Lettera ai Filippesi - מכתב לפיליפאים 10

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	BIBLES DES PEUPLES
1 אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אִישׁ אֲשֶׁר לֹא־יָבוֹא דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֶל־מִכְלָא הַצֹּאן כִּי אִם־יַעֲלֶה בְּדֶרֶךְ אַחֵר גַּנָּב וּפָרִיץ הוּא	1 “En vérité, en vérité, je vous le dis: celui qui passe par-dessus le mur du parc à brebis au lieu d’entrer par la porte, c’est un voleur et un bandit.
2 וַאֲשֶׁר יָבוֹא דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר הוּא רֹעֵה הַצֹּאן	2 Celui qui entre par la porte, c’est le berger des brebis.
3 לוֹ יִפְתַּח שֹׁמֵר הַסַּף וְהַצֹּאן אֶת־קֹלוֹ תִשְׁמַעְנָה וְהוּא לְצֹאנוֹ בְּשֵׁם יִקְרָא וְיוֹצִיאֵם	3 Le portier lui ouvre et les brebis reconnaissent sa voix; il appelle ses brebis chacune par son nom, et il les fait sortir.
4 וְאַחֲרֵי הוֹצִיאוֹ אֶת־צֹאנוֹ הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵיהֶן וְהַצֹּאן הֹלְכוֹת אַחֲרָיו כִּי יָדְעוּ אֶת־קוֹלוֹ	4 Quand il a fait sortir toutes celles qui sont à lui, il marche devant elles et les brebis le suivent, car elles connaissent sa voix.
5 וְאַחֲרֵי זָר לֹא תֵלַכְנָה כִּי אִם־יָנוּסוּ מִפָּנָיו כִּי אֶת־קוֹל הַזָּרִים לֹא יָדָעוּ	5 Si c’est un autre, elles ne vont pas le suivre; bien mieux, elles s’enfuiront, parce qu’elles ne connaissent pas la voix de l’étranger.”
6 הַמָּשָׁל הַזֶּה דִּבֶּר יֵשׁוּעַ בְּאָזְנֵיהֶם וְהֵמָּה לֹא יָדְעוּ מַה־זֹּאת אֲשֶׁר אָמַר אֲלֵיהֶם	6 Jésus leur donna cette comparaison, mais ils ne comprirent pas ce qu’il voulait leur dire.
7 וַיּוֹסֶף יֵשׁוּעַ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם אֲנִי הוּא דֶּלֶת הַצֹּאן	7 Aussi de nouveau Jésus leur dit: "En vérité, en vérité, je vous le dis: je suis la porte des brebis.
8 כֹּל אֲשֶׁר בָּאוּ לְפָנַי גַּנָּבִים הֵמָּה וּפָרִיצִים וְהַצֹּאן לֹא־שָׁמְעוּ לְקוֹלָם	8 Tous ceux qui sont venus sont des voleurs et des bandits, et les brebis ne les ont pas écoutés.
9 אָנֹכִי הַדָּלֶת אִישׁ כִּי־יָבוֹא בִי יִוָּשֵׁעַ וּבְצֵאתוֹ וּבְבוֹאוֹ יִמְצָא מִרְעֶה	9 Je suis la porte. Celui qui entrera par moi sera sauvé; il pourra entrer et sortir, il trouvera sa nourriture.
10 הַגַּנָּב לֹא יָבוֹא כִּי אִם־לִגְנוֹב וְלַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד וַאֲנִי בָאתִי לְבַעֲבוּר הָבִיא לָהֶם חַיִּים וּמְלֹא סִפְקָם	10 Le voleur ne vient que pour prendre, égorger et détruire, alors que moi je suis venu pour qu’on ait la vie, la vie en plénitude.
11 אָנֹכִי הוּא הָרֹעֶה הַטּוֹב הָרֹעֶה הַטּוֹב יִתֵּן אֶת־נַפְשׁוֹ בְּעַד צֹאנוֹ	11 “Je suis le bon berger. Le bon berger donne sa vie pour les brebis.
12 וְהַשָּׂכִיר אֲשֶׁר לֹא רֹעֶה הוּא וְהַצֹּאן לֹא־לוֹ הֵנָּה בִּרְאוֹתוֹ כִּי־בָא הַזְּאֵב יַעֲזֹב אֶת־הַצֹּאן וָנָס וְהַזְּאֵב יַחֲטֹף וְיָפִיץ אֶת־הַצֹּאן	12 Le salarié est tout différent du vrai berger; les brebis ne sont pas siennes, et lorsqu’il voit venir le loup, il s’enfuit laissant là les brebis; le loup s’en empare et les disperse.
13 הַשָּׂכִיר יָנוּס כִּי שָׂכִיר הוּא וְלֹא יִדְאַג לַצֹּאן	13 C’est qu’il est là seulement pour le salaire et les brebis ne l’intéressent pas.
