Prima lettera ai Tessalonicesi - (מכתב ראשון לסלוניקים) 4

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	VULGATA
1 וְעַתָּה מַה־נֹּאמַר עַל־אַבְרָהָם אָבִינוּ מַה־זֶּה הִשִּׂיג לְפִי הַבָּשָׂר	1 Quid ergo dicemus invenisse Abraham patrem nostrum secundum carnem ?
2 כִּי אִם־נִצְדַּק אַבְרָהָם מִתּוֹךְ הַמַּעֲשִׂים לוֹ הַתְּהִלָּה אַךְ־לֹא לִפְנֵי הָאֱלֹהִים	2 Si enim Abraham ex operibus justificatus est, habet gloriam, sed non apud Deum.
3 כִּי הַכָּתוּב מַה־הוּא אֹמֵר וְהֶאֱמִן אַבְרָהָם בַּיהוֹה וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה	3 Quid enim dicit Scriptura ? Credidit Abraham Deo, et reputatum est illi ad justitiam.
4 הִנֵּה הַפֹּעֵל לֹא־יֵחָשֶׁב לוֹ שְׂכָרוֹ עַל־פִּי הֶחָסֶד כִּי אִם־עַל־פִּי הַחוֹב	4 Ei autem qui operatur, merces non imputatur secundum gratiam, sed secundum debitum.
5 אֲבָל לַאֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹעֵל כִּי אִם־מַאֲמִין בַּמַּצְדִּיק אֶת־הָרָשָׁע אֱמוּנָתוֹ תֵּחָשֶׁב לוֹ לִצְדָקָה	5 Ei vero qui non operatur, credenti autem in eum, qui justificat impium, reputatur fides ejus ad justitiam secundum propositum gratiæ Dei.
6 כַּאֲשֶׁר גַּם־דָּוִד מְאַשֵּׁר אֶת־הָאָדָם אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים יַחְשָׁב־לוֹ צְדָקָה בְּלֹא מַעֲשִׂים בְּאָמְרוֹ	6 Sicut et David dicit beatitudinem hominis, cui Deus accepto fert justitiam sine operibus :
7 אַשְׁרֵי נְשֹוּי־פֶּשַׁע כְּסוּי חֲטָאָה	7 Beati, quorum remissæ sunt iniquitates, et quorum tecta sunt peccata.
8 אַשְׁרֵי אָדָם לֹא־יַחְשֹׁב יְהוָֹה לוֹ עָוֺן	8 Beatus vir, cui non imputavit Dominus peccatum.
9 וְעַתָּה הָאִשּׁוּר הַזֶּה הַעַל־הַמִּילָה הוּא אִם־גַּם עַל־הָעָרְלָה הֲלֹא אָמַרְנוּ כִּי לְאַבְרָהָם נֶחְשְׁבָה אֱמוּנָתוֹ לִצְדָקָה	9 Beatitudo ergo hæc in circumcisione tantum manet, an etiam in præputio ? Dicimus enim quia reputata est Abrahæ fides ad justitiam.
10 וְאֵיךְ נֶחְשְׁבָה־לּוֹ אִם־בִּהְיוֹתוֹ נִמּוֹל אוֹ בְּעוֹדֶנּוּ עָרֵל הֵן לֹא בִהְיוֹתוֹ נִמּוֹל כִּי אִם־בְּעָרְלָתוֹ	10 Quomodo ergo reputata est ? in circumcisione, an in præputio ? Non in circumcisione, sed in præputio.
11 וְאוֹת הַמִּילָה קִבֵּל לְחוֹתַם צִדְקַת הָאֱמוּנָה אֲשֶׁר הָיְתָה־לּוֹ בְּעָרְלָתוֹ לִהְיוֹת לְאָב לְכָל־הַמַּאֲמִינִים וְהֵם עֲרֵלִים לְמַעַן אַף־לָהֶם תֵּחָשֵׁב הַצְּדָקָה	11 Et signum accepit circumcisionis, signaculum justitiæ fidei, quæ est in præputio : ut sit pater omnium credentium per præputium, ut reputetur et illis ad justitiam :
12 וְלִהְיוֹת לְאָב גַּם־לַמּוּלִים אַךְ־לֹא לַאֲשֶׁר הֵם נִמּוֹלִים לְבַד כִּי אִם־גַּם־הֹלְכִים בְּעִקְּבוֹת הָאֱמוּנָה שֶׁהָיְתָה־לּוֹ לְאַבְרָהָם בְּעוֹדֶנּוּ בְעָרְלָתוֹ	12 et sit pater circumcisionis non iis tantum, qui sunt ex circumcisione, sed et iis qui sectantur vestigia fidei, quæ est in præputio patris nostri Abrahæ.
