Lettera ai Colossesi - מכתב לקולוסים 24

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 וַיֵּרֶד חֲנַנְיָה הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל אַחֲרֵי חֲמֵשֶׁת יָמִים וְאִתּוֹ הַזְּקֵנִים וְטַרְטֻלּוֹס אִישׁ דְּבָרִים וַיּוֹדִיעוּ אֶת־הַנְּצִיב אֶת־דְּבַר רִיבָם עִם־פּוֹלוֹס	1 Cinq jours plus tard, le grand prêtre Ananias descendit à Césarée avec un groupe d’Anciens et un avocat, un certain Tertullus. Ils se présentèrent devant le gouverneur comme accusateurs de Paul.
2 וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרְאוּ־לוֹ וַיָּחֶל טַרְטֻלּוֹס לְשִׂטְנוֹ וַיֹּאמַר	2 On le fit appeler, et Tertullus commença son réquisitoire: "Excellent Félix, nous jouissons d’une vraie tranquillité grâce à toi et aux réformes que tu as su prévoir pour le bien de cette nation.
3 אֵת אֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ עַל־יָדְךָ בְּשָׁלוֹם רָב וַאֲשֶׁר נַעֲשֹוּ תַּקָּנוֹת רַבּוֹת לָעָם הַזֶּה בְּהַשְׁגָּחָתֶךָ נְקַבֵּל בְכָל־עֵת וּבְכָל־מָקוֹם בְּכָל־תּוֹדָה פֶלִיקְס הָאַדִּיר	3 Constamment et partout nous savons le reconnaître et nous t’en disons un vrai merci.
4 אַךְ לְבִלְתִּי הַלְאוֹתְךָ הַרְבֵּה אֶתְחַנֵּן אֵלֶיךָ אֲשֶׁר תִּשְׁמָעֵנוּ בְּקֹצֶר דְּבָרֵינוּ כְּחֶמְלָתֶךָ	4 Mais je ne voudrais pas t’importuner, et je te prie de nous écouter quelques instants avec ta bienveillance habituelle.
5 כִּי מָצָאנוּ אֶת־הָאִישׁ הַזֶּה כְּקֶטֶב וּמְגָרֶה מִדְיָנִים בֵּין כָּל־הַיְּהוּדִים עַל־פְּנֵי תֵבֵל וְהוּא רֹאשׁ כַּת הַנָּצְרִים	5 “Nous avons établi que cet homme soulève des émeutes chez tous les Juifs du monde civilisé: c’est une vraie peste! Et c’est un des porte-paroles de la secte des Nazaréens.
6 וְהוּא גַם־נִסָּה לְחַלֵּל אֶת־הַמִּקְדָּשׁ וַנִּתְפֹּשׂ אוֹתוֹ וַנַּחְפֹּץ לְשָׁפְטוֹ עַל־פִּי תוֹרָתֵנוּ	6 Il a essayé de profaner le Temple, aussi l’avons-nous arrêté et voulions-nous le juger selon notre Loi.
7 וַיָּבֹא עָלֵינוּ לוּסִיאַס שַׂר־הָאֶלֶף בְּרָב־כֹּחַ וַיַּחְטְפֵהוּ מִיָּדֵינוּ	7 C’est alors que le commandant Lysias est intervenu de façon très violente; il nous l’a arraché des mains et a ordonné à ses accusateurs de se présenter devant toi.
8 וַיְצַו אֶת־שׂטְנָיו כִּי־בוֹא יָבֹאוּ לְפָנֶיךָ וְאַתָּה כִּי־תַחֲקֹר אֹתוֹ תּוּכַל לָדַעַת מִפִּיהוּ אֵת כָּל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ טֹעֲנִים עָלָיו	8 Tu pourras d’ailleurs lui faire confirmer tous ces détails et tu sauras ainsi de quoi nous l’accusons.”
9 וַיְמַלְאוּ הַיְּהוּדִים אֶת־דְּבָרָיו לֵאמֹר כִּי־כֵן הוּא	9 Les Juifs l’appuyèrent et certifièrent que tout cela était exact.