14 אֲנִי הָרֹעֶה הַטּוֹב וְיָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר־לִי וְנוֹדַעְתִּי לַאֲשֶׁר לִי	14 “Je suis le bon berger et je connais les miens comme ils me connaissent,
15 כַּאֲשֶׁר הָאָב יְדָעַנִי וַאֲנִי יָדַעְתִּי אֶת־הָאָב וְאֶת־נַפְשִׁי אֶתֵּן בְּעַד הַצֹּאן	15 tout comme le Père me connaît et moi je connais le Père. Et je donne ma vie pour les brebis.
16 וְצֹאן אֲחֵרוֹת יֶשׁ־לִי אֲשֶׁר אֵינָן מִן־הַמִּכְלָה הַזֹּאת וְעָלַי לְנַהֵל גַּם־אֹתָן וְתִשְׁמַעְנָה קוֹלִי וְהָיָה עֵדֶר אֶחָד וְרֹעֶה אֶחָד	16 J’ai d’autres brebis qui ne sont pas dans ce parc. Celles-là aussi je dois aller les chercher et elles entendront mon appel; elles ne feront plus qu’un seul troupeau avec un seul berger.
17 עַל־כֵּן אֹהֵב אֹתִי אָבִי כִּי אֶת־נַפְשִׁי אֶתֵּן לְמַעַן אָשׁוּב וְאֶקָּחֶהָ	17 “Le Père m’aime parce que je donne ma vie pour ensuite la reprendre.
18 וְאִישׁ לֹא יִקָּחֶנָּה מֵאִתִּי כִּי אִם־אֲנִי מֵעַצְמִי אֶתְּנֶנָּה יֶשׁ־בְּיָדִי לָתֵת אֹתָהּ וּבְיָדִי לָשׁוּב לְקַחְתָּהּ אֶת־הַמִּצְוָה הַזֹּאת לָקַחְתִּי מֵעִם אָבִי	18 Personne ne me la prend: c’est moi qui la donne de moi-même. J’ai tout pouvoir pour la donner, mais aussi pour la reprendre: c’est là l’instruction que j’ai reçue de mon Père.”
19 וַתְּהִי מַחֲלֹקֶת גַּם־בַּפַּעַם הַזֹּאת בֵּין הַיְּהוּדִים עַל־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה	19 En entendant cela, les Juifs se divisèrent de nouveau.
20 וַיֹּאמְרוּ רַבִּים מֵהֶם שֵׁד בּוֹ וּמְשֻׁגָּע הוּא לָמָּה תִשְׁמְעוּ אֵלָיו	20 Plusieurs d’entre eux disaient: "Il a un démon, il est dérangé! Pourquoi restez-vous à l’écouter?”
21 וַאֲחֵרִים אָמְרוּ לֹא כָאֵלֶּה יְדַבֵּר אִישׁ אֲחוּז־שֵׁד הֲיוּכַל שֵׁד לִפְקֹחַ עֵינֵי עִוְרִים	21 Mais d’autres disaient: "Quand on a un démon, on ne parle pas de cette façon. Et vous croyez qu’un démon peut ouvrir les yeux des aveugles?”
22 וַיְהִי חַג חֲנֻכַּת הַבַּיִת בִּירוּשָׁלָיִם וּסְתָיו הָיָה	22 On eut alors à Jérusalem la fête de la Dédicace, et c’était l’hiver.
23 וַיִּתְהַלֵּךְ יֵשׁוּעַ בַּמִּקְדָּשׁ בְּאוּלָם שֶׁל־שְׁלֹמֹה	23 Comme Jésus se promenait dans le Temple sous le portique de Salomon,
24 וַיָּסֹבּוּ אֹתוֹ הַיְּהוּדִים וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עַד־אָנָה תַּתְלֶה אֶת־נַפְשֵׁנוּ אִם־הַמָּשִׁיחַ אַתָּה הַגִּידָה לָּנוּ בָּרוּר	24 les Juifs firent cercle autour de lui. Ils lui dirent: "Jusqu’à quand vas-tu nous tenir en suspens? Si tu es le Messie, dis-le clairement.”
25 וַיַּעַן אֹתָם יֵשׁוּעַ הֵן אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם וְלֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר־אֲנִי עֹשֶׂה בְּשֵׁם אָבִי הֵם יָעִידוּ עָלָי	25 Jésus leur répondit: "Je vous l’ai dit et vous ne me croyez pas: les œuvres que je fais au nom de mon Père disent clairement ce que je suis.
26 אֲבָל אַתֶּם לֹא תַאֲמִינוּ יַעַן לֹא מִצֹּאנִי אַתֶּם כַּאֲשֶׁר אָמַרְתִּי לָכֶם	26 Mais, comme je vous l’ai dit, vous ne croyez pas parce que vous n’êtes pas de mes brebis.
27 צֹאנִי תִּשְׁמַעְנָה אֶת־קוֹלִי וַאֲנִי יְדַעְתִּין וְאַחֲרַי תֵּלַכְנָה	27 “Mes brebis entendent ma voix, et moi je les connais; et elles me suivent.
28 וַאֲנִי אֶתֵּן לָהֶן חַיֵּי עוֹלָמִים וְלֹא תֹאבַדְנָה לָנֶצַח וְאִישׁ לֹא־יַחֲטֹף אֶתְהֶן מִיָּדִי	28 Je leur donne de vivre pour toujours: jamais elles ne périront, et personne ne les arrachera de ma main.
