaias, filho de Jojada, dizendo: Vai, e mata-o. |
| 30 ויבא בניהו אל אהל יהוה ויאמר אליו כה אמר המלך צא ויאמר לא כי פה אמות וישב בניהו את המלך דבר לאמר כה דבר יואב וכה ענני | 30 E foi Banaias ao tabernáculo do Senhor, e disse a Joab: O rei manda isto; sai daqui. Ele respondeu: Não sairei, mas morrerei neste lugar. Deu Banaias parte disto ao rei, dizendo: Eis o que disse Joab, e o que me respondeu. |
| 31 ויאמר לו המלך עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו והסירת דמי חנם אשר שפך יואב מעלי ומעל בית אבי | 31 O rei disse-lhe: Faze como ele te disse, mata-o, sepulta-o, e com isto lavarás a mim e a casa de meu pai do sangue inocente, que Joab derramou. |
| 32 והשיב יהוה את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדקים וטבים ממנו ויהרגם בחרב ואבי דוד לא ידע את אבנר בן נר שר צבא ישראל ואת עמשא בן יתר שר צבא יהודה | 32 O Senhor fará recair o seu sangue sobre a sua cabeça, porque assassinou dois homens justos, e melhores do que ele; ele matou à espada, sem meu pai Davide o saber, Abner, filho de Ner, general do exército de Israel, e Amasa, filho de Jeter, general do exército de Judá. |
| 33 ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעלם ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד עולם מעם יהוה | 33 O sangue destes recairá para sempre sobre a cabeça de Joab, e sobre a cabeça da sua posteridade. A Davide, à sua descendência, à sua casa e ao seu trono, dê o Senhor paz para sempre. |
| 34 ויעל בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימתהו ויקבר בביתו במדבר | 34 Partiu, então, Banaias, filho de Jojada, e, arremetendo contra Joab, o matou. Joab foi sepultado em sua casa no deserto. |
| 35 ויתן המלך את בניהו בן יהוידע תחתיו על הצבא ואת צדוק הכהן נתן המלך תחת אביתר | 35 Em lugar de Joab constituiu o rei a Banaias, filho de Jojada, general do exército, e, em lugar de Abiatar, estabeleceu como pontífice a Sadoc. |
| 36 וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר לו בנה לך בית בירושלם וישבת שם ולא תצא משם אנה ואנה | 36 Mandou o rei também chamar Semei e disse-lhe: Faze para ti uma casa em Jerusalém, e habita aí; dela não sairás andando duma parte para outra. |
| 37 והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון ידע תדע כי מות תמות דמך יהיה בראשך | 37 Em qualquer dia, pois, que daqui saíres e passares a torrente do Cedron, sabe que serás morto; o teu sangue recairá sobre a tu a cabeça. |
| 38 ויאמר שמעי למלך טוב הדבר כאשר דבר אדני המלך כן יעשה עבדך וישב שמעי בירושלם ימים רבים | 38 Disse Semei ao rei: Justa ordem é esta. Como disse o rei, meu senhor, assim o executará o teu servo. Morou Semei em Jerusalém durante muito tempo. |
| 39 ויהי מקץ שלש שנים ויברחו שני עבדים לשמעי אל אכיש בן מעכה מלך גת ויגידו לשמעי לאמר הנה עבדיך בגת | 39 Passados três anos, aconteceu que os servos de Semei fugiram para Aquis, filho de Maaca, rei de Get, e foram dizer a Semei que os servos tinham ido para Get. |
| 40 ויקם שמעי ויחבש את חמרו וילך גתה אל אכיש לבקש את עבדיו וילך שמעי ויבא את עבדיו מגת | 40 Levantou-se Semei, aparelhou o seu jumento e foi ter com Aquis, a Get, em busca dos seus servos, e tornou-os a trazer de Get. |
| 41 ויגד לשלמה כי הלך שמעי מירושלם גת וישב | 41 Disseram a Salomão que Semei tinha ido de Jerusalém a Get e que tinha já voltado. |
| 42 וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר אליו הלוא השבעתיך ביהוה ואעד בך לאמר ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידע תדע כי מות תמות ותאמר אלי טוב הדבר שמעתי | 42 O rei mandou-o chamar e disse-lhe: Não te fiz eu jurar pelo Senhor, não te avisei formalmente, dizendo-te que, em qualquer dia que saísses a uma ou outra parte, morrerias? E tu não respondeste: Justa ordem é esta, que acabo de ouvir? |
| 43 ומדוע לא שמרת את שבעת יהוה ואת המצוה אשר צויתי עליך | 43 Por que não guardaste tu o juramento do Senhor e a ordem que eu tinha dado? |
| 44 ויאמר המלך אל שמעי אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי והשיב יהוה את רעתך בראשך | 44 O rei acrescentou: Tu sabes todo o mal de que a tua consciência te acusa de teres feito a Davide, meu pai: o Senhor fez recair a tua malícia sobre a tua cabeça. |
| 45 והמלך שלמה ברוך וכסא דוד יהיה נכון לפני יהוה עד עולם | 45 O rei Salomão será abençoado, e o trono de Davide será para sempre estável diante do Senhor. |
| 46 ויצו המלך את בניהו בן יהוידע ויצא ויפגע בו וימת והממלכה נכונה ביד שלמה | 46 Deu o rei ordem a Banaias, filho de Jojada, o qual, tendo saido, feriu Semei, e ele morreu. |
