Livre de Néhémie 5

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Les gens du peuple et leurs femmes se plaignirent de leurs frères juifs.	1 ותהי צעקת העם ונשיהם גדולה אל אחיהם היהודים
2 Certains disaient: - “Nous devons donner nos fils et nos filles en gage pour recevoir du blé, manger et vivre.”	2 ויש אשר אמרים בנינו ובנתינו אנחנו רבים ונקחה דגן ונאכלה ונחיה
3 D’autres disaient: - “Nous devons engager nos champs, nos vignes et nos maisons pour recevoir du blé durant cette famine.”	3 ויש אשר אמרים שדתינו וכרמינו ובתינו אנחנו ערבים ונקחה דגן ברעב
4 D’autres encore disaient: - “Pour payer l’impôt du roi, nous avons dû emprunter de l’argent sur nos champs et sur nos vignes.	4 ויש אשר אמרים לוינו כסף למדת המלך שדתינו וכרמינו
5 Nous sommes pourtant du même sang que nos frères et nos enfants valent autant que les leurs; or nous devons donner en gage nos fils et nos filles, et souvent on profite de nos filles. Nous n’y pouvons rien puisque nos champs et nos vignes appartiennent déjà à d’autres que nous.”	5 ועתה כבשר אחינו בשרנו כבניהם בנינו והנה אנחנו כבשים את בנינו ואת בנתינו לעבדים ויש מבנתינו נכבשות ואין לאל ידנו ושדתינו וכרמינו לאחרים
6 En entendant cette plainte et ces paroles, je me suis mis dans une grande colère.	6 ויחר לי מאד כאשר שמעתי את זעקתם ואת הדברים האלה
7 Après y avoir réfléchi, j’ai secoué sévèrement les nobles et les fonctionnaires. Je leur ai dit: - “Chacun de vous fait peser un lourd fardeau sur ses frères!” Alors j’ai convoqué une grande assemblée,	7 וימלך לבי עלי ואריבה את החרים ואת הסגנים ואמרה להם משא איש באחיו אתם נשאים ואתן עליהם קהלה גדולה
8 et je leur ai dit: - “Nous avons selon nos moyens racheté nos frères juifs qui avaient été vendus parmi les nations, et aujourd’hui c’est vous qui vendez vos frères, ou c’est à nous qu’ils sont vendus.” Tous se taisaient, ils n’avaient rien à répliquer.	8 ואמרה להם אנחנו קנינו את אחינו היהודים הנמכרים לגוים כדי בנו וגם אתם תמכרו את אחיכם ונמכרו לנו ויחרישו ולא מצאו דבר
9 J’ai ajouté: - “Ce que vous faites là n’est vraiment pas bien. Marchez plutôt dans la crainte de notre Dieu et vous n’aurez pas à redouter le mépris des nations ennemies.	9 ויאמר לא טוב הדבר אשר אתם עשים הלוא ביראת אלהינו תלכו מחרפת הגוים אויבינו
10 Moi aussi, et mes frères, et mes hommes, nous leur avons prêté de l’argent et du blé: eh bien, remettons-leur cette dette!	10 וגם אני אחי ונערי נשים בהם כסף ודגן נעזבה נא את המשא הזה
11 Rendez-leur immédiatement leurs champs, leurs vignes, leurs oliviers et leurs maisons; remettez-leur la dette en argent, en blé, en vin ou en huile qu’ils ont envers vous.”	11 השיבו נא להם כהיום שדתיהם כרמיהם זיתיהם ובתיהם ומאת הכסף והדגן התירוש והיצהר אשר אתם נשים בהם
12 Tous répondirent: - “Nous rendrons ce que nous avons pris en gage, nous ne réclamerons rien et nous ferons comme tu l’as dit.” Alors j’ai appelé les prêtres et j’ai fait jurer à tout le monde de mettre en pratique cette promesse.	12 ויאמרו נשיב ומהם לא נבקש כן נעשה כאשר אתה אומר ואקרא את הכהנים ואשביעם לעשות כדבר הזה
13 Ensuite, j’ai secoué le pli de mon vêtement et j’ai dit: - “Que Dieu secoue ainsi hors de sa maison et de ses biens, tout homme qui ne tiendra pas cette parole! Qu’il soit ainsi secoué et vidé!” Toute l’assemblée répondit: - “Amen!” et on loua Yahvé. Quant au peuple, il respecta cet engagement.	13 גם חצני נערתי ואמרה ככה ינער האלהים את כל האיש אשר לא יקים את הדבר הזה מביתו ומיגיעו וככה יהיה נעור ורק ויאמרו כל הקהל אמן ויהללו את יהוה ויעש העם כדבר הזה
14 Depuis le jour où l’on m’a nommé gouverneur du pays de Juda, depuis la vingtième année d’Artaxerxès jusqu’à la trente-deuxième année de son règne, c’est-à-dire pendant 12 ans, ni moi, ni mes frères, n’avons touché au “pain du gouverneur”.	14 גם מיום אשר צוה אתי להיות פחם בארץ יהודה משנת עשרים ועד שנת שלשים ושתים לארתחשסתא המלך שנים שתים עשרה אני ואחי לחם הפחה לא אכלתי
15 Les premiers gouverneurs qui m’ont précédé, écrasaient le peuple. Chaque jour ils lui prenaient pour 400 pièces d’argent de pain et de vin, et leurs hommes abusaient du peuple. Moi je n’ai pas fait pareil, car je craignais Dieu.	15 והפחות הראשנים אשר לפני הכבידו על העם ויקחו מהם בלחם ויין אחר כסף שקלים ארבעים גם נעריהם שלטו על העם ואני לא עשיתי כן מפני יראת אלהים
16 J’étais si absorbé par le travail des remparts que je n’ai pas acheté de champs, et tous mes hommes se trouvaient là pour le travail.	16 וגם במלאכת החומה הזאת החזקתי ושדה לא קנינו וכל נערי קבוצים שם על המלאכה
17 J’avais à ma table les nobles et les fonctionnaires au nombre de 150, sans compter ceux qui arrivaient des nations étrangères.	17 והיהודים והסגנים מאה וחמשים איש והבאים אלינו מן הגוים אשר סביבתינו על שלחני
18 Chaque jour on devait préparer un bœuf, 6 moutons de choix et des volailles: tout cela était à mes frais; tous les 10 jours on apportait de nombreuses outres de vin. Malgré cela, je n’ai pas réclamé le “pain du gouverneur”, car je voyais que ce travail pesait lourdement sur le peuple.	18 ואשר היה נעשה ליום אחד שור אחד צאן שש בררות וצפרים נעשו לי ובין עשרת ימים בכל יין להרבה ועם זה לחם הפחה לא בקשתי כי כבדה העבדה על העם הזה
19 Souviens-toi de moi, mon Dieu, n’oublie pas tout ce que j’ai fait pour ce peuple.	19 זכרה לי אלהי לטובה כל אשר עשיתי על העם הזה