29 הָאָב אֲשֶׁר נְתָנָן לִי גָּדוֹל הוּא עַל־כֹּל וְאִישׁ לֹא־יַחֲטֹף אֶתְהֶן מִיַּד הָאָב	29 Ce que mon Père me donne est plus fort que tout, et personne ne peut rien arracher de la main de mon Père.
30 אֲנִי וְאָבִי אֶחָד אֲנָחְנוּ	30 Le Père et moi, nous sommes un.”
31 אָז יָרִימוּ הַיְּהוּדִים כְּפַעַם־בְּפַעַם אֲבָנִים לְסָקְלוֹ	31 De nouveau les Juifs ramassèrent des pierres pour les lui jeter.
32 וַיַּעַן אֹתָם יֵשׁוּעַ מַעֲשִׂים טוֹבִים רַבִּים הֶרְאֵיתִי אֶתְכֶם מֵאֵת אָבִי עַל־אֵיזֶה מִן־הַמַּעֲשִׂים הָהֵם תִּסְקְלֻנִי	32 Jésus leur dit: "J’ai fait, et vous avez vu, beaucoup de belles œuvres qui venaient du Père. Quelle est celle qui mérite ces pierres?”
33 וַיַּעֲנוּ הַיְּהוּדִים אֹתוֹ לֵאמֹר עַל־מַעֲשֶׂה טוֹב לֹא נִסְקֹל אֹתָךְ כִּי אִם־עַל־גַּדֶּפְךָ אֶת־אֱלֹהִים וְעַל־כִּי אָדָם אַתָּה וַתַּעַשׂ אֶת־עַצְמְךָ לֵאלֹהִים	33 Les Juifs lui répondirent: "Ce n’est pas pour une belle œuvre que nous te lapidons, mais parce que tu blasphèmes: tu n’es qu’un homme et tu te fais Dieu.”
34 וַיַּעַן אֹתָם יֵשׁוּעַ הֲלֹא כָתוּב בְּתוֹרַתְכֶם אֲנִי אָמַרְתִּי אֱלֹהִים אַתֶּם	34 Alors Jésus leur dit: "Dans votre Loi il est écrit: Je l’ai dit, vous êtes des dieux.
35 הֵן קָרָא שֵׁם אֱלֹהִים לָאֵלֶּה אֲשֶׁר הָיָה דְּבַר הָאֱלֹהִים אֲלֵיהֶם וְהַכָּתוּב לֹא־יוּפָר	35 On ne peut changer l’Écriture, et ici elle appelle “dieux” ceux qui recevaient cette parole de Dieu.
36 וְאֵיךְ תֹּאמְרוּ עַל־אֲשֶׁר קִדְּשׁוֹ הָאָב וּשְׁלָחוֹ לָעוֹלָם מְגַדֵּף אָתָּה יַעַן אָמַרְתִּי בֶּן־אֱלֹהִים אָנִי	36 Mais moi, après que le Père m’a consacré et envoyé dans le monde, vous dites que je blasphème quand je déclare: ‘Je suis Fils de Dieu’?
37 אִם־לֹא אֶעֱשֶׂה אֶת־מַעֲשֵׂי אָבִי אַל־תַּאֲמִינוּ לִי	37 Si je ne fais pas les œuvres de mon Père, ne me croyez pas.
38 וְאִם־עָשִׂיתִי וְלֹא־תַאֲמִינוּ לִי הַאֲמִינוּ־נָא לְמַעֲשָׂי לְמַעַן תֵּדְעוּ וְתַאֲמִינוּ כִּי־בִי הָאָב וַאֲנִי בוֹ	38 Mais si je les fais, croyez en moi. Si vous ne me croyez pas, croyez au moins à ces œuvres, et sachez et reconnaissez que le Père est en moi et moi dans le Père.”
39 אָז יָשׁוּבוּ וַיְבַקְשׁוּ לְתָפְשׂוֹ וַיִּמָּלֵט מִיָּדָם	39 De nouveau on voulut l’arrêter, mais il leur échappa.
40 וַיֵּלֶךְ וַיָּשָׁב אֶל־עֵבֶר הַיַּרְדֵּן אֶל־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִטְבִּיל־שָׁם יוֹחָנָן בַּתְּחִלָּה וַיֵּשֶׁב שָׁם	40 Jésus passa alors de l’autre côté du Jourdain, à l’endroit où Jean baptisait au commencement, et il y demeura.
41 וַיָּבֹאוּ אֵלָיו רַבִּים וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה יוֹחָנָן לֹא־עָשָׂה אוֹת אֲבָל כָּל־אֲשֶׁר דִּבֶּר יוֹחָנָן עַל־הָאִישׁ הַזֶּה אֱמֶת הָיָה	41 Beaucoup de gens vinrent le trouver qui disaient: "Jean n’a fait aucun miracle, mais tout ce que Jean a dit de celui-ci s’est vérifié.”
42 וַיַּאֲמִינוּ בוֹ רַבִּים בַּמָּקוֹם הַהוּא	42 Et là, beaucoup crurent en lui.