10 וַיִּרְמֹז הַנְּצִיב אֶל־פּוֹלוֹס לְדַבֵּר וַיַּעַן וַיֹּאמַר יַעַן אֲשֶׁר־יָדַעְתִּי כִּי זֶה כַּמֶּה שָׁנִים שׁוֹפֵט אַתָּה לָעָם הַזֶּה הִנְנִי מִצְטַדֵּק בְּלֵב בָּטוּחַ עַל־עִנְיָנָי	10 Alors, sur un signe du gouverneur, Paul prit la parole: “Je sais que tu gouvernes cette nation depuis un bon nombre d’années, et pour cela même je me défendrai plus spontanément.
11 אַתָּה תוּכַל לָדַעַת אֲשֶׁר לֹא עָבְרוּ יוֹתֵר מִשְּׁנֵים עָשָׂר יוֹם מֵעֵת עֲלוֹתִי יְרוּשָׁלַיִם לְהִשְׁתַּחֲוֺת	11 Tu pourras d’abord vérifier toi-même que je suis à Jérusalem depuis seulement douze jours: j’y suis venu pour adorer.
12 וְלֹא בַמִּקְדָּשׁ מְצָאוּנִי מִתְוַכֵּחַ עִם־אִישׁ אוֹ־מְעוֹרֵר מְהוּמָה בָּעָם וְלֹא בְּבָתֵּי הַכְּנֵסִיּוֹת וְלֹא בָעִיר	12 Ensuite, on ne m’a pas pris dans le Temple en train de discuter ou d’exciter la foule, et pas davantage dans les synagogues ou en ville.
13 גַּם אֵין בִּיכָלְתָּם לְהוֹכִיחַ עָלַי אֵת אֲשֶׁר עַתָּה הֵם שׂטְנִים אוֹתִי	13 Ils sont incapables de prouver ce dont ils m’accusent en ce moment.
14 אֲבָל אֶת־זֹאת מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ כִּי־בַדֶּרֶךְ הַהִיא אֲשֶׁר יִקְרָאוּהָ בְּשֵׁם כַּת בָּהּ אֲנִי עֹבֵד אֶת־אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּהַאֲמִינִי בְּכָל־הַכָּתוּב בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים	14 “Mais c’est vrai, je t’avoue que je sers le Dieu de mes pères selon notre Chemin, qu’ils traitent d’hérésie. Je crois donc tout ce qui est écrit dans la Loi et les Prophètes,
15 וְתִקְוָתִי לֵאלֹהִים אֲשֶׁר גַּם־הֵם יְחַכּוּ־לָהּ זֹאת הִיא כִּי עֲתִידָה לִהְיוֹת תְּחִיַּת הַמֵּתִים לַצַּדִּיקִים וְלָרְשָׁעִים	15 et j’attends de Dieu, comme eux-mêmes l’attendent, une résurrection des bons et des mauvais.
16 וּבְזֹאת גַּם־עָמַלְתִּי לִהְיוֹת תְּמִים־לֵב לֵאלֹהִים וְלָאָדָם תָּמִיד	16 C’est bien pourquoi j’ai soin d’être irréprochable sur tous les plans, aussi bien devant Dieu que devant les hommes.
17 וּמִקֵּץ שָׁנִים רַבּוֹת בָּאתִי לְהָבִיא נְדָבוֹת לְעַמִּי וּלְהַקְרִיב קָרְבָּן	17 “Après bien des années, je suis venu à la fois pour porter une aide à ceux de ma nation, et pour présenter des offrandes.
18 וָאֱהִי מִטַּהֵר בַּמִּקְדָּשׁ לֹא בַהֲמוֹן־עָם וְלֹא בִמְהוּמָה וְכֵן מְצָאוּנִי אֲנָשִׁים יְהוּדִים מֵאַסְיָא	18 C’est la raison pour laquelle ils m’ont trouvé dans le Temple. J’étais en état de pureté, il n’y avait ni attroupement ni tumulte;
19 אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם הָיָה לַעֲמָד־הֵנָּה לְפָנֶיךָ וְלַעֲנוֹת בִּי אִם־הָיָה לָהֶם דָּבָר נֶגְדִּי	19 il y a eu seulement ces Juifs d’Asie: ils auraient bien dû venir et m’accuser s’ils avaient quelque chose à me reprocher!