13 כִּי לֹא עַל־יְדֵי תוֹרָה בָּאָה הַהַבְטָחָה לְאַבְרָהָם וּלְזַרְעוֹ לִהְיוֹתוֹ יֹרֵשׁ הָעוֹלָם כִּי אִם־עַל־יְדֵי צִדְקַת הָאֱמוּנָה	13 Non enim per legem promissio Abrahæ, aut semini ejus ut hæres esset mundi : sed per justitiam fidei.
14 כִּי אִלּוּ לִבְנֵי־הַתּוֹרָה הַיְרֻשָּׁה הָאֱמוּנָה לָרִיק תִּהְיֶה וְהַהַבְטָחָה בְּטֵלָה	14 Si enim qui ex lege, hæredes sunt : exinanita est fides, abolita est promissio.
15 כִּי הַתּוֹרָה מְבִיאָה קָצֶף כִּי בַאֲשֶׁר אֵין תּוֹרָה גַּם אֵין־שָׁם עֲבֵרָה	15 Lex enim iram operatur. Ubi enim non est lex, nec prævaricatio.
16 עַל־כֵּן מִתּוֹךְ אֱמוּנָה לְמַעַן לְפִי־חֶסֶד לְמַעַן תִּהְיֶה הַהַבְטָחָה קַיֶּמֶת לְכָל־זַרְעוֹ לֹא לִבְנֵי הַתּוֹרָה לְבַדָּם כִּי־גַם לִבְנֵי אֱמוּנַת אַבְרָהָם אֲשֶׁר הוּא אָב לְכֻלָּנוּ	16 Ideo ex fide, ut secundum gratiam firma sit promissio omni semini, non ei qui ex lege est solum, sed et ei qui ex fide est Abrahæ, qui pater est omnium nostrum
17 כַּכָּתוּב כִּי אַב־הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ וְהוּא הֶאֱמִין בְּהַבִּיט אֶל־אֵל הַמְחַיֶּה אֶת־הַמֵּתִים וְהַקּוֹרֵא אֵת אֲשֶׁר לֹא־הָיָה כְּמוֹ הוֹה	17 (sicut scriptum est : Quia patrem multarum gentium posui te) ante Deum, cui credidit, qui vivificat mortuos, et vocat ea quæ non sunt, tamquam ea quæ sunt :
18 בַּאֲשֶׁר אֵין־תִּקְוָה קִוָּה וַיַּאֲמֵן לְמַעַן אֲשֶׁר יִהְיֶה לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ	18 qui contra spem in spem credidit, ut fieret pater multarum gentium secundum quod dictum est ei : Sic erit semen tuum.
19 וְלֹא רָפְתָה אֱמוּנָתוֹ וְלֹא הִתְבּוֹנֵן אֶל־גּוּפוֹ שֶׁכְּבָר נָפוֹג בִּהְיוֹתוֹ כְּבֶן־מְאַת שָׁנָה וְאֶל־בְּלוֹת רֶחֶם שָׂרָה	19 Et non infirmatus est fide, nec consideravit corpus suum emortuum, cum jam fere centum esset annorum, et emortuam vulvam Saræ.
20 וְלֹא־חָלַק לִבּוֹ בְּהַבְטָחַת הָאֱלֹהִים כַּחֲסַר הָאֱמוּנָה כִּי אִם־הִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָתוֹ וַיִּתֵּן כָּבוֹד לֵאלֹהִים	20 In repromissione etiam Dei non hæsitavit diffidentia, sed confortatus est fide, dans gloriam Deo :
21 וַיֵּדַע בְּלֵבָב שָׁלֵם כִּי אֶת־אֲשֶׁר הִבְטִיחַ גַּם־יָכֹל לַעֲשׂוֹתוֹ	21 plenissime sciens, quia quæcumque promisit, potens est et facere.
22 עַל־כֵּן גַּם־נֶחְשְׁבָה־לּוֹ לִצְדָקָה	22 Ideo et reputatum est illi ad justitiam.
23 וְלֹא־לְבַד לְמַעֲנוֹ כְּתוּבָה זֹאת שֶׁנֶּחְשְׁבָה לוֹ	23 Non est autem scriptum tantum propter ipsum quia reputatum est illi ad justitiam :
24 כִּי אִם־גַּם לְמַעֲנֵנוּ אֲשֶׁר עֲתִידָה לְהֵחָשֵׁב לָנוּ הַמַּאֲמִינִים בְּמִי שֶׁהֵעִיר אֶת־יֵשׁוּעַ אֲדֹנֵינוּ מִן־הַמֵּתִים	24 sed et propter nos, quibus reputabitur credentibus in eum, qui suscitavit Jesum Christum Dominum nostrum a mortuis,
25 אֲשֶׁר נִמְסַר בַּעֲבוּר פְּשָׁעֵינוּ וְנֵעוֹר לְבַעֲבוּר צַדְּקֵנוּ	25 qui traditus est propter delicta nostra, et resurrexit propter justificationem nostram.