Yermĭyahu ( ירמיהו) - Geremia 24

STUTTGARTENSIA-DELITZSCH	NOVA VULGATA
1 אַל־תְּקַנֵּא בְּאַנְשֵׁי רָעָה וְאַל־ [תִּתְאָו כ] (תִּתְאָיו ק) לִהְיֹות אִתָּם	1 Ne aemuleris viros malos nec desideres esse cum eis,
2 כִּי־שֹׁד יֶהְגֶּה לִבָּם וְעָמָל שִׂפְתֵיהֶם תְּדַבֵּרְנָה	2 quia rapinas meditatur mens eorum, et perniciem labia eorum loquuntur.
3 בְּחָכְמָה יִבָּנֶה בָּיִת וּבִתְבוּנָה יִתְכֹּונָן	3 Sapientia aedificabitur domus, et prudentia roborabitur.
4 וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל־הֹון יָקָר וְנָעִים	4 In doctrina replebuntur cellaria, universa substantia pretiosa et pulcherrima.
5 גֶּבֶר־חָכָם בַּעֹוז וְאִישׁ־דַּעַת מְאַמֶּץ־כֹּחַ	5 Vir sapiens fortis est, et vir doctus firmat robur.
6 כִּי בְתַחְבֻּלֹות תַּעֲשֶׂה־לְּךָ מִלְחָמָה וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יֹועֵץ	6 Quia cum dispositione parabis tibi bellum, et erit salus, ubi multa consilia sunt.
7 רָאמֹות לֶאֱוִיל חָכְמֹות בַּשַּׁעַר לֹא יִפְתַּח־פִּיהוּ	7 Excelsa stulto sapientia, in porta non aperiet os suum.
8 מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ לֹו בַּעַל־מְזִמֹּות יִקְרָאוּ	8 Qui cogitat mala facere, vir perniciosus vocabitur.
9 זִמַּת אִוֶּלֶת חַטָּאת וְתֹועֲבַת לְאָדָם לֵץ	9 Cogitatio stulti peccatum est, et abominatio hominum detractor.
10 הִתְרַפִּיתָ בְּיֹום צָרָה צַר כֹּחֶכָה	10 Si fueris lassus in die angustiae, coartabitur fortitudo tua.
11 הַצֵּל לְקֻחִים לַמָּוֶת וּמָטִים לַהֶרֶג אִם־תַּחְשֹׂוךְ	11 Erue eos, qui ducuntur ad mortem; et, qui trahuntur ad interitum, retine.
12 כִּי־תֹאמַר הֵן לֹא־יָדַעְנוּ זֶה הֲ‍לֹא־תֹכֵן לִבֹּות ׀ הוּא־יָבִין וְנֹצֵר נַפְשְׁךָ הוּא יֵדָע וְהֵשִׁיב לְאָדָם כְּפָעֳלֹו	12 Si dixeris: “ Nesciebamus hoc ”; nonne qui ponderator est cordis, ipse intellegit, et servatorem animae tuae nihil fallit reddetque homini iuxta opera sua?
13 אֱכָל־בְּנִי דְבַשׁ כִּי־טֹוב וְנֹפֶת מָתֹוק עַל־חִכֶּךָ	13 Comede, fili mi, mel, quia bonum est et favum dulcissimum gutturi tuo.
14 כֵּן ׀ דְּעֶה חָכְמָה לְנַפְשֶׁךָ אִם־מָצָאתָ וְיֵשׁ אַחֲרִית וְתִקְוָתְךָ לֹא תִכָּרֵת׃ פ	14 Sic, scito, est sapientia animae tuae; quam cum inveneris, erit tibi posteritas, et spes tua non peribit.
15 אַל־תֶּאֱרֹב רָשָׁע לִנְוֵה צַדִּיק אַל־תְּשַׁדֵּד רִבְצֹו	15 Ne insidieris, o nequam, domui iusti neque vastes requiem eius.
16 כִּי שֶׁבַע ׀ יִפֹּול צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה	16 Septies enim cadet iustus et resurget; impii autem corruent in malum.
