Lettera di Giuda - (מכתב יהודה) 4

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 עַל־כֵּן־נִירָא נָא בְּהִמָּצֵא עוֹד הַהַבְטָחָה לָבוֹא אֶל־מְנוּחָתוֹ פֶּן־יֵרָאֶה אִישׁ מִכֶּם מְאַחֵר פְּעָמָיו	1 Timeamus ergo, ne forte, relicta pollicitatione introeundi in re quiem eius, existimetur aliquis ex vobis deesse;
2 כִּי גַם־אֵלֵינוּ בָּאָה הַבְּשׂוֹרָה כְּמוֹ אֲלֵיהֶם אַךְ לֹא־הוֹעִיל לָהֶם דְּבַר הַשְּׁמוּעָה מִפְּנֵי אֲשֶׁר לֹא־הִתְעָרַב בָּאֱמוּנָה לַשֹּׁמְעִים	2 etenim et nobis evangelizatum est quemadmodum et illis, sed non profuit illis sermo auditus, non commixtis fide cum iis, qui audierant.
3 כִּי בָּאֵי הַמְּנוּחָה אֲנַחְנוּ הַמַּאֲמִינִים כְּמוֹ שֶׁאָמַר אֲשֶׁר־נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם־יְבֹאוּן אֶל־מְנוּחָתִי אַף כִּי נִגְמְרוּ מַעֲשֵׂי יְהוָֹה מֵעֵת הִוָּסֵד הָעוֹלָם	3 Ingredimur enim in requiem, qui credidimus, quemadmodum dixit: “ Sicut iuravi in ira mea: Non introibunt in requiem meam ”, et quidem operibus ab institutione mundi factis.
4 כִּי עַל־הַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי אֹמֵר בְּמָקוֹם אֶחָד וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל־מְלַאכְתּוֹ	4 Dixit enim quodam loco de die septima sic: “Et requievit Deus die septima ab omnibus operibus suis ”;
5 וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֹמֵר עוֹד אִם־יְבֹאוּן אֶל־מְנוּחָתִי	5 et in isto rursum: “ Non introibunt in requiem meam ”.
6 וְיַעַן כִּי־יֶשׁ־עוֹד מָקוֹם לָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה וַאֲשֶׁר הִתְבַּשְּׂרוּ בָּרִאשׁוֹנָה הֵמָּה לֹא־בָאוּ שָׁם בַּעֲבוּר הַמֶּרִי	6 Quoniam ergo superest quosdam introire in illam, et hi, quibus prioribus evangelizatum est, non introierunt propter inoboedientiam,
7 לָכֵן הוֹסִיף לִקְבוֹעַ יוֹם בְּאָמְרוֹ הַיּוֹם עַל־יְדֵי דָוִד מִקֵּץ יָמִים רַבִּים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הַיּוֹם אִם־בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ אַל־תַּקְשׁוּ לְבַבְכֶם	7 iterum terminat diem quendam, “ Hodie ”, in David dicendo post tantum temporis, sicut supra dictum est: “ Hodie, si vocem eius audieritis, nolite obdurare corda vestra ”.
8 כִּי אִלּוּ יְהוֹשֻׁעַ הֵנִיחַ לָהֶם לֹא־הָיָה מְדַבֵּר אַחֲרֵי זֹאת עַל־יוֹם אַחֵר	8 Nam, si eis Iesus requiem praestitisset, non de alio loqueretur posthac die.
9 עַל־כֵּן נִשְׁאֲרָה עוֹד מְנוּחַת שַׁבָּת לְעַם אֱלֹהִים	9 Itaque relinquitur sabbatismus populo Dei;
10 כִּי הַבָּא אֶל־מְנוּחָתוֹ גַּם־הוּא שָׁבַת מִמְּלַאכְתּוֹ כְּמוֹ הָאֱלֹהִים מִשֶּׁלּוֹ	10 qui enim ingressus est in requiem eius, etiam ipse requievit ab operibus suis, sicut a suis Deus.
11 לָכֵן נִשְׁקְדָה־נָּא לָבוֹא אֶל־הַמְּנוּחָה הַהִיא לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא־יִכָּשֶׁל אִישׁ וְהָיָה מַמְרֶה כְּמוֹהֶם	11 Festinemus ergo ingredi in illam requiem, ut ne in idipsum quis incidat inoboedientiae exemplum.
12 כִּי־דְבַר הָאֱלֹהִים חַי הוּא וּפֹעֵל גְּבוּרוֹת וְחַד מֵחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְנִכְנָס עַד־לְהַבְדִּיל בֵּין־נֶפֶשׁ לָרוּחַ וּבֵין הַדְּבָקִים לָמוֹחַ וּבֹחֵן מַחְשְׁבוֹת לֵבָב וּמְזִמּוֹתָיו	12 Vivus est enim Dei sermo et efficax et penetrabilior omni gladio ancipiti et pertingens usque ad divisionem animae ac spiritus, compagum quoque et medullarum, et discretor cogitationum et intentionum cordis;
13 וְאֵין כָּל־נִבְרָא נִסְתָּר מִנֶּגְדּוֹ כִּי־הַכֹּל חָשֹוּף וְגָלוּי לְעֵינֵי־בַעַל דְּבָרִים שֶׁלָּנוּ	13 et non est creatura invisibilis in conspectu eius, omnia autem nuda et aperta sunt oculis eius, ad quem nobis sermo.
14 וְעַתָּה בִּהְיוֹת־לָנוּ כֹּהֵן רֹאשׁ גָּדוֹל אֲשֶׁר עָבַר בַּשָּׁמָיִם הוּא יֵשׁוּעַ בֶּן־הָאֱלֹהִים נַחֲזִיקָה בְּהוֹדָאָתֵנוּ	14 Habentes ergo pontificem magnum, qui penetravit caelos, Iesum Filium Dei, teneamus confessionem.
15 כִּי אֵין לָנוּ כֹּהֵן גָּדוֹל אֲשֶׁר לֹא־יוּכַל לְהִצְטָעֵר עַל־חֳלָיֵינוּ כִּי אִם־הַמְנֻסֶּה בַכֹּל כָּמוֹנוּ אַךְ בְּלִי־חֵטְא	15 Non enim habemus pontificem, qui non possit compati infirmitatibus nostris, tentatum autem per omnia secundum similitudinem absque peccato;
16 עַל־כֵּן נִקְרְבָה בְּבִטָּחוֹן אֶל־כִּסֵּא הֶחָסֶד לָשֵׂאת רַחֲמִים וְלִמְצֹא חֶסֶד לְעֶזְרָה בְּעִתָּהּ	16 adeamus ergo cum fiducia ad thronum gratiae, ut misericordiam consequamur et gratiam inveniamus in auxilium opportunum.