Cantique des cantiques 5

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Je suis venu à mon jardin, épouse, ma sœur, j’ai récolté ma myrrhe et mon baume, j’ai mangé mon rayon de miel, j’ai bu mon vin avec mon lait. À table, mes amis, buvez, mes bien-aimés, enivrez-vous! ELLE:	1 באתי לגני אחתי כלה אריתי מורי עם בשמי אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים
2 Je dormais, mais mon cœur veillait. La voix de mon aimé! Il frappe: “Ouvre-moi, ma sœur, ma compagne, ma colombe, ma toute belle; ma tête est couverte de rosée, mes boucles portent les gouttes de la nuit!”	2 אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי שראשי נמלא טל קוצותי רסיסי לילה
3 “J’ai ôté ma tunique, faudra-t-il me rhabiller? Je me suis lavé les pieds, me salirai-je encore?”	3 פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה רחצתי את רגלי איככה אטנפם
4 Mon aimé a passé la main par le loquet et mes entrailles en ont frémi.	4 דודי שלח ידו מן החר ומעי המו עליו
5 D’un coup je me lève pour mon aimé: la myrrhe a dégoutté de mes mains, mes doigts se sont couverts de myrrhe sur les poignées du verrou.	5 קמתי אני לפתח לדודי וידי נטפו מור ואצבעתי מור עבר על כפות המנעול
6 J’ai ouvert à mon aimé: Ah! mon aimé s’en était retourné! Quelle chose! J’ai cru rendre l’âme. Je l’ai cherché, mais je ne l’ai pas trouvé; je l’ai appelé, il ne m’a pas répondu!	6 פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר נפשי יצאה בדברו בקשתיהו ולא מצאתיהו קראתיו ולא ענני
7 Les gardes m’ont rencontrée, ceux qui font les rondes dans la ville: ils m’ont frappée, ils m’ont blessée. Les gardes des remparts m’ont pris mon châle!	7 מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני פצעוני נשאו את רדידי מעלי שמרי החמות
8 Je vous en prie, filles de Jérusalem: si vous trouvez mon aimé, dites-lui donc… dites-lui que je suis malade d’amour! Le Chœur:	8 השבעתי אתכם בנות ירושלם אם תמצאו את דודי מה תגידו לו שחולת אהבה אני
9 Qu’a donc ton aimé que n’aient les aimés, - ô la plus belle des femmes - qu’a donc ton aimé que les aimés n’ont pas, pour qu’ainsi tu nous supplies? ELLE:	9 מה דודך מדוד היפה בנשים מה דודך מדוד שככה השבעתנו
10 Mon aimé est frais, rayonnant, reconnaissable entre dix mille.	10 דודי צח ואדום דגול מרבבה
11 Sa tête? C’est de l’or fin. Ses boucles? Elles ondulent comme des palmes, noires comme l’aile du corbeau.	11 ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב
12 Ses yeux sont des colombes sur le bord des eaux courantes: elles se baignent dans du lait, elles se tiennent au bord d’une mer.	12 עיניו כיונים על אפיקי מים רחצות בחלב ישבות על מלאת
13 Ses joues sont des massifs de baume, un parterre de plantes odorantes. Ses lèvres sont des lys, elles distillent la myrrhe vierge.	13 לחיו כערוגת הבשם מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר
14 Ses bras sont des plaquettes d’or, enrichies de pierres de Tarsis; son ventre est un ivoire poli, incrusté de saphirs;	14 ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיו עשת שן מעלפת ספירים
15 ses jambes, des colonnes d’albâtre, dressées sur des bases d’or pur. Il est comparable au Liban, unique comme le cèdre;	15 שוקיו עמודי שש מיסדים על אדני פז מראהו כלבנון בחור כארזים
16 sa bouche est toute douceur, et tout en lui n’est que charme. Voilà mon aimé, voilà mon ami, filles de Jérusalem! Le Chœur:	16 חכו ממתקים וכלו מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלם