1 וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנֹות אֶל־בְּנֹות מֹואָב | 1 וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב |
2 וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן | 2 ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן |
3 וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעֹור וַיִּחַר־אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל | 3 ויצמד ישראל לבעל פעור ויחר אף יהוה בישראל |
4 וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה קַח אֶת־כָּל־רָאשֵׁי הָעָם וְהֹוקַע אֹותָם לַיהוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרֹון אַף־יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל | 4 ויאמר יהוה אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד השמש וישב חרון אף יהוה מישראל |
5 וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל־שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעֹור | 5 ויאמר משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור |
6 וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל־אֶחָיו אֶת־הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל־עֲדַת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מֹועֵד | 6 והנה איש מבני ישראל בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח אהל מועד |
7 וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתֹּוךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדֹו | 7 וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו |
8 וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ־יִשְׂרָאֵל אֶל־הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת־שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת־הָאִשָּׁה אֶל־קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל | 8 ויבא אחר איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר המגפה מעל בני ישראל |
9 וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף׃ פ | 9 ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף |
10 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר | 10 וידבר יהוה אל משה לאמר |
11 פִּינְחָס בֶּן־אֶלְעָזָר בֶּן־אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת־חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאֹו אֶת־קִנְאָתִי בְּתֹוכָם וְלֹא־כִלִּיתִי אֶת־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי | 11 פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי |
12 לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לֹו אֶת־בְּרִיתִי שָׁלֹום | 12 לכן אמר הנני נתן לו את בריתי שלום |
13 וְהָיְתָה לֹּו וּלְזַרְעֹו אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עֹולָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל | 13 והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל |
14 וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת־הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן־סָלוּא נְשִׂיא בֵית־אָב לַשִּׁמְעֹנִי | 14 ושם איש ישראל המכה אשר הכה את המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני |
15 וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת־צוּר רֹאשׁ אֻמֹּות בֵּית־אָב בְּמִדְיָן הוּא׃ פ | 15 ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש אמות בית אב במדין הוא |
16 וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר | 16 וידבר יהוה אל משה לאמר |
17 צָרֹור אֶת־הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אֹותָם | 17 צרור את המדינים והכיתם אותם |
18 כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר־נִכְּלוּ לָכֶם עַל־דְּבַר־פְּעֹור וְעַל־דְּבַר כָּזְבִּי בַת־נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיֹום־הַמַּגֵּפָה עַל־דְּבַר־פְּעֹור | 18 כי צררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על דבר פעור |
19 וַיְהִי אַחֲרֵי הַמַּגֵּפָה ׃ פ | |