Premier livre des Rois 17

BIBLES DES PEUPLES	MODERN HEBREW BIBLE
1 Le prophète Élie - il était de Tichbé en Galaad - vint dire à Akab: “Aussi vrai que Yahvé Dieu d’Israël, celui que je sers, est vivant, il n’y aura durant ces années-ci ni rosée ni pluie, sauf à ma parole.”	1 ויאמר אליהו התשבי מתשבי גלעד אל אחאב חי יהוה אלהי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי
2 Une parole de Yahvé fut alors adressée à Élie:	2 ויהי דבר יהוה אליו לאמר
3 “Pars d’ici et va du côté de l’est. Tu te cacheras dans le torrent de Kérit à l’est du Jourdain.	3 לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן
4 Tu boiras l’eau du torrent et j’ai donné des ordres aux corbeaux pour que là-bas ils te ravitaillent.”	4 והיה מהנחל תשתה ואת הערבים צויתי לכלכלך שם
5 Élie partit donc et fit ce que Yahvé lui avait dit; il alla s’établir au torrent de Kérit à l’est du Jourdain.	5 וילך ויעש כדבר יהוה וילך וישב בנחל כרית אשר על פני הירדן
6 Les corbeaux lui apportaient du pain le matin et de la viande le soir.	6 והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב ומן הנחל ישתה
7 Mais au bout d’un certain temps le torrent resta à sec, car la pluie ne tombait plus sur le pays.	7 ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ
8 Une parole de Dieu lui fut alors adressée:	8 ויהי דבר יהוה אליו לאמר
9 “Lève-toi, va t’établir à Sarepta dans la région de Sidon. J’ai donné des ordres là-bas à une veuve pour qu’elle te nourrisse.”	9 קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך
10 Il se leva donc et partit pour Sarepta. Lorsqu’il arriva à la porte de la ville, une veuve était là qui ramassait du bois. Il l’appela et lui dit: “Voudrais-tu me chercher un peu d’eau dans cette cruche pour que je boive.”	10 ויקם וילך צרפתה ויבא אל פתח העיר והנה שם אשה אלמנה מקששת עצים ויקרא אליה ויאמר קחי נא לי מעט מים בכלי ואשתה
11 Comme elle allait en prendre, il l’appela et lui dit: “Voudrais-tu m’apporter aussi un morceau de pain.”	11 ותלך לקחת ויקרא אליה ויאמר לקחי נא לי פת לחם בידך
12 Elle répondit: “Aussi vrai que Yahvé ton Dieu est vivant, je n’ai rien de cuit, je n’ai qu’un peu de farine dans un pot et un peu d’huile dans une cruche. Je m’en vais ramasser deux morceaux de bois et je reviens le préparer à la maison pour moi et pour mon fils. Nous le mangerons, et ensuite ce sera la mort.”	12 ותאמר חי יהוה אלהיך אם יש לי מעוג כי אם מלא כף קמח בכד ומעט שמן בצפחת והנני מקששת שנים עצים ובאתי ועשיתיהו לי ולבני ואכלנהו ומתנו
13 Élie lui dit: “N’aie pas peur, rentre et fais ce que tu as dit; seulement prépare-moi d’abord une petite galette que tu m’apporteras, tu en feras une ensuite pour toi et pour ton fils.	13 ויאמר אליה אליהו אל תיראי באי עשי כדברך אך עשי לי משם עגה קטנה בראשנה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרנה
14 Car voici ce que dit Yahvé, Dieu d’Israël: La farine du pot ne s’épuisera pas, l’huile dans la cruche ne se terminera pas jusqu’au jour où Yahvé fera tomber la pluie sur la terre.”	14 כי כה אמר יהוה אלהי ישראל כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר עד יום תתן יהוה גשם על פני האדמה
15 Elle partit donc et fit comme Élie le lui avait dit, et pendant longtemps ils eurent à manger, lui et elle et le fils.	15 ותלך ותעשה כדבר אליהו ותאכל הוא והיא וביתה ימים
16 La farine du pot ne s’épuisa pas et l’huile dans la cruche ne se termina pas, selon la parole que Yahvé avait dite par la bouche d’Élie.	16 כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר כדבר יהוה אשר דבר ביד אליהו
17 Dans la suite il arriva que le fils de la maîtresse de maison tomba malade; sa maladie empira et il rendit le dernier souffle.	17 ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית ויהי חליו חזק מאד עד אשר לא נותרה בו נשמה
18 Alors elle dit à Élie: “Pourquoi t’es-tu mis dans mes affaires, homme de Dieu? Es-tu venu chez moi pour remettre devant Dieu toutes mes fautes et pour faire mourir mon fils?”	18 ותאמר אל אליהו מה לי ולך איש האלהים באת אלי להזכיר את עוני ולהמית את בני
19 Il lui répondit: “Donne-moi ton fils.” Élie le prit des bras de cette femme, il le monta dans la chambre haute où il logeait et le coucha sur son lit.	19 ויאמר אליה תני לי את בנך ויקחהו מחיקה ויעלהו אל העליה אשר הוא ישב שם וישכבהו על מטתו
20 Puis il invoqua Yahvé: “Yahvé, mon Dieu, dit-il, feras-tu venir le malheur même sur cette veuve qui me loge, feras-tu mourir son fils?”	20 ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה
21 Alors il s’allongea par trois fois sur l’enfant et il invoqua Yahvé: “Yahvé mon Dieu, redonne à cet enfant le souffle de vie.”	21 ויתמדד על הילד שלש פעמים ויקרא אל יהוה ויאמר יהוה אלהי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו
22 Yahvé entendit l’appel d’Élie et le souffle de l’enfant lui revint: il était vivant!	22 וישמע יהוה בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי
23 Élie prit l’enfant, le fit descendre de la chambre haute dans la maison, et le redonna à sa mère. Élie lui dit: “Regarde, ton fils est vivant.”	23 ויקח אליהו את הילד וירדהו מן העליה הביתה ויתנהו לאמו ויאמר אליהו ראי חי בנך
24 Alors la femme dit à Élie: “Maintenant je sais que tu es un homme de Dieu, et quand tu dis la parole de Dieu, c’est vrai!”	24 ותאמר האשה אל אליהו עתה זה ידעתי כי איש אלהים אתה ודבר יהוה בפיך אמת