17 בִּנְפֹל [אֹויְבֶיךָ כ] (אֹויִבְךָ ק) אַל־תִּשְׂמָח וּבִכָּשְׁלֹו אַל־יָגֵל לִבֶּךָ	17 Cum ceciderit inimicus tuus, ne gaudeas, et in ruina eius ne exsultet cor tuum,
18 פֶּן־יִרְאֶה יְהוָה וְרַע בְּעֵינָיו וְהֵשִׁיב מֵעָלָיו אַפֹּו	18 ne forte videat Dominus, et displiceat ei et auferat ab eo iram suam.
19 אַל־תִּתְחַר בַּמְּרֵעִים אַל־תְּקַנֵּא בָּרְשָׁעִים	19 Ne succendas ira in pessimos nec aemuleris impios,
20 כִּי ׀ לֹא־תִהְיֶה אַחֲרִית לָרָע נֵר רְשָׁעִים יִדְעָךְ	20 quoniam non erit posteritas maligno, et lucerna impiorum exstinguetur.
21 יְרָא־אֶת־יְהוָה בְּנִי וָמֶלֶךְ עִםשֹׁ־ונִים אַל־תִּתְעָרָב	21 Time Dominum, fili mi, et regem et cum nova sectantibus non commiscearis,
22 כִּי־פִתְאֹם יָקוּם אֵידָם וּפִיד נֵיהֶם מִי יֹודֵעַ׃ ס	22 quoniam repente consurget perditio eorum, et ruinam utriusque quis novit?
23 גַּם־אֵלֶּה לַחֲכָמִים הַכֵּר־פָּנִים בְּמִשְׁפָּט בַּל־טֹוב	23 Haec quoque sapientibus: Dignoscere personam in iudicio non est bonum.
24 אֹמֵר ׀ לְרָשָׁע צַדִּיק אָתָּה יִקְּבֻהוּ עַמִּים יִזְעָמוּהוּ לְאֻמִּים	24 Qui dicit impio: “ Iustus es ”, maledicent ei populi, et detestabuntur eum tribus.
25 וְלַמֹּוכִיחִים יִנְעָם וַעֲלֵיהֶם תָּבֹוא בִרְכַּת־טֹוב	25 Qui vero arguunt eum, laudabuntur, et super ipsos veniet benedictio boni.
26 שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכֹחִים	26 Labia deosculatur, qui recta verba respondet.
27 הָכֵן בַּחוּץ ׀ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ׃ פ	27 Praepara foris opus tuum et diligenter exerce illud in agro tuo, ut postea aedifices domum tuam.
28 אַל־תְּהִי עֵד־חִנָּם בְּרֵעֶךָ וַהֲפִתִּיתָ בִּשְׂפָתֶיךָ	28 Ne sis testis frustra contra proximum tuum nec decipias quemquam labiis tuis.
29 אַל־תֹּאמַר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה־לִי כֵּן אֶעֱשֶׂה־לֹּו אָשִׁיב לָאִישׁ כְּפָעֳלֹו	29 Ne dicas: “ Quomodo fecit mihi, sic faciam ei, reddam viro secundum opus suum ”.
30 עַל־שְׂדֵה אִישׁ־עָצֵל עָבַרְתִּי וְעַל־כֶּרֶם אָדָם חֲסַר־לֵב	30 Per agrum hominis pigri transivi et per vineam viri sensu carentis:
31 וְהִנֵּה עָלָה כֻלֹּו ׀ קִמְּשֹׂנִים כָּסּוּ פָנָיו חֲרֻלִּים וְגֶדֶר אֲבָנָיו נֶהֱרָסָה	31 et ecce totum repleverant urticae, et operuerant superficiem eius spinae, et maceria lapidum destructa erat;
32 וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר	32 quod cum vidissem, posui in corde meo, vidi, didici disciplinam:
33 מְעַט נֹות מְעַט תְּנוּמֹות מְעַט ׀ חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב	33 “ Parum dormies, modicum dormitabis, pauxillum manus conseres, ut quiescas,
34 וּבָא־מִתְהַלֵּךְ רֵישֶׁךָ וּמַחְסֹרֶיךָ כְּאִישׁ מָגֵן׃ פ	34 et veniet tibi quasi cursor egestas, et mendicitas quasi vir armatus ”.