20 אוֹ אֵלֶּה יְדַבְּרוּ־נָא הֵמָּה מַה־מָּצְאוּ בִי עָוֶל בְּעָמְדִי לִפְנֵי הַסַּנְהֶדְרִין	20 “Mais ceux qui sont ici devraient dire quel délit ils m’ont trouvé quand j’ai comparu devant le Sanhédrin.
21 בִּלְתִּי אִם־הַדָּבָר הָאֶחָד הַהוּא אֲשֶׁר קָרָאתִי בְּעָמְדִי בְתוֹכָם כִּי עַל־תְּחִיַּת הַמֵּתִים אֲנִי נָדוֹן הַיּוֹם לִפְנֵיכֶם	21 À moins que ce soit parce que j’ai crié face à eux: C’est pour la résurrection des morts que je suis aujourd’hui devant vous en accusé.”
22 וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ פֶלִיקְס אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיְאַחֵר אֶת־דִּינָם לְעֵת אַחֶרֶת כִּי עִנְיְנֵי הַדֶּרֶךְ הַזֹּאת נוֹדְעוּ לוֹ הֵיטֵב וַיֹּאמֶר בְּרֶדֶת אֵלַי לוּסִיאַס שַׂר הָאֶלֶף אֶשְׁפֹּט עַל־דְּבַרְכֶם	22 Félix était fort bien informé au sujet du Chemin, aussi les renvoya-t-il en disant: "Quand le commandant Lysias sera descendu, je déciderai votre affaire.”
23 וַיְצַו אֶת־שַׂר הַמֵּאָה לָשֹוּם אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר וְלָתֶת־לוֹ רְוָחָה וּלְבִלְתִּי מְנֹעַ אִישׁ מִמְּיֻדָּעָיו מִשָּׁרֵת אֹתוֹ וּמִבּוֹא אֵלָיו	23 Félix donna des instructions au centurion: il devait garder Paul, mais avec une certaine souplesse, et n’empêcher aucun des siens de lui venir en aide.
24 וְאַחֲרֵי יָמִים אֲחָדִים בָּא פֶלִיקְס עִם־אִשְׁתּוֹ דְּרוּסִלָּה וְהִיא יְהוּדִית וַיִּשְׁלַח לִקְרֹא לְפוֹלוֹס וַיִּשְׁמַע אֹתוֹ עַל־דְּבַר הָאֱמוּנָה בַּמָּשִׁיחַ	24 Quelques jours plus tard, Félix vint avec sa femme Drusille qui était juive. Il fit appeler Paul et l’entendit sur la foi au Christ Jésus.
25 וַיְהִי כְּדַבְּרוֹ עַל־הַצֶּדֶק וְהַפְּרִישׁוּת וְעַל־הַדִּין הֶעָתִיד לָבוֹא וֶיֶּחֱרַד פֶלִיקְס וַיַּעַן עַתָּה־זֶה לֵךְ וְלִכְשֶׁאֶפְנֶה אָשׁוּב לִקְרֹא־לָךְ	25 Mais quand il commença à discuter sur la justice, le contrôle des instincts et le jugement à venir, Félix prit peur. Il coupa: "Pour l’instant tu peux t’en aller, je trouverai un moment pour te rappeler.”
26 וְהוּא מְקַוֶּה כִּי פוֹלוֹס יִתֶּן־לוֹ שֹׁחַד לְמַעַן יַתִּירֵהוּ וּבַעֲבוּר זֶה קָרָא לוֹ פְּעָמִים הַרְבֵּה וַיְדַבֵּר עִמּוֹ	26 De fait, il espérait obtenir de Paul quelque présent, c’est pourquoi il l’appelait assez régulièrement et conversait avec lui.
27 וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים וַיָּקָם פָּרְקִיּוֹס פֶסְטוֹס תַּחַת פֶלִיקְס וּפֶלִיקְס חָפֵץ לְהִתְרַצּוֹת אֶל־הַיְּהוּדִים וַיַּעֲזֹב אֶת־פּוֹלוֹס חָבוּשׁ בְּבֵית הָאֲסוּרִים	27 Deux années s’écoulèrent ainsi. Félix fut alors remplacé par Porcius Festus et, comme il voulait faire aux Juifs une faveur, il laissa Paul en captivité.